גובר המתח בין מלזיה לצפון קוריאה סביב חיסולו של קים ג'ונג נאם, אחיו למחצה של רודן צפון קוריאה קים ג'ונג און. בסוף השבוע התברר
כי נאם חוסל באמצעות גז העצבים VX, הנחשב לקטלני ביותר בעולם והמוגדר כנשק להשמדה המונית, מה שהעלה את המתיחות בין שתי המדינות האסייתיות לרמה הגבוהה ביותר מאז אירע המקרה ב־13 בפברואר.
הגז שבו נעשה שימוש הוא חסר ריח וצבע, ואפשר לגלותו רק באמצעות ציוד טכנולוגי מתאים. חשיפה לגז העצבים היא גזר דין מוות, שכן כל מערכות הגוף קורסות בתוך דקות בודדות. לטענת מומחים, קיימת סבירות גבוהה שהגז, האסור בשימוש באמנות בינלאומיות, יוצר במעבדה ממשלתית מתוחכמת. כמו כן, השימוש בו מחזק את ההערכה שלפיה הגז המסוכן נמצא בידי הצפון־קוריאנים, זאת נוסף על תוכנית נשק גרעיני ותוכנית טילים שמסכנים את האזור.
המלזים עדיין לא האשימו באופן רשמי את צפון־קוריאה באחריות לרצח, אך ציינו שארבעה אזרחים צפון־קוריאנים העבירו את הגז הקטלני לשתי המתנקשות שנעצרו על ידי המשטרה המלזית. הארבעה יצאו ממלזיה זמן קצר לאחר ההתנקשות.
החשודה האינדונזית בהתנקשות, סיריט איישה (25), פגשה אתמול לראשונה את סגן שגריר אינדונזיה במלזיה וטענה בפניו כי שילמו לה 90 דולרים על מנת לבצע מעשה שנראה לה כחלק ממתיחה טלוויזיונית מצולמת - וכי האנשים שפגשה נראו לה קוריאנים ויפנים. לטענתה, חשבה שהיא מורחת על פניו שמן תינוקות. החשודה הווייטנאמית, דואן טאיהונג, טענה טענות דומות. במשטרת מלזיה טוענים, עם זאת, כי החשודות היו מודעות למעשיהן וביצעו אותם במיומנות.
סריקות בנמל התעופה
ביטוי למתח בין המדינות הוא ההודעה של משטרת מלזיה, שלפיה לא תהסס להוציא צו מעצר לדיפלומט בכיר מצפון־קוריאה אם יסרב לשתף פעולה עם החקירה. מדובר בשינוי טון, שכן עד עתה הביעו במלזיה התחשבות במעמדו של הבכיר, היון קוונג־סונג, המזכיר השני של השגרירות הצפון־קוריאנית במלזיה. עם זאת, יש לציין כי החסינות הדיפלומטית מגינה על הצפון־קוריאני מפני צווים שכאלה.
בעקבות השימוש בגז הרשויות המלזיות ביצעו אתמול בדיקות בנמל התעופה של קואלה לומפור, בירת המדינה, על מנת לוודא שלא נותרו עקבות שיסכנו את ציבור הנוסעים העוברים במקום בכל יום. אף שה־VX אינו רדיואקטיבי, הוועדה לאנרגיה אטומית משתתפת בבדיקות, נוסף על מומחים לנשק ביולוגי וכימי.
פיונגיאנג הכחישה כל קשר לרציחתו של נאם. תחילה הכחישה שזהות ההרוג היא נאם, ובתוך כך הצפון־קוריאנים דרשו את העברת הגופה לידיהם אך סורבו עד לזיהוי ודאי של הגופה.
