נשחקים: רוב המורים פורשים לפני גיל פנסיה

פרישה מרצון? נתוני העזיבה של מורי ישראל את משרד החינוך מראים כי מרבית המורים הפורשים לא מגיעים לגיל הפנסיה ומסיימים את עבודתם בשל פרישה מוקדמת או פרישה מרצון. האם אלו התנאים, השחיקה מהמקצוע או איבוד אמון במערכת? 

הטבלה לא משקרת: מקצוע ההוראה הוא אחד המקצועות השוחקים, ומורי ישראל לא מחזיקים בו מעמד עד גיל הפנסיה. הסטודנטית לידור זגזג מהקליניקה לחופש המידע במכללה למינהל פנתה למשרד החינוך וביקשה לקבל את הנתונים, אשר חושפים כמה ממורי ישראל נפלטים מהמערכת עוד בטרם הגיעו לגיל הפנסיה. נכון לשנת הלימודים האחרונה (תשע"ו), נפלטו ממשרד החינוך כ־2,105 מורים - מתוכם רק 7.7% בשל הגעתם לגיל פרישה. כלומר, מדובר בלא פחות מ־1,943 מורים שעזבו את עבודתם בטרם הגיעו לגיל פרישה.

על פי הנתונים, 44% מהמורים (939 מורים) חתמו על פרישה מוקדמת, המתאפשרת כבר מגיל 50. בנוסף, 35% מהמורים שפרשו (743 מורים) עשו זאת במסגרת פרישה מרצון, שמתאפשרת מגיל 60. יש לציין כי משרד החינוך מעמיד מכסות כדי לשלוט במספר המורים הנוטשים את המערכת. כאמור, חיבור בין הקבוצות מראה כי כ־80% מהמורים שסיימו את עבודתם בשנת 2016 עשו זאת בטרם הגיעו לגיל הפנסיה. 

בשנה הקודמת, תשע"ה (2015), סיימו את עבודתם במשרד החינוך כ־2,160 מורים: רק 187 מהם (8.6%) הגיעו לגיל פרישה. היתר, כ־80% מתוכם, פרשו קודם לכן, אם בפרישה מרצון (682 מורים) ואם בפרישה מוקדמת (1,040 מורים). בשנת הלימודים תשע"ד (2014) נפלטו ממשרד החינוך כ־2,153 מורים, כאשר רק 165 (7.6%) מורים הגיעו לגיל פרישה. שוב, מעל 80% פרשו קודם לכן בפרישה מוקדמת ופרישה מרצון. 

מרב הילב (59), מורה לכיתות א'־ב', פרשה ממערכת החינוך בסוף שנת הלימודים הקודמת לאחר 26 שנות הוראה. היא מספרת מדוע החליטה לפרוש: "המערכת הפכה להיות מערכת ביורוקרטית, מה שמעסיק אותה זה טפסים ואבחונים וזה בא על חשבון דברים אחרים. ההרגשה היתה שזה כסת"ח של מישהו שלא רואה את העיקר. מורה צריך לגעת בדברים, לשחק עם הילדים, לטייל איתם בחורשה הקרובה לבית הספר ואין לזה זמן, כי העיקר זה ההישגים. לא יכולתי יותר ואמרתי שהמקום הזה לא מתאים לי. אני לא פרשתי בגלל עייפות או שחיקה". על היקפי הפרישה הגדולים אמרה: "אני חושבת שמורים מרגישים שהם לא עושים מה שהם באו לעשות, יש ניתוק מהשטח ומורים מתוסכלים. זו כבר לא עבודת חינוך, בעיניי. המערכת ממאיסה את המקצוע על המורה ולא התלמידים עצמם".  

לדברי אורית שטרית, מנכ"לית "חינוך ישראלי" הפועלת לקידום החינוך בישראל, "מרבית המורים פורשים סביב גילי החמישים פלוס, מה שהגיוני מאוד: הם מתרחקים בפער של יותר משני דורות מהתלמידים שלהם. אצל התלמידים נוצרת תחושת ריחוק מהמורה כדמות של מבוגר משמעותי". לטענתה, "מסלול הקידום בבית הספר בעייתי. מורה עושה במשך כ־25 שנים את אותו דבר, רק שלאחר 15-10 שנה רובם פחות מעודכנים ונמרצים. אבל הם נשארים במערכת, ולמה? בישראל הפער בין השכר של מורה מתחיל למורה ותיק יכול לגדול בכ־200%, מה שאומר שלמרות השחיקה ומסלולי קידום מעטים, מורים בוחרים להישאר במערכת עד לאותה נקודת יציאה הנקראת פרישה מרצון או פרישה מוקדמת". שטרית מציעה לשנות את השיטה: "כמו בצבא, גם כאן צריך לקבוע גיל פרישה מתאים יותר, וכמו בפינלנד לדאוג שאחרי 10-15 שנות הוראה מורים יגיעו לשיא שכרם ובכך נאפשר למערכת להתרענן הרבה יותר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו