מסלול חייה של ספיר סבן, אחד הכישרונות הגדולים בעונה הנוכחית של "דה וויס", היה ברור מראש. היא שרה עוד לפני שהחלה לדבר, השתלטה כילדה על המיקרופון באירועים משפחתיים, השתתפה בלהקת נוער, פיארה בקולה כל טקס אפשרי, ואפילו גברה על מאות צעירות אחרות בדרך ללהקה הצבאית.
ודווקא אז, רגע לפני שהשתחררה מהצבא בדרך החוצה לעולם האמיתי, התגלו יבלות על מיתרי הקול שלה.
"יום אחד הרגשתי שפשוט כואב לי לשיר. אני מנסה לשיר ולא מגיעה לצליל הנכון, לא מדויקת, הקול נהיה עבה יותר וקצת צרוד. הלכתי לבדיקות, הכניסו לי מצלמה לגרון, וגילו שיש יבלות.
"הרגשתי אכולה מבפנים, הרגשה שאני לא מאחלת לשונאים שלי. העברתי שעות במקלחת לבד, כשאף אחד לא רואה ולא שומע, ואני מנסה לשיר ולסלסל - ולא מצליחה. אני מתחילה לבכות ופותחת את זרם המים הכי חזק שאפשר, כדי שלא ישמעו שאני בוכה".
לזמרת זאת הבשורה הכי קשה שיש.
"כבר עמדתי לעבור ניתוח בגרון, אבל אז המורה שלי לפיתוח קול, נעמה לוי המדהימה, אמרה לי: 'את לא עושה ניתוח בשום פנים ואופן. נתחיל לעבוד, ונעבור את זה גם בלי ניתוח'.
"אחרי חצי שנה שלא יכולתי לשיר בכלל, התחלנו לעבוד יחד. אני זוכרת שאמרתי שאין מצב שאני לא מנסה לעשות עם עצמי משהו. גם אם אפול, אני חייבת לדעת שניסיתי".
למה לא עשית את הניתוח?
"היבלות בגרון נגרמות משירה לא נכונה וממאמץ. עשיתי בירורים והבנתי שאחרי הניתוח יש סיכוי שהקול שלי לא יחזור לעצמו. ברגע שהבנתי את זה, ידעתי שאני לא עושה ניתוח. יבלות יכולות להחלים מעצמן אם לא נוגעים בהן, ואז זה פשוט לוקח יותר זמן.
"אז במשך חצי שנה הפסקתי לשיר בלהקה, ובמקום זה עשיתי עבודות רס"ר".
את היום שבו חזרה לעצמה היא זוכרת היטב, כמו גם את תחושת האופוריה. "פתאום, לאט־לאט, גיליתי שאני מצליחה לשיר ולהגיע לגבהים שלא הצלחתי להגיע אליהם קודם. זאת היתה הרגשה עילאית.
"אחרי שבעה חודשים הלכתי עם אבא שלי לבדיקה אצל פרופסור, דווקא אחד שהמליץ לי לא לנתח. נכנסתי אליו בלחץ מטורף, מתפללת לבשורות טובות. הוא בדק אותי ואמר: 'את כמו חדשה'. אני זוכרת שתפסתי את אבא שלי, ושנינו התחלנו לבכות. צעקתי, 'אין לי יבלות, אין לי יבלות!'. זה היה טירוף".
אבל המהמורות לא נעצרו שם. דווקא אחרי שהחלה לחזור לעצמה, גילתה סבן שתידרש לעבור ניתוח להוצאת שקדים. "הם היו שם כמו חומה, ולא יכולתי לנשום. זה הגיע למצב שבלילות הייתי מרגישה שאני ממש נחנקת. ברגע שהשתחררתי מהצבא, ידעתי שהפעם אני כן הולכת לניתוח".
גם ניתוח שקדים כרוך בסיכון אצל זמר.
"באמת אמרו לי שהוצאת השקדים משנה את הקול. נכנסתי עם חששות. גם ההחלמה היתה קשה מאוד, החודש וחצי הכי קשים שחוויתי. לא יכולתי לדבר, כאב לי, וכל הגוף היה עייף. אחרי שהתאוששתי התחלתי שוב תהליך עם הגרון, להתרגל לזה שהוא קיבל צורה אחרת.
"למרבה המזל, הקול שלי לא השתנה, אבל הרבה יותר קשה לי להשתלט עליו היום. מדי פעם יכולים לברוח לי אי דיוקים בשירה, וזה לא תמיד בשליטתי. אני עובדת מאוד קשה כדי לחזור לעצמי ולהתרגל לכלי שלי מחדש".
סבן (22) נולדה וגדלה ביהוד, בתם הבכורה של מנחם וסיגל, אחות של קארין (19) ואלעד (12). "אבא שלי הוא עמוד התווך שלי", היא אומרת, ומוסיפה מייד: "עוד רגע אתחיל לבכות".
למה?
"הקשר שלי איתו בלתי ניתן לתיאור. זה הרבה יותר מאבא ובת בכורה. הוא החבר הכי טוב שלי, וזו בעיה, כי הוא מציב רף גבוה לאיך שאני רואה את בני הזוג שלי.
"אני הבכורה והכי מפונקת. כמה שאני עצמאית, אחראית ומאוד חזקה - אני גם מתפנקת על ההורים".
עד היום יש לה קלטות שבהן היא נשמעת מנסה לשיר, בגיל שנתיים בלבד. "שומעים שאני בקושי מדברת, אבל כבר שרה. בזמנו היו מיקרופונים שהיית מדבר לתוכם והיה נשמע הד. היה לי כזה, והייתי שרה בו בטורקית.
"זה לא היה סתם תחביב שחלף. בכל יום הולדת קנו לי משהו שקשור לשירה. פעם זה היה מיקרופון, בגיל 8 מערכת הגברה, בגיל 12 מיקרופון אלחוטי, ובהמשך מיקרופון מותגי של אייל גולן. זה היה העיסוק שלי תמיד".
בגיל 12 התחילה ללמוד פיתוח קול ("למרות שאמרו לי שמוקדם מדי, כי הקול עדיין מתחלף"). היא הרבתה להופיע בטקסים בבית הספר, שרה בלהקת הנוער "שיר ביהוד" וכיכבה באירועים משפחתיים. "השירה תמיד היתה שם", היא מתמוגגת. "כשכולם היו יורדים אחרי הצהריים לשחק - אני הייתי נשארת בבית לשיר. עד שהשכנה היתה דופקת לי בקיר שאפסיק. הייתי פחדנית, אז הפסקתי".
בתיכון למדה במקיף יהוד, במגמת מינהל עסקים ("חננה, אבל מקובלת"). את הניסיון הראשון לפרוץ לתודעה עשתה רגע לפני הגיוס - בתוכנית של אייל גולן.
"הייתי בת 17 וחצי כשהגעתי ל'אייל גולן קורא לך'. זו היתה חוויה מדהימה, אבל הודחתי די בהתחלה. תמיד היה לי חוסר ביטחון בשירה שלי, וזה שהודחתי מהר פגע בי. אבל בדיעבד אני באמת מרגישה שהכל קורה לטובה. לא הייתי אז במקום שאני נמצאת בו היום, לא היה לי ידע, ולא היה לי ניסיון. אני חושבת שהיום יש לי הרבה יותר מה לתת".
מאיפה נובע חוסר הביטחון שאת מדברת עליו?
"אני לא יודעת להסביר, אבל כשאנשים שרו לידי, אמרו להם שהם מדהימים, ולי אמרו רק שאני שרה יפה. אף פעם לא הרגשתי מיוחדת. מצד שני, חוסר הביטחון מניע אותי להיות טובה יותר, ולהוכיח קודם כל לעצמי שאני טובה".
היא שירתה בלהקת חיל החינוך, ששרה בעיקר מוסיקה ים־תיכונית. אחר כך נרשמה ללימודי הנדסת בניין באוניברסיטת אריאל. "להיות זמרת זה החלום הגדול שלי, אבל היה ברור לי שאם לא אהיה זמרת, אתעסק בהנדסת בניין. תמיד אהבתי את נושא הבנייה, השבחה של דירות וקבלנות. לבנות דברים מהתחלה. מגיל צעיר היה לי ברור שזאת האופציה השנייה שלי, אחרי זמרת.
"בכיתה אנחנו רק שתי בנות עם עוד 50 גברים. זה כיף ברמות. אנחנו לא מקבלות יחס מיוחד, כי אנחנו לא נשים עדינות. דווקא שם אני לא מרשה לעצמי להיות עדינה".
בתוכנית "דה ווייס". "במשך חצי שנה הפסקתי לשיר, ובמקום זה עשיתי עבודות רס"ר" // צילום: מיכה לובטון
לאודישנים של "דה וויס" הלכה אחרי שקיבלה פנייה ממלהקי התוכנית. "אחרי כל מה שעברתי, הניתוח והתקופה הלא קלה, חשבתי שזאת ההזדמנות שלי להוכיח לעצמי שלא כדאי לוותר", היא מספרת. "התלבטתי, בעיקר כי כבר הייתי בתוכנית מוסיקה אחת, והיה לי חשש איך יגיבו הפעם. מצד שני, ידעתי שאני כבר במקום אחר, יותר בוגרת ועם יותר ניסיון".
באודישן ביצעה את "אולי הפעם" של עידן רייכל, וכלל לא האמינה שתעבור. "הייתי בטוחה שאני חוזרת הביתה. בתוכנית לא רואים את 15 הדקות שבכיתי אחרי שבישרו לי שעברתי. בכיתי את החיים, לא ידעתי איך לעצור את עצמי".
אף שגרמה לכל המנטורים להסתובב אליה, אופי השירה המובהק שלה ("במוסיקה, בשירה ובהשפעות אני לגמרי מזרחית") משך אותה לבחור בשלומי שבת. "שלומי הוא לגמרי הלב. הרגשה של משפחה, עוד לפני שהכרתי אותו. הוא גם מאוד מזכיר לי את אבא שלי באופי".
אביב גפן לא היה אופציה מבחינתך?
"אולי היה סיכוי עם אביב, כי הוא היה יכול להוציא ממני שילוב מגניב. אנחנו הפכים קיצוניים בסגנון שלנו".
היו שהשוו אותך ליובל דיין, שסומנה גם היא באודישן הראשון שלה, ובחרה כמוך בשלומי.
"זו מחמאה ענקית, כי יובל עשתה דרך מדהימה והיא זמרת מדהימה, וגם חברה טובה שלי".
את התוכנית הראשונה היא ראתה עם משפחתה המורחבת. "ברגע שנגמר השידור של האודישן, הטלפונים של כולם התחילו לצלצל. זה היה פסיכי. הפרגון היה מטורף. הייתי המומה, כי לא הייתי מוכנה לזה. אהבה שלא קיבלתי בחיים שלי בשום מקום, ובכמויות אדירות. הרבה מעבר לציפיות".
אודישן כל כך מוצלח יכול לשנות לך את הקריירה.
"אני מאחלת לעצמי שזה ישנה לי את החיים, אבל העבודה האמיתית תתחיל אחרי התוכנית. אני מקווה שזה יעבוד לי כמו שאתה מתאר".
לפני שבועיים שרת לראשונה באנגלית, את "Unfaithful" של ריהאנה, והביצוע היה פחות טוב.
"אני שרה הרבה באנגלית, אבל מה שקרה זה שהראש שלי היה עסוק בדברים אחרים. בביצוע על הבמה אני צריכה להסתכל למצלמה, ואני על עקבים של 16 ס"מ, שרגע לפני העלייה נתקעו לי בשמלה. היה לי פחד לעלות במדרגות וליפול. תוסיף לזה את כל ההתרגשות - ותבין שאלה דברים שמסיחים את הדעת מהדיוק של השיר.
"הרגשתי תוך כדי שירה שאני לא מדייקת. המשכתי הלאה, אבל הראש נשאר לי במשפט שלא דייקתי. פחדתי שאודח. התפללתי שהקהל בבית יבין את הפוטנציאל שלי כזמרת ולא ישפוט לפי ביצוע של שיר אחד".
תשירי שוב באנגלית, או שלא תיקחי סיכון?
"כרגע לא. מה ששרתי היה רק כדי להראות עוד צבע וסגנון שלי".
אם היית הולכת ל"כוכב הבא", אולי היית מגיעה לאירוויזיון.
"בגדול הייתי שמחה להיות נציגת ישראל באירוויזיון, אבל לא יודעת אם עכשיו, וגם לא דרך ריאליטי. אחרי 'דה וויס' לא יהיו לי עוד תוכניות ריאליטי. מכאן נעשה ונצליח".
ריטה אמרה עלייך שאת כאן לעוד הרבה שנים.
"וואו, כמה בכיתי. הקב"ה, הלוואי שהיא צודקת, אמן. משפט כזה של 'תהיי ותישארי' - זו הרגשה בגוף שבא לי לחבק אותה".
מירי מסיקה נישקה אותה בשבילך.
"הן שרו כל כך קרוב, שאם לא היתה נשיקה, זה היה מוזר".
למעט כמה בודדות, לזמרות ים־תיכוניות יותר קשה להתבלט בארץ.
"אני לא יכולה להתכחש למה שאני. עד שלא ננסה, לא נדע, ובלי ליפול לא נקום. יש בשוק הרבה זמרות מדהימות. אני לא מצליחה להבין מה יש לגברים להציע יותר מלנשים. חשבתי על זה, אבל לא הגעתי לתשובה חד־משמעית".
במוצאי שבת תופיע ברבע הגמר של התוכנית (21:00 ב"רשת"), על הגמר היא עדיין לא מפנטזת. "מבחינתי, כל שלב הוא מלחמה מחודשת על המקום שלי. אתה צריך להביא את עצמך מחדש, וזה לא תמיד קל, כי זה שידור חי והתרגשות והרבה דברים שמעסיקים אותך. כל עלייה לבמה היא משימה: להוכיח את עצמי ולתת למי שאוהב אותי מאה אחוז.
"הציפיות המוקדמות עלולות רק להכביד. העובדה שסומנתי כבר משלב מוקדם עוד יותר מלחיצה, למרות שהציפיות שלי מעצמי תמיד יהיו גדולות יותר מאלה של הסביבה. תמיד אחמיר עם עצמי יותר. השאיפה היא להגיע הכי גבוה שיש".
מי ההשראה שלך?
"אדל. לגמרי".
erans@israelhayom.co.ilסטיילינג: פיני זומר; איפור: ריי ריימונד; עיצוב שיער: שי אברג'יל לסקיי; ז'קט: זארה; חולצה: קסטרו; מכנסיים: טופשופ; נעליים: אלדו; תכשיטים: GLo Jewelriesטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו