אחרי שעלו בארץ מחזות זמר שמבוססים על שירי צביקה פיק ("מרי לו"), שלמה ארצי ("לילה לא שקט") ולהקת טיפקס ("פרח השכונות"), עובדים כרגע בתיאטרון הקאמרי על מחזמר שמבוסס על קלאסיקות ישראליות משנות ה־60 וה־70, ובהן שירים של אריק איינשטיין, שלום חנוך, ג'וזי כץ, שמוליק קראוס, שלישיית גשר הירקון, החלונות הגבוהים ועוד.
את המחזמר, "פשוט לאהוב אותך", כתב המחזאי שלמה מושקוביץ ומביימת בת זוגו, הבמאית דדי ברון. מי שיככבו במחזמר הם אליאנה תדהר ועוז זהבי ועוד כ־20 שחקנים ורקדנים, והוא יעלה על בימת הקאמרי ב־11 במאי.
עלילת המחזה מתרחשת בתל אביב בסוף שנות ה־60, תחילת שנות ה־70, ומתמקדת בסיפור אהבה דרמטי בין רחל לעקיבא. הוריה המבוססים של רחל מחד וחבורתו הבוהמיינית של עקיבא מאידך מבוצרים איש באמונתו, ומטלטלים את הזוג הצעיר בין תקווה לייאוש.
"התחלתי לכתוב את המחזה לפני ארבע וחצי שנים, לפני שאריק איינשטיין נפטר", מספר מושקוביץ (55), "כתבתי תזה למחזה. עניין אותי להתעסק בתקופה שבין 1967 ל־1973, תקופה שבה קרה משהו מאוד עמוק וקשה בחברה הישראלית. בתקופה הזו חטאנו כולנו בחטא הגאווה, ההיבריס, כחברה".
היה ברור לך מההתחלה שזה יהיה מחזמר?
"לא. אני עובד עם דדי, בת הזוג שלי, והראיתי לה את התזה שכתבתי. היא אמרה לי 'זה כתוב מקסים, חכם, אבל מה זה? איפה הדמויות? הסיפור? אמרתי 'אוקיי', ושמתי את הדבר הזה בצד. לפני שנה וחצי נסענו דדי ואני לגרמניה, ופתאום זה היכה בי: לא כתבתי את רשימת השירים שיצאו בתקופה הזו שבין 67' ל־73'. כל הדרך לברלין זה בער בי, וכשהגעתי, ישר הנחתי את רשימת השירים ובאופן פלאי פתאום נהיו עלילה ודמויות".
ספר קצת על העלילה.
"הסיפור מתחיל כמה חודשים לפני 67'. אנחנו מתוודעים לחבורה של שלושה חברים, מאיר, אסי ועקיבא, אמנים צעירים. עקיבא אולי מבוסס עלי באיזה אופן. דמות סוערת, אקסצנטרית, נע בין רוך ורגישות לבין פרצי אלימות. הוא כותב בתחילת דרכו שמפרסם מדי פעם. אסי הוא מוסיקאי, גיטריסט על, ומאיר הוא הישר, המצפון. עקיבא מתאהב בבחורה טובה מסביון, שהיא באותה תקופה קאסטה מעליו, היא בת של בכיר במשרד הביטחון. במערכה הראשונה עקיבא יוצא למלחמת ששת הימים, במערכה השנייה זה כבר אחרי המלחמה".
אילו שירים שזורים במחזה?
"'אינך יכולה', 'הגר', 'מה איתי', 'אחכה לך', 'אני ואתה נשנה את העולם'".
החבורה שלך במחזה מתכתבת עם חבורת לול?
"באופן אישי לא התלהבתי מחבורת לול ומציצים. זה תמיד נראה לי הומור קצת שוביניסטי. החבורה במחזה הם על גבול השוביניסטים (צוחק), אבל מאוד מודעים לעצמם. יש מודעות עצמית אירונית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו