פרקי אבות

מה קשור עושים שמח" היה שמו של סיבוב ההופעות של שלישיית "מה קשור" שהתקיים בחודש שעבר ברחבי ארה"ב. שבועיים שלמים של הופעות סולד אאוט בפני הקהילה הישראלית־יהודית ברחבי אמריקה. מיקס של מופע השירים החדש עם מופע המערכונים הוותיק, שרץ בהצלחה בשנים האחרונות באולמות תיאטרון ובאירועי חברה ברחבי ישראל.

אבל השם הלא רשמי של המופע בארה"ב היה "מה קשור מחפשים וויי־פיי". אם פעם, רק לפני כמה שנים, שלושת חברי ההרכב היו מנצלים את ההפוגות בין הטיסות וההופעות לסיבובי שופינג ולבדיקה של המקומות הכי חמים בארה"ב, היום הם מחפשים את הנקודה החמה שתחבר אותם הביתה לאישה ולילדים המתגעגעים, שהשאירו מאחור. 

"כל שיחה שלי עם הבית סיימתי בדמעות", מתוודה ברגשנות שלום מיכאלשווילי (38). "השארתי מאחור את ארי, שהוא בן שנה ו־11 חודשים, ואת ענבל, אשתי, עם בטן של חודש תשיעי (השבוע נולדה לזוג בת, במזל טוב; י"א), וזה פשוט קרע לי את הלב. זה הסיבוב השישי של 'מה קשור' בארה"ב, וההבדל המשמעותי הפעם היה שבמקום לשאול באילו מדינות נופיע ולבדוק ביומן כמה זמן פנוי יש לנו לבילויים, כל מה שעניין אותנו זה מתי אנחנו חוזרים הביתה. במקום להיות שמח מזה שאזלו הכרטיסים עוד לפני שהגענו ומזה שהיו בקשות שנפתח עוד מופעים, לימדתי את עצמי להדחיק געגועים".

"הגענו לשדה התעופה בדיכאון", אומר אסי ישראלוף (36 וחצי), אבא של גידי (7) וירדנה (5). "לפני עשר שנים, כשטסנו בעולם, לְמה כבר היה לי להתגעגע? לכלבה שלי ולבית הקפה השכונתי? בתקופה ההיא, אחרי סיבוב אינטנסיבי בארה"ב היינו ממשיכים לשבוע של חגיגה בלאס וגאס ומקנחים בעוד שבועיים של התפרקות במקסיקו. העידן ההוא נגמר. עכשיו אנחנו רק סופרים את הדקות עד שנגיע הביתה".

"אני מלכתחילה לא רציתי לצאת למסע הזה", מוסיף ציון ברוך (37), אבא טרי לאלה אנדרה־ברוך בת השנה וחודשיים, שנולדה לו ולאשתו, יאנה יוסף. "אסי ושלום שיכנעו אותי לצאת, כמו עם חצי מהדברים שאנחנו עושים בשנים האחרונות. מבחינתי כבר מזמן הייתי מוריד הילוך בעבודה וקצת נשען לאחור, אחרי עשרים שנים של עבודה משותפת מטורפת".

אסי: "בקיצור, יצאנו הורים חננות".

ציון: "אבל אנחנו באמת הכי חננות שבעולם. לנשים שלנו יש קבוצת ווטסאפ משותפת, ורצו שם הרבה קיטורים על ההיעדרות שלנו".

איך הילדים מתמודדים עם הקריירה שלכם? 

אסי: "תלוי בתקופות. כשיש לנו חודש שלם שבו אנחנו מופיעים פעמיים ביום, בבוקר ובערב, זה לא פשוט. כבר זכיתי לשמוע מהבן שלי משפט בסגנון 'אתה אוהב את הבמה יותר מאשר אותנו'. זה לא משפט קל להורה, אבל זאת הזדמנות מצוינת לדבר עם הילד ולהסביר לו את הזכות שיש לנו לעבוד במה שאנחנו אוהבים ולהביא הביתה פרנסה ראויה".

שלום: "כשהיינו בארה"ב, הבן שלי אמר את המשפט הראשון שלו. אתה יודע מה זה היה? 'מתי אבא חוזר?'. זה קורע את הלב, ואין ספק שזה צבע את המסע הזה בעוד צבעים, תחושות ורגשות".

ציון: "שלא תבין לא נכון, היה לנו מסע מדהים. המפיקים אמרו שעשור שלם לא היה כזה טור מוצלח, שכל הכרטיסים אזלו מיידית, והתחננו בפנינו שנפתח עוד מופעים. נפגשנו עם אנשים מדהימים, אירחו אותנו חברים בניו יורק, אכלנו אצל נינט בלוס אנג'לס ויצאנו להפליג ביאכטות במיאמי.

"אבל הפעם משהו היה חסר בתוך כל החוויה הזו. פחות התרגשנו מהטיולים ומהמקומות שהגענו אליהם, ויותר התרגשנו מהעבודה עצמה". 

אסי: "כן, אפשר לומר שהתבגרנו. אם פעם לפני הופעה בארה"ב היינו רצים לעשות שופינג או לשבת לבירה עם חבר ותיק ולהגיע לאולם חצי שעה לפני ההופעה, היום הדברים השתנו. אנחנו הולכים לנוח לפני ההופעה, שומרים על הכוחות ומגיעים לבדוק את הבמה הרבה לפני תחילת ההופעה".

ציון: "בעבר, כשהיינו מופיעים עם אמנים מהדור הקודם, היינו מדברים בינינו ואומרים, 'איזה מקצוענים הם, איך הם מגיעים שלוש שעות לפני, בודקים את הבמה ועושים בדיקת סאונד'. פתאום הפכנו בעצמנו להיות האמנים האלה. מגיעים לאולמות, בודקים את הווילונות, את הכיסאות. בודקים שהכל מתקתק כמו שצריך".

זה הגיל? זה הצורך לשמור על המעמד?   

אסי: "אני חושב שתמיד היינו אחראיים ורציניים בעבודה שלנו, אבל משהו בהתכווננות שלנו השתנה".

שלום: "לא יודע אם זה עניין של מעמד, כמו עניין של פוקוס". 

*   *   *

מה היה הדחף לצאת לסיבוב בארה"ב דווקא עכשיו, כשאתם עם ילדים קטנים בבית ורגע אחרי שסיימתם לצלם עונה חדשה של "אנחנו במפה" ופרויקטים אישיים אחרים? 

ציון: "המניע שלי זה אסי ושלום. אני הרבה פעמים עושה דברים כי הם רוצים לעשות את זה. הם אף פעם לא נשענים לאחור. הם תמיד דוהרים".

אסי: "זה לא לגמרי מדויק, נשמה. כשהילדים שלי נולדו, דווקא נשענתי לאחור והחלטתי שאני רוצה ליהנות בשנה־שנתיים הראשונות איתם. עשיתי הרבה פחות מבדרך כלל".

ציון: "על מה אתה מדבר? רציתם לעשות פסטיגל? עשינו פסטיגל! ארבע הופעות ביום. זה לנוח? הרי לא היינו חייבים לעשות את זה".

אסי: "כי לפעמים מגיעות הזדמנויות שאי אפשר לומר להן לא. אני לא אכחיש שיש לי רעב כמו לילד קטן. כל הזמן בא לי לעשות מיליון ואחד דברים, ויש לי תשוקה עצומה למקצוע, שלא נגמרת.

"העולם השתגע. הכל נהיה קיצוני. תפתח אינטרנט ותראה סרטונים של אנשים עורפים ראשים וגורסים אפרוחים" // צילום: רונן אקרמן

"לפעמים אני מרגיש שאני חי בתוך לונה פארק שיש בו שפע של אפשרויות, והעובדה שיש לנו יכולת לבחור היא זכות עצומה בתוך תחום מאוד קשה, תחרותי ומצומצם. בוא נהיה ריאליים, אנחנו חיים בישראל, לא יכולים לעצור עכשיו לשנתיים".

עוד רגע תתלונן על קשיים כלכליים. 

אסי: "לא, לא. חלילה. אנחנו מתפרנסים מאוד יפה, התבססנו לאורך השנים, אנחנו משקיעים גם בעסקים שאמורים לספק לנו שקט כלכלי, אין תלונות. אנחנו פשוט לא חיים בארה"ב. בישראל יש גבול כמה פעמים אפשר לרוץ עם אותו מופע, ואם אתה לא עושה משהו חדש בתוך שנתיים, הקהל שואל 'לאן נעלמת?'. אנחנו חיים במדינה שאי אפשר לא לעבוד בה".

ציון: "אני מודה שאם זה היה תלוי בי, חצי מהדברים שעשינו בשנים האחרונות לא הייתי עושה. ולא שאני מתחרט על משהו, תמיד זה יוצא נהדר בסוף וכיף בתהליך. אבל וואלה, אנחנו באמת בני 40 עוד רגע, וכשיצאנו לדרך היינו בני 16. מהר מאוד נכנסנו לתוך כדור שלג מתגלגל, שהביא אותנו לנקודת הזמן הנוכחית בלי שעצרנו לרגע או סתם נשענו לאחור ליהנות ממה שהשגנו".

שלום: "אני הרבה פעמים עוצר ומודה על מה שיש. יש לי הערכה גדולה למה שקרה לנו, ואני גאה לומר שאני מעריך כל רגע ורגע ומודע לכך שאנחנו בני מזל שיש לנו קריירה יציבה כבר כמעט שני עשורים".

ציון: "ולא בא לך לפעמים לצאת לחופשה? לעשות את הטיול של אחרי הצבא, שלא עשינו? כשאנחנו יושבים לישיבות עם גיל (אוליאמפרל, בעל חברת ההפקות 'סברס' ומנהל השלישייה; י"א), הדבר שהכי מלחיץ אותי זה שעל הלוח בחדר הישיבות מופיעים אירועים ופרויקטים לשנת 2018, כשרק התחלנו את 2017". 

אסי: "וזאת לא ברכה? כמה אמנים אתה מכיר שיש להם הופעות או צילומים לעוד שנה מהיום?"

*   *   *

יכול להיות שאתם עדיין הילדים מרמלה, שרוצים להוכיח שהם מסוגלים ולכן לא נחים לרגע?

ציון: "אני לא יודע אם זה קשור לרמלה. גם הילדים הצעירים שיושבים היום בסינמטק תל אביב חולמים על הסרט שיעשו ועל האוסקר שיהיו מועמדים אליו".

אסי: "יש לי רעב אמיתי לעשות עוד ועוד ועוד. רק השבוע סגרתי פרויקט חדש, שאני מתרגש ממנו. יכול להיות שאם היינו רק אמנים מבצעים ולא יוצרים, היינו אומרים 'עשיתי ועשיתי ועשיתי, וזה חוזר על עצמו'. אנחנו כל הזמן מתחדשים, גם לקהל וגם לעצמנו, וזה ממכר".

שלום: "לגמרי".

ציון: "אני מסכים שיש פה אלמנט של מכורים. אנחנו מכורים לצחוק של הקהל ורוצים שהם יצחקו מאיתנו. אבל יש עוד סיבה אחת לעשייה הבלתי פוסקת שלנו, והיא שאנחנו סוג של מפלצת תלת־ראשית. כשאתה אמן יחיד, אתה הבוס של עצמך, ואתה יכול להחליט שאתה עוצר קצת או הולך למקומות אחרים. במקרה שלנו צריך להתחשב כל הזמן אחד בשני ולעשות דברים גם כשלא באמת רוצים לעשות אותם, רק בגלל שלאחד מאיתנו יש תשוקה למשהו".

אסי: "אני חושב שזה גם סוד ההצלחה שלנו, והעובדה שנשארנו חברים ושותפים כל השנים בזמן שהרכבים אחרים נעלמו. אנחנו מכבדים אחד את השני. אנחנו עושים גם דברים לבד, מתוך הצורך להגשים חלומות מקצועיים שאי אפשר להגשים בתוך ההרכב, אבל לא שוכחים גם את המחויבות שלנו אחד לשני".

אם היו מאפשרים לכם עכשיו הפסקה של שנה, מה הייתם עושים? 

שלום: "אני חולם על הטיול הגדול של אחרי הצבא, שמעולם לא עשיתי. הייתי רוצה היום לחיות שנה עם המשפחה באל.איי ובניו יורק. ליהנות מהערים האלה בלי לרוץ, כמו שעושים כשמטיילים. להיות מסוגל לשבת בבית קפה ברוגע, להסתובב ברחובות בלי סטופר, ואולי לעשות טיול מחוף לחוף בקרוואן".

אסי: "כפרה, איך זה יקרה? יש לך שני ילדים ועסקים שקורים פה".

שלום: "ואם אני אגיד לך שזה הייעוד שלי לגיל 40? שזה מה שאני מרגיש בגוף? לא תיתן לי?"

אסי: "בטח אתן. מפרגן לך, אחי".

ציון: "אם הייתי יוצא לחופשה, זה בטח היה לניו יורק, להשקיע בציורים שלי, להיצמד לאיזו גלריה ולחוות את כל עולם האמנות".

אסי: "אני פשוט הייתי לוקח את המשפחה שלי ונוסע לאיזה טיול ברחבי העולם, ככה שהילדים יפתחו את האופקים ונחווה טעמים ואנשים. ובעיקר שאוכל להירגע ולהיות בזמן איכות של שנה מסביב לשעון".

ציון: "אני שואף בגיל 40 להישען קצת לאחור ולהחכים עם הבחירות המקצועיות שלי. רק לאחרונה אמרתי לשלום, 'תזכור שכבר לא נחזור להיות מצליחנים ומפורסמים בני 37'.

"הימים עוברים, ורק אדם שהוא עשיר נפשית יודע להעריך באמת את הזמן וליהנות ממנו. לא הייתי רוצה להסתכל על החיים שלי לאחור ולהיות כמו הדייג הזה, שלא היה מרוצה ממה שיש לו וביקש עוד ועוד ועוד".

"אנחנו במפה". "יש משהו בליצור שמרגיש הכי קרוב לאלוהים"

שלום: "ציון, כמה אנשים אתה מכיר שיכולים להגיד שהם חוו מאית ממה שאנחנו חווינו?"

ציון: "הם אולי לא חוו את מה שחווינו, אבל הם חוו דברים אחרים שאנחנו לא חווינו: טיולים בעולם, זמן עם חברים, סתם יכולת להתבטל. אנחנו מגיל 16 בתוך מירוץ".

שלום: "החופש שלך הוא הזכות לעשות יצירה משלך, כמו 'אנחנו במפה' וכמו הסידרה החדשה לטלוויזיה שכתבת".

ציון: "כן, יש משהו בליצור שמרגיש הכי קרוב לאלוהים".

אסי: "אני מרגיש בסך הכל מאוד מבורך. נכון שוויתרנו על הרבה דברים במהלך השנים, אבל מצאנו את המקום שלנו. אני מכיר לא מעט בני 40 שעדיין לא סגורים על התשוקות שלהם ועל החיים שלהם. אני לא הייתי משנה שום דבר בחיים שלי, אולי חוץ מאיזה טיול אחרי צבא בהודו".

*   *   *

הם התחילו בכלל כחמישייה, ביחד עם שחר חסון ועמוס תמם, שפרשו לאחר שנת הרצה. מייד לאחר הצבא (אסי שירת בלהקה צבאית, שלום שירת בצנחנים, וציון בהנדסה) החלו להופיע במועדוני סטנד־אפ והשתלבו בתוכנית המערכונים היומית של אלי יצפאן בכבלים, בתוכניות של אסי וגורי וב"רק בישראל" של ארז טל.

עבודת השטח הסיזיפית באולמות ובארגונים, לצד החשיפה הטלוויזיונית והלהיט "תיתנו לו צ'אנס", שיצא בשנת 2005, הפכו אותם לשם מוכר בכל בית ופתחו בפניהם אפשרויות רבות לתוכניות בידור בטלוויזיה, כמו "עם סגולה", "הישראלים", "בובה של לילה" ו"אנחנו במפה", שחוזרת בימים אלה לעונה שנייה בהוט (ימים ג', ד' ב־20:15 ב־HOT3 וחינם ב־HOT VOD), מחוזקת בצחי גראד, ששון גבאי, דב נבון, גורי אלפי ואחרים.

בשנים האחרונות משקיע כל אחד מהם את זמנו וכספו גם בעסקים שמחוץ לעולם הבידור. שלום שותף ב"Toyz", אתר לקניות אונליין של צעצועים, בחנות לעיצוב חדרי תינוקות בשם "babiez" וב"EASY2GIVE", פלטפורמה להענקת מתנות באשראי לאירועים. ציון משקיע את זמנו החופשי בציורים ובמכירתם, במסעדת "מצויה" היפנית שברמת גן ובאפליקציה "RoboHold", שמאפשרת למשתמשים שלה להימנע מהמתנה על הקו בחיוג לגופים גדולים. ואסי מושקע בסטארט־אפ "שישנה את העולם", לדבריו. 

בשנה האחרונה הם גם יצאו לסיבוב הופעות עם אייל גולן, שזכה לחשיפה בפני קרוב לרבע מיליון צופים. "ייאמר לזכות אייל שהוא הביא את הרעיון והדליק אותנו", אומר ציון. "זה היה שילוב מדהים של מוסיקה ובידור, ואנחנו גילינו לקהל צדדים נוספים באייל, שאנשים לא ידעו שיש בו. לא ידעו שיש לו הומור עצמי וטיימינג קומי. היינו אמורים לצאת לסיבוב של שמונה הופעות, וזה נגמר ב־30".

אסי: "היה משהו מאוד משחרר ונטול אינטריגות בעבודה איתו".

שלום: "לא היה המתח הזה על הבמה, 'אלה החמש דקות שלי ואלה החמש דקות שלכם'. זה היה ממש כיף גדול, והקהל הרגיש את זה".

לא היה חשש לחבור אליו אחרי פרשת הקטינות שנקשרה לשם שלו?

שלום: "תראה, הסיפור הזה עבר ונגמר, ונגמר בלי שום אישום כלפיו. זאת הבעיה לפעמים עם התקשורת. שהיא ממהרת לצאת בכותרות ענק עם סיפורים על אנשים, אבל לא ממהרת לסגור את הסיפורים האלה באותו גודל של כותרות".

ציון: "כשישבנו לקבל החלטה אם ללכת על המופע עם אייל, ואנחנו תמיד יושבים כמו חברי מפלגה ומקבלים החלטות על פי הצבעת הרוב, היה ברור לנו שאנחנו הולכים על זה. הבלאגן היה מאחורי אייל, והסתבר שהסיפור נופח מעבר לפרופורציות. לראיה, גם הקהל הצביע ברגליים והגיע הרבה מעבר לצפי שלנו. קיבלנו פה החלטה אמנותית מהמקום הכי נקי שיש". 

מה דעתכם על שרת התרבות שלנו?

שלום: "את מה שיש לי לומר אמרתי לה בארבע עיניים. לא בא לי ליפול במלכודת שאני אומר את דעתי על המזרח או על המערב".

אתה כל כך זהיר שאתה אפילו לא אומר שמאל או ימין?

שלום: "אלה סתם מילים. יש הרבה דברים בחיים שאני בראש של ימין, והרבה דברים שאני בראש של שמאל, ואם תרצה לשמוע ממני את הדברים, אתה יכול לעצור את ההקלטה ולדבר איתי בכיף. לא בא לי ליפול בלשון שלי כשיש קוראים שרק מחפשים סיבה לעשות עליהום על מישהו אחר. 

"אני רוצה לחיות את החיים שלי ברוגע ובשלווה, ואתה יודע מה? אני גם לא בטוח שהדעות שלי, או של ציון ואסי, מעניינות את כולם. מה קרה לאמנים שכן הביעו דעה פוליטית ויצרו סערה? 24 שעות אחר כך הם יוצאים לתקשורת ומתנצלים או מבהירים את עצמם בכתבה בערוץ 2, כי יועץ התקשורת שלהם אמר להם להתנצל על מה שהם אמרו. אז למה אתם אומרים את דעתכם אם אתם לא מסוגלים לעמוד מאחוריה? או שמראש לא תדברו, או שתעמדו מאחורי הדברים שלכם ולא תתנצלו".

אסי: "התפקיד שלי כאמן הוא לגרום לאנשים ליהנות, ואני צריך להתמקד בזה. אני לא מושיע ולא משיח, ואנחנו לא בארה"ב של שנות השישים, שבהן שרו שירים לשלום. לצערנו זה לא עזר לאף אחד.

"תסתכל אפילו על מה שקרה לפני הבחירות בארה"ב, כשכל האמנים הפנו עורף לטראמפ, יצאו נגדו, סירבו להשתתף באירועים שלו ולעגו לו. זה השפיע עליו? ממש לא".

"כמה אמנים אתה מכיר שיש להם הופעות או צילומים לעוד שנה מהיום?" // צילום: מאיר פרטוש

ציון: "אני חושב שמירי רגב הפכה את התפקיד הזה ממאוד מאוד משעמם למאוד מאוד מבוקש. אין לי ספק שבעתיד יהיה תור מאוד ארוך של אנשים שרוצים להיות שר התרבות והספורט.

"ואתה חושב שהזכיינים שאנחנו עובדים אצלם לא מתערבים באמנות שלנו? כשאנחנו מצלמים תוכנית ל'רשת' או 'קשת' או 'הוט', תמיד יש בעלי בית שמממנים את הדברים, ויש להם מה לומר בנושא".

וגם לצנזר? 

"כן, גם לצנזר, אם הם מרגישים שיש משהו שיכול לפגוע בלקוחות שלהם. כשאנחנו נממן את הדברים שלנו מהכיס שלנו, אז אף אחד לא יגיד לנו מה לעשות. אבל כל עוד אנחנו מקבלים תקציבים מאחרים, אנחנו מוגבלים".

מה עם הטענות שההתבטאויות של השרה עוררו את השד העדתי? 

שלום: "אם היינו שלום אפשטיין ואסי אהרונוביץ', עדיין היית שואל את השאלה הזו?"

בהחלט. אתם אמנים בישראל, שמשפיעים על קהל רחב ומושפעים מהחלטות שמתקבלות פה. 

ציון: "אני חושב שכל השיח האשכנזי־ספרדי היה אולי נכון לפני 50 שנה, כשהיה פה ערוץ טלוויזיה אחד והיתה חשיפה מאוד מוגבלת של אמנים לקהל. בתקופה ההיא היה אפשר לדבר על קיפוח ועל קודקודים שמקבלים החלטות כאלו ואחרות עבור מדינה שלמה. אבל היום? איך דור היוטיוב יכול להתלונן על קיפוח? היום אתה לא צריך להיות ב'סיבה למסיבה' או בטלוויזיה או בגלגלצ כדי להגיע לקהל. יש היום סטנדאפיסטים שמעולם לא קיבלו כתבה בעיתון, ועדיין הם ממלאים אולמות מפני שיש להם רבע מיליון עוקבים בפייסבוק".

שלום: "אני מקווה שאנחנו נשאלים את השאלות האלו רק כי אנחנו על האדים של הדור הקודם, ושבדור הבא כבר לא ישאלו את הילדים שלנו שאלות על עדות".

אסי: "הלוואי".

ציון: "אנחנו ישראלים. נולדנו כאן".

כישראלים שנולדו כאן, וכהורים טריים, מה עובר לכם בראש כשאתם מסתכלים על מה שקורה במדינה? 

שלום: "אני מודאג ועצוב ממה שקורה. נדמה שהשחיתות מגיעה לכל מקום".

ציון: "אני חושב שהקודקודים היו גונבים גם פעם, רק שאז הם היו משאירים לנו 50 אחוזים כדי להתקיים. היום הם לוקחים גם את ה־50 האלה".

אסי: "מה שמציק לי באמת זה שאנשים פה לא מתוגמלים על פי מה שמגיע להם, ושיש פה הרבה דברים עקומים. איך יכול להיות שרופא שאני הולך אליו עם הבן שלי לא משתכר כהלכה וזוכה לגמול כספי רק כשהוא מגיע לפנסיה ופותח קליניקה פרטית? איך רופא יכול להיות ער 37 שעות ולתת מענה לחולים שמגיעים לבית החולים?"

שלום: "והמצב של המורים הרבה יותר טוב? הם משקיעים את נשמתם בחינוך הילדים שלנו, ומה הם מקבלים בסוף החודש? כלום. והבעיה הכי גדולה שלנו כחברה היא שהפכנו להיות אדישים. תקשיב למהדורת חדשות אחת אצלנו ותקבל חומר לעשרים מהדורות חדשות במדינות אחרות".

ציון: "זה לא אדישות כמו שלאנשים אין זמן למחות, הם צריכים להתפרנס".

שלום: "אנשים נאבקים כדי לשרוד. אתה יודע איך אני יודע שהמצב הידרדר? לפי כמות הבקשות שמגיעות אלינו להתנדב ולתרום. פעם היתה כמות סבירה של בקשות כאלו. היינו פותחים יומן ומשתדלים להיענות לבקשות. היום יש מבול של בקשות כאלו, ואנחנו צריכים לברור בין בקשות שמסייעות לגייס כספים לבקשות שמצילות חיים". 

ציון: "הפכנו קצת לאומה שיש מעליה חבל תלייה. אנשים לחוצים ועצבניים בכביש ובבתי החולים. נראה לך הגיוני שזוג לא יכול לקנות דירה? ואתה יודע מה - אם היום ינסו לעשות מחאה כמו שהיתה לפני כמה שנים, היא לא תצליח. כי לאנשים אין זמן לצאת לרחובות. הם צריכים לדאוג להביא כסף לקנות חלב".

למה אתם לא נותנים לזה ביטוי בתוכניות שלכם? 

אסי: "עשינו לא מעט סאטירה בתוכנית 'הישראלים'. נגענו במשרדי האבטלה ובבתי החולים ובעוד הרבה מאוד סוגיות".

ציון: "התפקיד שלנו הוא להצחיק ולשחרר לאנשים חומרים טבעיים במוח, שיעשו אותם יותר מאושרים. סטיב ג'ובס אמר פעם: 'בן אדם מדליק מחשב בשביל לחשוב ומדליק טלוויזיה בשביל לכבות את הראש'. זאת העבודה שלנו: לשחרר את האנשים מתלאות היום־יום.

"אני לא מאיר אריאל ולא בוב דילן. אני לא פה בשביל מחאה אמנותית. אין לי עניין להזכיר לאנשים את החדשות. בשביל זה יש להם כל ערוץ אפשרי".

שלום: "אני לא מסכים איתך שאין סאטירה בעשייה שלנו. אנחנו עושים עכשיו תוכנית שלמה ב'אנחנו במפה' על ההתנהלות שלנו כישראלים בעולם הספורט, ועולם הספורט הוא מראה נהדרת לחברה הישראלית". 

אסי: "טוב, מה שקענו בשיחת ייאוש? אל תשכחו שיש פה גם דברים מצוינים ונהדרים. אנחנו חוגגים עוד מעט 70 שנה לישראל, והמדינה הזאת הגיעה להישגים אדירים בכל כך הרבה גזרות".

ציון: "אפשר לצפות ולדרוש מהמדינה שלנו ליותר. היא תכף בת 70".

אסי: "לצערי, זה פחות ישראל ויותר העולם שהשתגע. הכל נהיה קיצוני. תפתח אינטרנט ותראה סרטונים של אנשים עורפים ראשים וגורסים אפרוחים וכל סרטון כזה מקבל מיליוני צפיות. זאת אומרת שאנשים צורכים את זה מסיבות כלשהן".

וטראמפ עלה לשלטון.

ציון: "בארה"ב אנשים עפים עליו". 

אסי: "זה לא לגמרי מדויק. היו גם הרבה אמריקנים שפגשנו ואמרו לנו 'פאק טראמפ'. היו לא מעטים שהצביעו להילארי".

ציון: "אבל לא מספיק. נדמה שהיום השליטים האמיתיים של העולם הם מארק צוקרברג ופייסבוק, שמעלים ומורידים אנשים ויוצרים מהפכות בעולם, וסיימון קאוול, שמייצר אמנים מהירים בריאליטי".

שלום: "ואפשר להסתכל על זה גם בחיוב. על זה שהעולם באמת נהיה כפר אחד קטן ופתוח, ואתה יכול לצרוך הכל ולהגיע לכל בן אדם. אנחנו אמורים לטוס בהמשך השנה להופיע בסין בפני קהל ישראלי. מי דמיין את זה קורה פעם?"

אסי: "אחי, קלטת מה השעה? כבר מאוחר. אני חייב לחזור הביתה לאשתי ולילדים".

ציון: "אחי, אתה משחרר אותנו? יש לנו נשים וילדים קטנים בבית. אתה לא רוצה לגרום לנו בעיות, נכון? גם ככה הלילות שלנו קצרים. תן לישון. זה הדבר שאולי הכי חסר לנו כרגע, זמן לישון".

yuvalab@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו