שיעור גאורגיה

לא קל לפספס אותם. קבוצה של עשרה גאורגים שיושבים במסעדת אורטגלה בטביליסי סביב שולחן עמוס צלחות ריקות למחצה. במרכז השולחן עומד בקבוק, ובו סנטימטרים אחרונים של נוזל שקוף כלשהו. מים? משהו בשפת הגוף שלהם, וגם בהתלהבות העצומה שמלווה את הרמת הכוסית, מעלה חשד שהתשובה שלילית. ואז, עוד לפני שמספיקים לפקפק במידת כשירותם לנהוג הביתה, הם שומעים אותנו מדברים עברית בשולחן הסמוך.

"אתם מישראל?" שואל אחד מהם מייד, "אנחנו מתים על ישראל!" הוא סופק כפיים. הוא וחבריו מרימים שוב כוסית, הפעם לחיי מדינת היהודים, ונוהמים בהתלהבות. מחמיא, ללא ספק, אם כי אפשר לשער שסיבה טובה לשתות היו מוצאים גם בלעדינו. 

גם בפאב לא רחוק החוויה חוזרת על עצמה. כאן המקומיים הם לא רק חובבי ציון, אלא גם מפגינים בקיאות מרשימה בגיאוגרפיה של ישראל: הם יודעים למקם על המפה את תל אביב, חיפה וירושלים, וכך לעורר בנו תחושה של בית רחוק מהבית.

לתת לרגליים להוביל

את התחושה הזו מיטיב לספק גם מלון אולד וילה רוסתוולי, הממוקם בלב הרחוב הראשי של טביליסי. המשורר הגאורגי הנודע שותא רוסתוולי - שעל שמו קרויים המלון, הרחוב ושורת מוסדות רשמיים - היה רווה נחת: הבירה היא נקודת הזינוק הטובה ביותר לכל טיול בגאורגיה, והמלון, בתורו, הוא נקודת הזינוק הטובה ביותר לכל ביקור בטביליסי. מכאן אפשר לצאת לסבב שופינג או לסיור מודרך. המדריכים, למקרה שחששתם, שולטים היטב בעברית. לא בהכרח צריך מצפן ומפה, ויש סיכוי שהם רק יקלקלו את החוויה - לפעמים פשוט עדיף לתת לרגליים להוביל אותך. 

העובדה שחלפו רק 26 שנים מאז הכריזה גאורגיה על עצמאותה נותנת את אותותיה בבירה. יש משהו בעיר הזו שעושה תחושה של כניסה לגלריית אמנות, שבה מוצגים ציורים מתקופות שונות בהיסטוריה. תעייה בכיוון אחד תוביל אתכם לחמאמים הטורקיים; אם אתם זקוקים לעיסוי טוב, או רוצים לבחון את גבולות הסבל האנושי בישיבה במים החמים, הגעתם למקום הנכון. מעט אחריהם, אם מפנים בטעות את המבט, הבנייה העירונית מתחלפת לפתע בנוף של מפלי מים וטבע ציורי. 

לפעמים שניהם דרים כתף אל כתף: על ראש גבעה מעל טביליסי מתגורר האוליגרך בידזינה איוואנישווילי. עד לפני כמה שנים כיהן כראש ממשלת גאורגיה, אך החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים ולעשות לביתו. ואיזה בית! מבצר היי־טק מפלצתי בשווי כ־50 מיליון דולר, עשוי זכוכית ומתכת, מהסוג שלא היה מבייש את הנבל התורן בסידרת ג'יימס בונד.

מבט על טביליסי // צילום: אי.אף.פי

חוץ מבריכת כרישים כאמצעי להרתיע אורחים לא רצויים, יש כאן הכל - ואיוואנישווילי ידוע כחובב כרישים ושאר בעלי חיים אקזוטיים, כך שאין לדעת מה יילד יום. בכלל, הזכוכית משחקת תפקיד משמעותי יותר ויותר בנוף בטביליסי, ולעיתים צומחים בין המבנים הישנים בניינים אולטרה־מודרניים. אחד מהם הוא גשר השלום, המזכיר בצורתו יצור שעלה ממעמקי הים. הוא נפתח רשמית ב־2010 כדי לחבר את העיר העתיקה למחוז החדש, אם כי על פער אחד לא הצליח לגשר; מאז הקמתו האדריכלים במדינה חלוקים בדעתם - יש הטוענים שהוא פוגם ברצף הנוף, בעוד אחרים מאמינים שדווקא השילוב בין ישן לחדש הוא שמעניק לטביליסי את ייחודה.

פשוטים, אבל גורמה 

אמנם מפתה להעביר טיול שלם בבירה, אבל חבל להגביל את עצמכם. המרקחת הזו של עבר ועתיד מורגשת היטב גם מחוץ לגבולותיה, למשל בכפרים הקטנים, שהזמן אולי שכח אבל ה"ווייז" דווקא זוכר. משונה לראות איך בחלקם מתנהלים בסך הכל כמו שהתנהלו לפני 100 שנים, למעט העובדה שלכל ילד יש גישה למחשב. 

אומרים שכאשר אלוהים חילק את הארצות לעמים השונים, הגאורגים היו כה עסוקים במשתאות ובחגיגות שכמעט פיספסו את תורם לקבל חלקת אדמה. בסוף, כשראה איך הם מארגנים לכבודו מסיבה הגונה, אלוהים התרצה - ונתן להם את הארץ היפה מכולן, זו שייעד במקור לעצמו. פיסת הפולקלור הזו תלווה אתכם לאורך כל הטיול, שכן למרות העממיות והצניעות, ובמובן מסוים בזכותן, גאורגיה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות עבור תיירים. 

החצ'פורי המסורתי // צילום: GettyImages

חובבי ההיסטוריה ייהנו מאוד בעיירה גורי, ובמיוחד מהמוזיאון המוקדש לאחד מתושביה המפורסמים - יוסף ג'וגאשווילי, המוכר יותר כסטלין; חובבי החורף יוכלו ליהנות מנסיעה על אופנועי שלג בקווקז התחתון; וחובבי האוכל יקבלו את מבוקשם כמעט בכל מקום. עוד תלמדו את נפלאות החצ'פורי (קצת כמו בורקס, רק טעים פי שלושה ומשמין בהתאם) והצ'ורצ'חלה (שרשרת אגוזים טבולה במיץ ענבים שנתלית לייבוש, מעין פרשנות גאורגית לחטיפי בריאות).

חטיף הצ'ורצ'חלה // צילום: אי.אף.פי

חברת דורון טרוול יכולה לקרב אליכם את גאורגיה באופן משמעותי. החברה מחזיקה במושבים משוריינים בטיסות ישירות לגאורגיה, ובמסלולי טיולים מיוחדים הכוללים שירות אישי ותמיכה מלאה בעברית למטייל העצמאי בג'יפ. מלבד זאת היא מאפשרת השכרת רכב - כולל נהג ומדריך, אם תרצו - וכן טיולי ג'יפים ואטרקציות נוספות.

גם הגאורגים עצמם, אגב, יודעים לעשות מחיר לתיירים. העיקר: אל תתמקחו. אם תבקשו הנחה מנהג מונית מקומי, למשל, כנראה לא תזכו לקבלה; הגאווה שלהם פשוט איתנה מדי. מנגד, אם לא תבקשו הנחה - ייתכן שתקבלו אותה סתם כך, מתוך רצון טוב. וזה, במובנים רבים, כל הסיפור הגאורגי על רגל אחת. 

הכותבת היתה אורחת של חברת דורון טרוול

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו