הבשורה הטובה: שיעור התמותה בקרב מי שעברו התקף לב ירד בחודש שאחרי האירוע. הצד הפחות מעודד: שיעור תמותת החולים בתוך שנה משחרורם מבית החולים לא ירד. כך נמצא בסקר ACSIS שהחל כיוזמה של האיגוד הקרדיולוגי ובהמשך בשיתוף משרד הבריאות.
נתוני הסקר, שהקיף 25 יחידות לטיפול נמרץ לב ברחבי הארץ ונערך באפריל-מאי 2016, מתפרסמים לראשונה והוצגו בכנס בינלאומי לרפואת לב דחופה שהתקיים לאחרונה בתל אביב.
בחודשיים שבהם נערך הסקר טופלו 1,850 בני אדם - עלייה קלה לעומת מספר המטופלים בסקרים קודמים שנערכו ב־2013 וב־2010. מהממצאים עלה כי 3% מהמטופלים ב־2016 נפטרו בחודש שלאחר התקף הלב. זאת לעומת 3.8% ב־2013 ו־4% ב־2010. עם זאת, שיעור תמותת החולים בתוך שנה משחרורם מבית החולים לא ירד במהלך השנים ואף עלה מעט.
"הטיפולים והידע שלנו הביאו לירידה משמעותית של התמותה מהתקפי לב בבתיה"ח, אבל אצל אלה שמשתחררים לא הצלחנו להוריד את מספר מקרי התמותה", אומר פרופ' יהונתן חסין, יושב ראש כנס רפואת לב דחופה ויו"ר מייסד של החוג לטיפול נמרץ הישראלי, "זה הפתיע ואיכזב אותנו מאוד". לדברי פרופ' חסין, "צריכים לשים עכשיו את הדגש על הגברת המודעות אצל המשתחררים מאשפוז. אדם שהשתחרר חושב שהוא הבריא וזהו, זה עבר; כאילו שהיה שבר והוא טופל וחלף. אבל קשה לאנשים לקבל את זה שהם חולים ושהם חייבים להמשיך ולשמור. בעיקר קשה לצעירים לקבל את אורח החיים הזה שיש בו הקפדה יתרה. הגענו למקסימום ההישגים, שיפרנו את הטכניקה והטיפול באשפוז, מצאנו פתרונות. עכשיו הגיע הזמן שרפואת המשפחה והקרדיולוגים בקהילה ירכזו מאמץ ויתמודדו עם העובדות המצערות הללו". לדעתו של פרופ' חסין צריכה להיקבע גישת מעקב רפואי מובנית, כדי למנוע את ההתקף הבא. לדבריו, לעומת איכות הטיפול הרפואי בביה"ח, שהוא מהגבוהים בעולם המערבי, הטיפול הרפואי בקהילה לוקה בחסר.
בישראל יש מעט מאוד מכונים לשיקום הלב. הטיפול במכון מוכר על ידי קופות החולים, אך ההמתנה לקבלתו נמשכת כשלושה חודשים. בפריפריה - מצפון לחיפה ובדרום - אין מכונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו