התמהיל החדש מאפשר ייצוג לגיוון החברתי

בחירת השופטים לבית המשפט העליון אמש היא ביטוי לחוסנה ולעוצמתה של הדמוקרטיה הישראלית. אוי לנו אם הוועדה לבחירת השופטים לא היתה מגיעה להסכמה והיינו נאלצים לראות מאבקים כוחניים באמצעות אולטימטומים, "אקדחים" וחקיקה חפוזה. כל מי שסבר שהליך הבחירה הפעם יהיה בעייתי ומשברי - התבדה. ההיגיון והאחריות של נשיאת בית המשפט העליון, שרת המשפטים וחברי הוועדה מנעו התבזות מיותרת.

מתוך היכרות עם השופטים באמצעות מעקב אחרי פסקי הדין שלהם אפשר לקבוע בוודאות שנבחרו שופטים מצוינים, שיוסיפו כבוד והדר לבית המשפט העליון, שעליו תפארתנו. הנבחרים כולם מכהנים שנים רבות כשופטים, כך שאפשר היה להתרשם מיכולותיהם, משיקול דעתם ומיעילותם. 

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, אמר לאחרונה ששופטי בית המשפט העליון הם "משפחה". קשה מאוד היה להתקבל לחוג המשפחה למי שדעותיו לא התאימו לרוח המקובלת בחוג המשפחתי. בעקבות כך נולדה האמירה על המינויים לבית המשפט העליון שלפיה "חבר מביא חבר". הגם שהאמירה לא היתה לגמרי מדויקת, היא שיקפה תחושה של אזרחים רבים בישראל, תחושה שפגמה באמון בבית המשפט, שאין לו ארנק וחרב אלא את אמון הציבור.

כעת, בעקבות המינויים החדשים, מן הראוי לברך על התרחבות המשפחה באמצעות כניסת שופטים שאינם מזוהים דווקא עם האקטיביזם השיפוטי, שהיה דגלו של בית המשפט, בעיקר מאז החלטתו התקדימית שלפיה חוקי היסוד הם למעשה חוקת המדינה. לאחר הבחירה אפשר לומר שהתמהיל בין שופטי בית המשפט העליון מאפשר ייצוג וביטוי לגורמים מגוונים בחברה שלנו, מבלי לפגוע ברמה המקצועית הגבוהה הדרושה מאותם שופטים.

אין לי ספק שפרשנים בתקשורת הנמנים עם הקהילייה המשפטית המוכרת יבקרו את המינויים החדשים. כמו תמיד, כשלא נבחרים המועמדים המקובלים עליהם בפוליטיקה או במשפט, מייד עולה הטענה על פגיעה אנושה בדמוקרטיה ודה־לגטימציה של הנבחרים. בעיקר משום שבית המשפט העליון הפך להיות עבורם מכשיר עוקף דמוקרטיה, באותם מקרים שבהם נציגיהם בכנסת לא הצליחו לממש את האג'נדות שלהם באמצעות רוב פרלמנטרי.

הדיבורים הרמים על מהפכה מוקדמים למדי. השינוי מבורך וחגיגי, אולם בהגדרתו כמהפכה יש מידה של היסחפות. הצעתי לשרה איילת שקד ותומכי הימין לא להתרונן בטרם עת וליצור ציפיות מוגזמות. קרו כבר מקרים בעבר ששופטים שינו את דעותיהם במהלך כהונתם בבית המשפט העליון. חשוב גם לזכור כי בתיקים העקרוניים - שהם מעטים, אך זוכים לתהודה רבה - מי שקובע את ההרכב קובע במידה רבה את התוצאה. וההרכב כידוע לא נקבע על ידי השופטים החדשים.

אכן, יש שופטים בירושלים. חובה עלינו לזכור תמיד את המחויבות לשלטון החוק ולהפנים שגם בישראל שיטת האיזונים והבלמים עובדת כיאות.

•  •   •

העליון משנה את פניו

דוד מינץ, יעל וילנר ויוסף אלרון: שלושה שופטים שנחשבים לשמרנים נבחרו לבית המשפט העליון - ובהסכמה • שקד: "ספינת הדגל המשפטית שינתה כיוון" • הישג גם לשר כחלון: אלרון היה מועמדו • השופט ג'ורג' קרא גבר על מועמד לשכת עורכי הדין, חאלד כבוב

ניצחון למחנה השמרני, שבראשו עומדת שרת המשפטים איילת שקד, במאבק על צביון בית המשפט העליון. כפי שפורסם כאן אתמול, מתוך ארבעת המועמדים נבחרו אתמול שלושה שופטים שמרנים בהסכמת כל חברי הוועדה: יעל וילנר, דוד מינץ ויוסף אלרון. לכיסא השופט הערבי נבחר ג'ורג' קרא.

רביעיית השופטים שנבחרה תחליף את ארבעת השופטים היוצאים - הנשיאה מרים נאור, אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן וצבי זילברטל.

אחרי הוויכוחים והמחלוקות, התכנסה אתמול הוועדה למינוי שופטים בשעה 16:00 - אבל בניגוד לציפיות, כבר בשעה 21:00 יצאה בהודעה בדבר ההסכמה על המינויים.

הסיפור המרכזי הוא הניצחון לשרה שקד, שכן שלושה מהשופטים היו מועמדיה או מקובלים עליה. כך סוכם על מינויו של השופט דוד מינץ מבית המשפט המחוזי בירושלים, תושב דולב. שקד מניחה כי מינץ יהיה קשוב למתיישבים ביו"ש ולציבור הדתי. 

על הכיסא הנשי תמונה שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה והמועמדת של שקד, יעל וילנר. מדובר בשופטת דתייה שגברה על המועמדות של העליון, נאוה בן־אור ורות רונן. שקד ביקשה לסכל את מינוי השתיים. בעלה של רות רונן היה איש הוועד המנהל של הקרן. גם השר משה כחלון יכול להיות מרוצה לנוכח מינוי המועמד שלו, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה יוסף אלרון. מועמדותו נתמכה גם על ידי לשכת עורכי הדין. אלרון נחשב למועמד שמרן, כך שגם שקד מרוצה. 

על כיסא השופט הערבי ימונה ג'ורג' קרא, שגבר על פני מועמד לשכת עורכי הדין, חאלד כבוב. מנגד, הוועדה לא מינתה לעליון מועמד אחר של שקד - כונס הנכסים הרשמי והאפוטרופוס הכללי, הפרופ' דוד האן, שנחשב ל"סדין אדום" מבחינת שופטי העליון בוועדה. עם זאת, האן ימונה לשופט בית המשפט המחוזי. 

"מינויי השופטים הערב מביאים לידי ביטוי את הגיוון האנושי והמשפטי שכל כך נדרש לנו כחברה ושהיה כל כך חסר בערכאה המשפטית הגבוהה", מסרה אמש שרת המשפטים, "ההגאים של ספינת הדגל המשפטית שלנו שינו הלילה את כיוונם. חוזקה של המערכת המשפטית טמון בגיוונה. המינויים החדשים מביאים לידי ביטוי את התפיסה הזו, ובקרוב יכניסו לבית המשפט העליון קולות שלא היו מוכרים בו". נשיאת העליון, השופטת מרים נאור, הוסיפה: "נקבל את כולכם בברכה".

יו"ר סיעת ישראל ביתנו וחבר הוועדה, ח"כ רוברט אילטוב, אמר: "למרות חילוקי הדעות בינינו ואולי אף בזכותם, הצלחנו להביא בשורה היסטורית. הוכחנו שבית המשפט פתוח לקשת הרחבה של הציבור הישראלי". לשכת עורכי הדין בירכה את שקד ונאור שהצליחו לגשר על המחלוקות: "מדובר במינויים מעולים המחזקים את בית המשפט העליון".

יאיר אלטמן, כתבנו לענייני משפט

•   •   •

יעל וילנר: יעילה וקשובה

יעל וילנר נחשבת לשופטת יעילה, מהירה וקשובה. 

וילנר, ילידת הארץ, סיימה את לימודיה בתיכון בשנת 1977 בבית הספר חורב בירושלים. ב־1978 שירתה שירות לאומי בקריית שמונה. בשנת 1982 סיימה לימודי משפטים באוניברסיטה העברית. בשנים 1981-1980 עבדה כעוזרת פרלמנטרית ולאחר מכן התמחתה אצל השופט משה בייסקי בבית המשפט העליון ואצל דורית ביניש בפרקליטות. ב־1983 הוסמכה כעורכת דין ועסקה בתחום עד מינויה לבית משפט השלום בחיפה ביוני 1998. באוקטובר 2004 מונתה לרשמת ולשופטת בפועל של המחוזי בחיפה, ובינואר 2006 מונתה לשופטת בית המשפט. 

בנובמבר 2007 פסקה וילנר פיצויים של כמעט מיליון שקלים לתלמיד כיתה ה' שנפצע בעינו בעת ששיחק בחצר בית ספרו לאחר שהוצא מהכיתה והושאר ללא השגחה. באוקטובר 2008 גזרה בין 7 ל־14 שנות מאסר על ארבעה נאשמים בקשירת קשר לביצוע הריגה של החייל נידאל מנסור. ביולי 2011 דחתה וילנר את בקשת משפחתו של ילד בן 7 שנפטר להביא לעדות את "נשמתו שהתגלגלה" במסגרת תביעת העיזבון נגד המדינה וצה"ל. בפסק דין שנתנה לאחרונה קבעה וילנר שהגישות החדשניות בפסיקה בתחום מזונות הילדים, בניסיון לחתור לעבר "מזונות שוויוניים", סותרות את הוראות החוק ואת הלכות בית המשפט העליון.

יאיר אלטמן

ג'ורג' קרא: הרשיע את קצב

על שמו של השופט ג'ורג' קרא, שמכהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, רשומים כמה תיקים מפורסמים, שאולי המרכזי שבהם הוא הרשעת נשיא המדינה לשעבר משה קצב בעבירת אינוס.

קרא נולד ב־1952 כבן למשפחה ערבית־נוצרית ביפו. ב־1969 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון "אשכולית" ביפו. ב־1973 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1974-1972 התמחה בעריכת דין וב־1975 הוסמך כעורך דין. לאחר מכן עבד כעורך דין עצמאי עד שנת 1989, אז מונה כשופט בית משפט השלום בתל אביב. במאי 2000 מונה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ובאפריל 2010 מונה לשופט בכיר באותו בית משפט. ביולי 2013 מונה לסגן נשיאו. 

במאי 2000 גזר השופט קרא חמש שנות מאסר נוספות על שני רוצחיו של נהג המונית דרק רוט. כמו כן, הוא גזר 44 חודשי מאסר על העבריין יצחק חדיף שהורשע בין השאר בסחיטה באיומים. קרא גם גזר 40 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך חצי מיליון שקלים על בני רביזדה, שכונה בעבר "מלך השוק האפור", מנאשמי פרשת הבנק למסחר. אבל גולת הכותרת של פועלו היא כנראה הרשעתו של משה קצב. במארס 2011 שלח הרכב שבראשו עמד קרא את נשיא המדינה לשעבר לשבע שנות מאסר בפועל, לאחר שהרשיעוו בין השאר בשני מעשי אונס.

יאיר אלטמן

יוסף אלרון: אימת העבריינים

יוסף אלרון, שהיה המועמד של השר משה כחלון, נחשב לשופט יעיל ביותר.

הוא נולד ב־1955 וגדל בחיפה במשפחה של עולים מעיראק. בשנת 1973 סיים את "תיכון חדש" בחיפה ושירת בצה"ל עד 1977. לאחר הצבא הועסק בפעילות ביטחונית עד 1980. מ־1980 ועד 1983 למד משפטים באוניברסיטת בקינגהאם ובשנים 1985-1983 התמחה בפרקליטות מחוז חיפה ובמשרד עורכי דין. בשנת 1985 הוסמך כעורך דין ועבד כעצמאי עד שנת 1994, אז נבחר לשופט בית משפט השלום בחיפה. אלרון המשיך את לימודי המשפטים וסיים תואר שני במדעי המדינה. ביוני 2003 מונה לשופט בית המשפט המחוזי בחיפה ובמארס 2012 מונה לסגן נשיא בית המשפט. ביולי 2013 מונה לנשיאו.

בין התיקים שבהם דן גם כמה מקרים שעשו כותרות. למשל, הוא גזר שש שנות מאסר וקנס על אשר כהן, בכיר לשעבר בחברת החשמל, שהורשע בקבלת שוחד לאחר שנהג להטות מכרזים עבור שני אנשי עסקים מהצפון תמורת תשלום. כמו כן, גזר אלרון שנת מאסר על השוטרים שניסו להתנקם בחיי העבריין מיכאל מור, ובגזר דין אחר השית מאסר עולם על עיסאם ניג'ם מבית ג'אן, שרצח את בתו בת ה־23, לאחר שביקשה להינשא לאדם שלדעתו לא התאים לה. אלרון אף הרשיע את מיכאל גייבדנוב ברצח בכוונה תחילה של ולדימיר דרנוב בדקירת סכין בליבו, וגזר עליו עונש מאסר עולם.

יאיר אלטמן

דוד מינץ: מתגורר בהתנחלות

מינץ נולד ב־1959 באנגליה ועלה ארצה בגיל 11. ב־1977 סיים את לימודיו התיכוניים במדרשת נועם בפרדס חנה. ב־1982-1977 למד בישיבת ההסדר בגוש עציון והיה לקצין בחיל השריון. 

ב־1986 סיים את לימודי המשפטים באונ' העברית, והתמחה אצל נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים יהודה וייס ובביהמ"ש העליון. ב־1987 המשיך להתמחות נוספת במשרד עו"ד בירושלים, למד לקראת לימודי הסמכה לרבנות ולאחר מכן הוסמך כעו"ד. הוא עבד כעו"ד שכיר ובהמשך כעצמאי. בספטמבר 1998 מונה לשופט בימ"ש השלום בירושלים. ב־2008 סיים בהצטיינות לימודי מוסמך במשפטים באונ' העברית ובאוקטובר 2009 מונה כרשם וכשופט בפועל בביהמ"ש המחוזי בירושלים. במארס 2011 מונה לשופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים ובינואר 2017 קיבל תואר דוקטור למשפטים מהאונ' העברית.

מינץ מרצה באונ' העברית ותושב ההתנחלות דולב. אחד משכניו הוא ח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי, שאמר בעבר כי "צריך להרים כף D9 על בג"ץ".

הרכב שבו ישב מינץ קבע כי מכשיר "הינשוף" אמנם נקלט בדרך חתחתים, אבל "המכשיר אמין, חוקי וראוי לשמש לאכיפה בפלילים בתחום שאליו נועד". הוא מחק את עתירת עובדי ערוץ 10 נגד המעבר של חברת החדשות לירושלים וקבע כי אין בסמכותו לדון בנושא וכי הכרעות מסוג זה מחייבות בירור בבית המשפט העליון.

יאיר אלטמןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו