אם למישהו עוד היה ספק כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ טוב לישראל, באה אתמול מסיבת העיתונאים בבית הלבן לפני הפגישה עם נתניהו - והוכיחה כי טראמפ טוב ליהודים, למרות הצפירות "אנטישמיות באמריקה" שנשמעו מאז ניצח בבחירות. עידן חדש בוושינגטון, ומרענן הרבה יותר.
מסיבת העיתונאים של נשיא ארה"ב וראש הממשלה בנימין נתניהו היתה כמו פניית פרסה מכל מה ששמענו, הכרנו, הפנמנו ולעסנו (אבל לא ממש עיכלנו) זה כמה עשורים.
רעיון שתי המדינות כאופציה יחידה לשלום, מפת הדרכים, משא ומתן מולטי־ליטרלי, יוזמות בינלאומיות, איומי סנקציות נגד ישראל, אצבע מאשימה כלפי ההתנחלויות - כל אלה פשוט הפכו לכמעט לא רלוונטיים, או משניים לכל היותר.
לא רק שמונה שנות אובאמה הפכו להיסטוריה, אפילו עידן קלינטון נשמע ישן, מיושן ולא שייך באמת להווה. טראמפ העביר את אוסלו ואת יוזמות השלום לטיפולם של הארכיאולוגים. ממשל טראמפ עובד על נוסחה חדשה, שבטח לא תמצא חן בעיני השמאל הישראלי, אבל גם צריך להמתין ולראות עד כמה היא תואמת את רצון הימין. בגדול, יש לישראל חבר טוב בבית הלבן, ואתמול זה היה ברור. אמנם אף אחד לא יכול באמת להבטיח כי שלום עם הפלשתינים ממתין לנו מעבר לפינה, אבל כן מצפה לנו שלום עם הבית הלבן. אחרי שמונה שנות אובאמה, גם זה משהו. אמרו לנו שאיבדנו את אמריקה? לא ממש.
ממסיבת העיתונאים אפשר להסיק כי נשיא ארה"ב נהנה מגב של מדינות המפרץ ליוזמת שלום אזורית. טראמפ מרחיק לראות והוא מייחל גם לשלום אזורי (כפי שאמר בראיון ל"ישראל היום" בשבוע שעבר). נוסחה ברורה אין לו, אבל רואים שהנשיא האמריקני עשה שיעורי בית, גם אם הוציא מפיו משפט שייכנס מן הסתם לקלאסיקה: "שתי מדינות, מדינה אחת - אני אברך על כל מה שיחליטו הצדדים ביניהם".
אין ספק כי לסעודים יהיה הרבה מה להגיד. הנוסחה החדשה של טראמפ תגרום לסעודים להעלות שוב על השולחן את היוזמה שלהם, אך על ירושלים להבהיר את הנקודות הבעייתיות בה. הרעיון טוב, היישום פחות. האיום האיראני ידרבן את הצדדים לפשרה. על חשבון מי? לאו דווקא על חשבון ישראל, וזה השינוי הגדול בעידן טראמפ.
הקלפים מחולקים מחדש
דונלד טראמפ הודה כי "חשבתי ששתי מדינות זה הפתרון הקל יותר, אך למען האמת... הפתרון שהצדדים יחליטו ביניהם שהוא הטוב ביותר, הוא גם הפתרון שאני אהיה מרוצה ממנו". במילים אחרות, רעיון המדינה הפלשתינית נתקל במכשול רציני. הפלשתינים התעקשו לא להסכים ולא להכיר במדינת ישראל מאז הצעת החלוקה. יכול מאוד להיות שהם איחרו את הרכבת.
קיים אולי פתרון אחר - הגדלת השטח, אוטונומיה, אי פינוי יישובים. פתאום נולדות הרבה מאוד אפשרויות חדשות. הקלפים מחולקים מחדש. בסך הכל אפשר להסיק כי רעיון שתי המדינות בשלבי גסיסה מתקדמים, וכי בחדר בוושינגטון אין באמת רופא שיבוא להציל.
דונלד טראמפ קשוב הרבה יותר לצורכי הביטחון של ישראל. איראן והטרור הג'יהאדיסטי הם עבורו אויב שיש להילחם נגדו - ולנצח. גם החינוך לטרור ברשות הפלשתינית בעייתי ומסוכן מאוד, מבחינתו, והוא מוכן לקרוא לטרור איסלאמי "טרור איסלאמי".
טראמפ סבור כי שני הצדדים צריכים לעשות ויתורים. גם אנחנו, גם הפלשתינים. אין ספק כי גם זה חידוש. היינו רגילים כי רק ישראל צריכה לעשות ויתורים. כעת זה חל גם על הפלשתינים.
כמובן, סוגיית ההתנחלויות עלתה בפגישה. אמנם טראמפ סבור כי ההתנחלויות הן לא המכשול לשלום, אך אתמול שב וביקש מישראל להיות מתואמת איתו: "אני מעוניין שתעצרו קצת בכל הנוגע להתנחלויות... ואני רוצה שנשיג דיל".
יש שיבליטו את המילה "תעצרו", אבל אחרי שמונה שנות אובאמה מותר דווקא לשים את הדגש על ה"קצת". כל אחד יצא מהבית הלבן עם מה שהוא רצה לשמוע.
היו כאלה אתמול שיצאו ממסיבת העיתונאים ואמרו כי דונלד טראמפ אינו מבין, וכי אין לו משנה סדורה לגבי הסכסוך הישראלי־פלשתיני. אבל דונלד טראמפ רוצה לסגור דיל. איך עושים את זה בדיוק, הוא עדיין לא יודע. ואולי זה דווקא טוב: ראינו לאן הביאו אותנו עד הלום כל אותם מומחים שהבינו בשלום.
אפשר לנשום לרווחה. הנשיא ידיד. אמיתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו