על רקע הביקורת הציבורית, בצבא ממשיכים בימים אלה לקדם את שילוב הנשים בחיל השריון. בתקופה הקרובה צפוי הצבא להשיק תוכנית ניסיונית רשמית, שבמסגרתה יבחן שילוב הנשים בחיל במסגרת צוותי טנק המורכבים מנשים בלבד. החלטת הצבא לקדם שיבוץ נשים לוחמות בחיל השריון מגיעה למרות גל של התנגדות מצד קצינים בכירים בדימוס, ובהם גיבור ישראל תא"ל (מיל') אביגדור קהלני, שבחר באמירה חשוכה במיוחד: "תפקיד האישה הוא להיות אמא ולהביא ילדים לעולם". לפי קהלני, "אין צורך שנשים יחזיקו סכין בין השיניים, יש מספיק גברים שיעשו את העבודה".
העוסקים במלאכה בצבא לא אהבו לשמוע את הדברים, בלשון המעטה. "אני ער לכל האמירות הללו, חלקן מיותרות לחלוטין", אמר ל"ישראל השבוע" בכיר באגף כוח אדם, שעוסק בימים אלה בעבודת המטה בנושא. "הדברים נאמרו על ידי אנשים שלא בקיאים בתהליכים. חבל שהדברים נאמרו. מי שבקיא בעבודת המטה, יודע שהיא נעשית בצורה מקצועית, שקולה ועצמאית, ומביאה בחשבון הן את היכולות הפיזיות של נשים להשתלב במקצועות נוספים והן את סוגיית השילוב הראוי".
מלבד שילוב נשים בחיל השריון, בצבא בוחנים אפשרות לשלב נשים בתפקיד מפעילות צמ"ה (ציוד מכני הנדסי), לוחמות בתחומים חדשים בחיל התותחנים, לוחמות ביחידת החילוץ 669, ולוחמות בספינות המגן החדשות של חיל הים. בצבא מבטיחים שהחלטה תתקבל בתוך חודשים ספורים, אך כבר כעת אפשר לומר שהכיוון הוא לפתוח תפקידים אלה לנשים.
הטובות לא רק לטייסים
אין זו הפעם הראשונה שצה"ל מקיים דיון מעמיק בסוגיית שילוב נשים בלחימה. הפעם האחרונה שבה נבחן הנושא לעומק היתה לפני כעשור, אז המליצה ועדה בראשות אלוף (מיל') יהודה שגב כי "לא יהיו תפקידים או מערכים הסגורים קטגורית לנשים או לגברים. השירות בכל היחידות, התפקידים והמשימות יהיה משותף ומוסדר בכללי השילוב הראוי".
הוועדה המליצה על שילוב מושכל של נשים גם ביחידות בדרג המסתער והמתמרן, היינו החי"ר והשריון. בפועל, מסיבות כאלה ואחרות, המלצות הוועדה לא יושמו, לפחות לא במלואן.
עם זאת, יהיה זה חטא למציאות לומר שבעשורים האחרונים צה"ל לא התקדם משמעותית בתחום שילוב הנשים בלחימה. אם בעבר, לאחר בג"ץ אליס מילר באמצע שנות ה־90, שחייב את הצבא לפתוח את קורס הטיס לנשים, עדיין ניכרה ספקנות באשר לשיבוץ נשים כלוחמות - בימים אלה עושה הצבא מאמצים כבירים לשלב נשים בתפקידי לחימה.
היום כבר ברור שהטובים לטיס, אבל הטובות מזמן כבר לא רק לטייסים. מאז אותו בג"ץ פתח הצבא תפקידי לחימה רבים לנשים, וכיום נשים משרתות כחובלות, לוחמות מג"ב, לוחמות הגנה אווירית, לוחמות חי"ר קל, לוחמות בחיל התותחנים ועוד.
מעבר לכך שהצבא מעוניין להימנע מבג"צים נוספים, בצה"ל למדו בשנים האחרונות להעריך את היתרונות הרבים שמביאות נשים לתפקידי לחימה, והשכילו לנצל לצורכי המערכת את רצון הנשים לתרום. כך, למשל, שילוב הנשים בלחימה מסייע לאגף כוח אדם בצבא להתמודד עם סוגיית המחסור בלוחמים, שנובע בין השאר מקיצור שירות החובה.
ויותר מכך: הרחבת שיבוץ נשים בתפקידי לחימה מאפשרת לצבא לפנות את הכוחות הלוחמים בדרג המסתער, שעסקו עד היום גם במשימות שיטור ואבטחת גבולות, לאימונים ולהכנות לקראת מלחמה.
אם עד לפני שנים ספורות נאלץ הצבא להציב בגבולות שנחשבים בסדר עדיפות נמוך גם כוחות לוחמים שאמורים להיכנס בעת הצורך ללבנון ולעזה, היום הוא מסתייע בשלושת גדודי החי"ר הקל: קרקל, ברדלס ואריות הירדן. בימים אלה מוקם גדוד חי"ר קל רביעי שיחל את פעילותו בקיץ הקרוב. הגדודים המעורבים יהפכו בקרוב לחלק ממערך הגנת הגבולות המוקם בימים אלה בצבא.
לאחרונה שולח הצבא נשים גם למשימות מורכבות יותר ביהודה ושומרון. כך גדודי החילוץ וההצלה של פיקוד העורף מבצעים כעניין שבשיגרה משימות בגדה המערבית, וכך גם לוחמות מג"ב. סביר שאם הצבא היה יכול, הוא היה מעדיף להציב גדודים דומים נוספים בגזרות אלה, ולפנות יותר כוחות לוחמים מהמערך המסתער והמתמרן ממשימות הבט"ש (הביטחון השוטף) השוחקות לאימונים ולמוכנות ללחימה.
ההבנה שלפיה אפשר להיעזר בנשים כדי להתמודד עם המחסור בכוחות לוחמים מחלחלת בצמרת הצבא כבר תקופה ארוכה. לאור זאת, בשנים האחרונות פתח הצבא תפקידי לחימה נוספים לנשים, הקים גדודים מעורבים והביא לגידול ניכר במספר הנשים המשרתות בתפקידי לחימה. אם לפני כעשור, בשנת 2005, שירתו רק 435 נשים כלוחמות ובשנת 2012 היו רק 547 לוחמות, מאז המספרים טיפסו, ובשנה שעברה שירתו בצה"ל יותר מ־2,000 לוחמות.
נתוני הצבא מצביעים עוד על עלייה מרשימה במוטיבציה של מיועדות לשירות ביטחון לשרת בתפקידי לחימה. אם בשנת 2010, רק 27 אחוזים מהצעירות לפני גיוס הביעו רצון לשרת בתפקידי לחימה, בשנת 2014 יותר מ־40 אחוזים מהמתגייסות הצעירות ציינו שהן חולמות להיות לוחמות.
אך אליה וקוץ בה. בעשור הקודם, כשמספר תפקידי הלחימה לנשים בצבא היה מצומצם, צה"ל הירשה לעצמו לברור לוחמות בקפידה, ודרש מהן לעבור גיבוש מפרך שבחן אותן פיזית ומנטלית.
היום, בשל הצורך ביותר לוחמות, מאפשר הצבא לכל המעוניינת להתגייס ללחימה ומציע למתאימות את האופציה לפני גיוסן. סינון המתאימות ללחימה נעשה בעיקר לאחר הגיוס, בעת שהמתגייסות נשלחות למכינה לפרק זמן של כשבועיים. המבקרים טוענים כי הצבא פותח תפקידים נוספים לנשים ובוחן את שילובן במקצועות נוספים רק בשל מחסור בלוחמים, ולכן הוא מוריד גם את רף הדרישות מהלוחמות.
"הבנות שמגיעות היום לשרת בגדודים לא בהכרח מתאימות לכך, וחלקן לא היו צריכות לעשות את הבחירה הזו", אומרת סרן ליאור רובך (26), מפקדת פלוגת מסלול של גדוד קרקל.
"היום גיוס הלוחמות הוא מאוד פתוח ומאפשר. אני קרקליסטית מהדור הישן, פעם עברנו גיבוש וסינון רציניים. כשקרקל היתה פלוגה אחת, לא כל אחת יכלה להיות לוחמת. מי שהגיעה היתה באמת מתאימה, היא בחרה בזה. היום מגיעות יותר בנות שלא בהכרח צריכות להיות לוחמות, בעיקר בגלל כושר פיזי וחוסן נפשי".
סרן ליאור רובך, מ"פ בקרקל. "יש לוחמות שעושות את העבודה טוב מלוחמים" // צילום: דודו גרינשפן
לדבריה, "כמות אסטרונומית של בנות רוצות להיות היום לוחמות. הבנות מגיעות שונות מאלה שהגיעו כשאני התגייסתי. פעם היה 'טייפ' מסוים מאוד של בנות שהתגייסו ללחימה. היום הן לא תמיד יודעות למה הן נכנסות. הן פחות בכושר, מגיעות עם פציעות רפואיות.
"בתחילת ההכשרה, הן מבינות שזה שונה מהחלום ומתמונות ה'רעל' שהן ראו. זה מורכב ודורש עבודה קשה. בכל יום נבחנים על התמודדות רגשית".
אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שבנות שבוחרות לשרת כלוחמות בצבא, נדרשות לחתום על שמונת חודשי שירות סדיר נוספים, כך שבסך הכל הן משרתות 32 חודשים בסדיר, בדומה לגברים. השמועה הרווחת בצבא היא שלא מעט לוחמות שמסיימות שנתיים של שירות בתפקידי לחימה, מנסות למצוא כל דרך אפשרית כדי "לפסול מקצוע" ולהשתחרר מהמחויבות. קצין בכיר בזרוע היבשה הודה בשבוע שעבר כי אכן קיימת בעיה חמורה בגדוד הקרקל, כאשר בנות המגיעות לשנת השירות השלישית שלהן מוצאות דרך לצאת ממסלול הלחימה.
"המספרים לא תומכים בזה", אומר מנגד בכיר באכ"א. "הטרידה אותי האמירה שיש נשר גבוה של לוחמות בשנה השלישית, אבל מבדיקה ראשונית, שיעורי הנשר הם חד־ספרתיים, ורוב הנשר של נשים בלחימה הוא דווקא בשנה הראשונה לשירות".
מצביעות ברגליים
למרות ההשקעה העצומה של הצבא בתחום שילוב הנשים בלחימה, הלוחמות הן עדיין חלק קטן מסך המתגייסות לצבא. כיום, רק אחוז נמוך מהנשים המשרתות בצבא משובצות לתפקידי לחימה, בדומה לשיעור הנשים המשובצות כפקידות. גיוס הנשים סובל גם מבעיות מובנות נוספות, לרבות העובדה שיותר מ־40 אחוזים מהנשים חייבות הגיוס לא מתגייסות לצבא - רובן מקבלות פטור מטעמי דת.
בצבא מדווחים כי רבות מהן מצהירות הצהרת דת כוזבת, ולמרות רצון הצבא, מיגור התופעה לא נראה באופק. בפועל, הצבא מדווח על מגמה הפוכה דווקא בקרב בנות הציונות הדתית, שמצביעות ברגליים ומתגייסות לצבא במספרים הולכים וגדלים חרף הסתייגות הרבנים, ולמרות העובדה שמרבית האולפנות אוסרות על נציגי הצבא להיכנס לתחומן ולשוחח עם התלמידות לפני גיוס.
כחלק ממאמצי הצבא להגדיל את מספר הנשים בצבא, גם אלו הלוחמות, מתבצעת בימים אלה עבודת מטה להתאמת המיון והשיבוץ של הנשים והשוואתם לזה של הגברים. לצבא מוטיבציה גבוהה לבצע את השינוי, בין השאר כיוון שברגע שיוכיח כי קיימת הזדמנות שווה לנשים ולגברים במיון הראשוני לצבא, יוכלו בכירי צה"ל לפנות לכנסת ולבקש להאריך את שירות הנשים בכמה חודשים.
"האופן שבו אנחנו ממיינים היום נשים לצבא הוא לא מספיק טוב", מודה בכיר באכ"א. "אנחנו לא מראיינים בנות לפני הגיוס, הראיון לא מהווה שיקול בשיבוץ הנשים, וזו נקודה חסרה. לכן, ב־1 בספטמבר נתחיל לראיין נשים בלשכות הגיוס. הראיון יבחן את המוטיבציה של הנשים והמניעים לשירות, ויזהה קשיים. הראיון לנשים ולגברים יהיה זהה".
"מיניות? לא כמו שמתארים"
אפשר, ואולי אפילו צריך, להתווכח על סוגיית שילוב הנשים בחיל השריון ובמערכים הנוספים. לא כל מה שהצליח בקורס חובלים, בקורס טיס, במערך ההגנה האווירית ואפילו בגדודי החי"ר הקל, בהכרח יצליח בשריון, בחי"ר וביחידות המיוחדות של הצבא.
במסגרת עבודת המטה לשילוב נשים בחיל השריון נבחנת גם השאלה אם מבחינה פיזית אישה יכולה לשמש טענית ולהרים פגזים, או לסייע במקרה של פריקת זחל. גם חיילי שריון מודים ששתי הפעולות האלה אינן פשוטות אפילו לגברים חסונים.
סוגיה נוספת שעולה היא סוגיית השילוב הראוי. בהנחה שבשל מגבלות פיזיות של נשים יוחלט להקים צוותי טנק מעורבים של נשים וגברים, כיצד יקיימו הלוחמים והלוחמות בטנק את כללי ההפרדה הנדרשים בין גברים לנשים? מה תעשינה הנשים בתוך הטנק כשהן תצטרכנה להתפנות? או לטפל בעצמן בימים מסוימים בחודש?
לאור בעייתיות ה"שילוב הראוי" בין נשים וגברים בתוך טנק קטן וצפוף, הכיוון בצבא הוא להקים צוותי טנק המורכבים מנשים בלבד. אך לפי סרן רובך, זו תהיה טעות. "אני אמנם לא שריונרית, אבל שמעתי שדיברו על עניין הדינמיקה בתוך הטנק", ציינה. "אני לא יכולה להגיד שאין היום בצבא יחסים בינו לבינה, או בינו לבינו. זה קורה גם בגדודים קרביים, ויש עלייה ביחסי להט"בים ביחידות שמשרתים בהם רק בנים או רק בנות.
"אני לא חושבת שצריך לפסול שירות נשים בשריון משיקולי דינמיקה בין נשים לגברים בטנק. המיניות לא נמצאת ברף שאנשים מתארים. זה מגוחך. אנחנו מתייחסים למקצוע שלנו - כמקצוע".
לדבריה, "אישה יכולה לשרוד תקופה ממושכת בשטח, גם בתנאים קשים. צריך אולי לעשות התאמות טכניות, כמו למצוא דרך להתפנות, אבל ברגע שפותרים את הבעיות הטכניות, אישה יכולה לכוון, לנתח שטח, לתכנן התקפה, להיות טקטית". לפי סרן רובך, "אני לא באמת יודעת מה דורש תפקיד הטען בטנק מבחינת המשקל. אבל כמו שיש לי היום מא"גיסטיות, יש נשים שיוכלו להיות טענות. לא בטוח שכולן תוכלנה. אבל גם בקרב גברים, מתוך צוות של ארבעה רק אחד נבחר להיות טען.
"באופן אישי, החלפתי זחל. ראיתי חיילי שריון שאני לא יכולה לדמיין אותם מרימים פגזים. לא כל הגברים בנויים וחסונים. ראיתי שריונרים 'פצפונים', שהם אחלה לוחמים.
"לוחם זה לא רק רגליים וידיים, צריך הרבה אינטליגנציה, לדעת לקבל החלטות, להעריך סיטואציות. ואת התכונות האלה יש להרבה נשים. אני רואה לוחמות שלי שעושות את העבודה טוב מלוחמים".
עם זאת, לדבריה, "אני חושבת שלא יכול להיות צוות טנק של נשים בלבד. מעולם לא שירתתי ביחידה שהיא על טהרת הנשים. שירתתי רק ביחידה מעורבת, ואני מאמינה בשילוב של נשים וגברים. אני מאמינה בקרקל כגדוד מעורב. אני לא חושבת שהיינו מצליחים להגיע להישגים ולהצלחות המבצעיות אם היינו גדוד של נשים בלבד. גבר מביא עימו גם המון חסרונות, אישה מביאה גם הרבה יתרונות. השילוב הוא המנצח".
לפי סרן רובך, "גבר מביא איתו הרבה אגרסיביות, חדות בתגובה. כשאני רצה ליד בנים או סוחבת איתם משקלים - זה מביא אותי למיצוי טוב יותר. מנגד, השירות עם נשים מוציא מהגברים יותר נשיות; האגו והעצבים יורדים, השיח הופך למקצועי יותר, אינטליגנטי יותר, רמת האנושיות גבוהה יותר. גבר שהתגייס לקרקל יהיה אזרח טוב יותר, אבא טוב יותר; הוא מצליח להכיל סיטואציות בצורה טובה יותר".
שאלת השבי
הסוגיה האחרונה, ואולי המהותית מכולן בנוגע לשילוב נשים בתפקידי לחימה בדרג המסתער, היא סוגיית החטיפה. בצבא מתגאים שבמבצע צוק איתן לפני יותר משנתיים - נשים נכנסו לרצועה, בין השאר רופאות ופרמדיקיות, וכך גם נשים שסייעו בחילוץ כלי רכב קרביים משוריינים שנתקעו.
אי אפשר גם להתעלם מכך שהגדודים המעורבים מבצעים תעסוקות מבצעיות בגזרות שקיים בהן פוטנציאל לחטיפת חייל, למשל בגבול מצרים.
ראינו בעבר את תגובת החברה הישראלית לחטיפת גלעד שליט, ואת הלוחמה הפסיכולוגית הקשה שהופעלה עליה, ושהביאה לשחרור מאות מחבלים, חלקם עם דם על הידיים, תמורת השבת שליט.
המצדדים בשילוב של נשים בכל תפקיד אפשרי, יטענו שגם גברים יכולים לעבור התעללות בשבי, שגם גברים אפשר לאנוס. אבל נדמה שרק המחשבה על אונס אישה בשבי עלולה להביא לתגובה קיצונית הרבה יותר במקרה שחלילה תיחטף חיילת.
אולם צריך לזכור שלא זו הסיבה שעליה יקום וייפול שילוב נשים בחיל השריון. בטח שאם לפחות בתחילת הדרך, הכוונה היא להציב את לוחמות השריון בגבולות הבט"ש, ולא לשלבן בתוכניות האופרטיביות ללחימה בלבנון או בעזה. עם זאת, אין ספק שהסוגיה תמשיך להטריד את ראשי הצבא בבואם לקבל החלטות בנוגע לפתיחת תפקידים נוספים לנשים בלחימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו