הורים - הילד שלכם שמן? אל תעירו לו

אחד מכל חמישה ילדים בכיתה א' בארץ סובל מהשמנת יתר ובכיתה ז', הנתון המדאיג עולה לאחד משלושה.  בישראל ישנם למעלה מחצי מיליון ילדים שסובלים מהשמנה ומעודף משקל על פי דו"ח ארגון הבריאות העולמי. כיצד מתמודדים הורים עם עודף המשקל של ילדיהם? 

בישראל – הערה מצד הורה לילדו שהוא שמן מדי נחשבת מעשה פסול וראוי לגינוי, אך זה אינו המצב בכל התרבויות. פרופ' איימי צ'ואה מחברת הספר 'אמא נמרה' מספרת כי "אימהות סיניות יכולות לומר לבנותיהן, 'היי, שמנה - תורידי קצת במשקל'. בניגוד להורים במערב, שצריכים להלך על בהונות מסביב לנושא.

  הבנות סובלות יותר מיחס ההורים

אבל למרות האיסור לדבר על כך במפורש, מסתבר כי גם הורים מערביים תולים את הצלחתם של ילדיהם במשקלם, ולא מתביישים לומר להם זאת בנימה ביקורתית, בעיקר כשמדובר בבנות. הורים מחפשים בגוגל "האם בתי סובלת מעודף משקל?" בערך פי שניים יותר משהם מחפשים "האם בני סובל מעודף משקל?" למרות שיותר בנים סובלים באופן אובייקטיבי מעודף משקל מאשר בנות. ובהתאם, הורים גם יבקשו מבנותיהם פי שניים מאשר מבניהם לרזות, כך מצא ד"ר Seth Stephens-Davidowitz. 

גם בימינו, מסתבר, המראה של הבת עשוי לדעת הורים רבים להיות כרטיס כניסה לנישואין. בימינו, כשהחברה מכתיבה ומאדירה יופי ורזון, ההורים, ובעיקר האימהות, משמשים סוכני חיברות שמנחילים לילדיהם את הנורמות התרבותיות באמצעות מסרים גלויים וסמויים הנוגעים לנשיות, לגוף וליופי.

"הילד שמן? אתם הורים מזניחים"

במחקר שערכתי עם דבש ניב והתפרסם בספר ''הורות ללא מסכות'', נמצא כי נשים וגברים כאחד מביעים אכזבה שלעתים גובלת בסלידה כלפי בת שאינה רזה, נאה או אסתטית בעיניהם. הורים ביקרו באוזנינו בנות שמנות ולא מטופחות וראו במצבן תולדה של הזנחה וכישלון שלהם ובהתאם חשו רגשות אשמה ואכזבה. המסר שהם מקבלים מהחברה הוא שהם הורים גרועים ומזניחים אם הם מניחים לילד שלהם להשמין. תחושות האשמה גורמת להם לנהוג בנושא בצורה לא מבוקרת ואימפולסיבית. 

כרמית, 51, למשל, סבורה כי התנהלותה של בתה עצלה ומסוכנת: "אני גם יכולה הכי הרבה לכעוס עליה ולהתאכזב על זה שהיא שמנה. אני ממש כועסת על איך היא לא מטפלת בעצמה, יש לי אכזבה מאוד גדולה מצורת החיים שלה, מהדרך ההרסנית שמטפלת בגוף שלה. בלי ספורט, הרבה אוכל. אני תמיד שמחה לראות אותה. יש לי רגשות עמוקים אליה, ובגלל זה האכזבה כל כך קשה." 

הורים אובססיביים למשקל הילד - הארוחה מתנהלת כמו פיקוח משטרה

באפריל 2012 געשה אמריקה כשהעיתונאית  Dara-Lynn Weiss פרסמה בגיליון אפריל של ירחון ווג את וידויה האישי. היא סיפרה שהחליטה כי בתה בת השבע שמנה מדי, והשיתה עליה משטר תזונה חמור שגרם לה להשיל שבעה וחצי קילוגרמים ממשקלה. הילדה שקלה אז 42 ק"ג וגובהה היה 134 ס"מ. 

במסגרת הדיאטה, דאגה האם שבתה תאכל רק מזון רזה וספרה כל קלוריה שנכנסה לגופה. היא ביטלה את הפיצה המסורתית של יום שישי שנהגו לאכול כמשפחה, ובימים בהם גילתה שבתה אכלה מאכלים עתירי קלוריות אצל חברים, גרמה לבתה לדלג על ארוחת הערב. כשהורים הציעו לבתה חטיפים או ממתקים בנוכחותה, וייס מספרת שהם חטפו ממנה צעקות רמות. וייס, שסבלה בעבר מיחס מורכב כלפי אוכל וניסתה דיאטות רבות, השליכה על בתה את פחדיה ותסביכיה. החרדה מכך שהבת תשמין, העיסוק במשקל שלה ובמניית קלוריות גורם במשפחות רבות לאווירה של רדיפה ממש, עד כדי כך שארוחה נורמלית מתנהלת כמו פיקוח משטרה.

"השפעה מצלקת": אסור להעיר לילד על משקלו

לעומת גישתם של וייס ואחרים, מחקר בריטי שנערך ב Imperial College בלונדון מצא שרוב ההורים, 77 אחוזים, דווקא חיים בהכחשה לגבי העובדה שילדיהם במשקל עודף. גם אלה שמודים בכך מייחסים זאת לגנים, ואומרים שילדם רק 'בנוי היטב' או 'מוצק' ומשום כך אינם מעירים להם. ואולי טוב שכך. מחקר עדכני קובע באופן נחרץ כי אסור להעיר לילד על משקלו. המחקר, שפורסם בכתב העת Eating & Weight Disorders, מצא שהורים שנוטים להעיר לילדיהם על משקלם עלולים לגרום להם פעמים רבות להתנהגויות אכילה לא בריאות, כגון דיאטות קיצוניות, אכילה כפייתית ועוד, ומבלי להתכוון הם דווקא מחזקים אצל הילד שלהם את הסטריאוטיפים השליליים על השמנה. עורך המחקר הכתיר את אותם הורים כבעלי "השפעה מצלקת".

אז מה לעשות אם הילד שלכם שמן?

• לא לעשות מזה 'אישיו', ולא להעמיד את העניין במרכז. הילד שלכם הוא גם דברים אחרים חוץ משמן, ורצוי להתמקד בהם.

• לא לבלוש אחרי כל ביס ופתיחת מקרר שלו, ולגרום לו בכך לשקר ולהסתיר.

• לא לתת לו הרגשה שאתם מאוכזבים ממנו.

• כן לדבר אתו בעדינות על הנושא, בעיקר מהפן הבריאותי.

• כן לבדוק עד כמה השומן מפריע לו ואם הוא רוצה לשנות את המצב.

• כן לחשוף בפניו אפשרויות לשינוי המצב כמו אימוני ספורט, שינוי תזונה. עשו מה שביכולתכם כדי לתרום לשינוי, כמו לעשות לו מנוי לחדר כושר, הליכה או ריצה משותפת, ביקור אצל תזונאית או דיאטנית, שינוי בהרגלי הקניות והבישול שלכם ועוד.

הכותבת הינה דוקטור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מרצה בכירה במכללה האקדמית הדסה, מחברת הספרים "לדעת אהבה", "זוגיות: מדריך למשתמש" ו"הורות ללא מסכות"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו