לפיליפ לאהם נוצרה, ובצדק, תדמית של אחד השחקנים האינטליגנטיים ביותר בכדורגל העולמי. העובדה שפפ גווארדיולה - שאימן כמה וכמה מגאוני דורנו - אמר זאת קבל עם ועדה, רק עזרה למתג כך את המגן האדיר של באיירן מינכן. אין ספק שלאהם בחור מבריק ושחקן חד־מחשבה, אך ההודעה על פרישתו בתום העונה הבליטה תכונה נדירה אחרת שלו - מודעות עצמית, והרבה ממנה.
"אני יכול להמשיך להנהיג בסגנון שלי ולתת את כל כולי באימונים ובמשחקים עד תום העונה הנוכחית, אך לא מעבר לזה", הודיע בסיום הניצחון 0:1 על וולפסבורג בגביע, שהיה ה־501 במדי הקבוצה. באופן סמלי, באותו משחק לאהם נגע בכדור יותר מכל שחקן אחר.
קשה להאמין שבגיל 33 ובכושרו הנוכחי המגן לא מסוגל למשוך עוד עונה, עם יותר דקות ספסל כשצריך, ולסיים את החוזה שעליו חתם לאחרונה עד 2019. הוא גם יכול היה, כמו רבים מהקולגות שלו, לצאת להרפתקה משתלמת כלכלית במזרח הרחוק או לעבור לקבוצה עם דרישות תובעניות פחות או לליגה יותר קלילה מזו הגרמנית. אבל לאהם לא רצה, המודעות העצמית והכנות הפנימית הובילו אותו לנתח את המצב ולהגיע למסקנה שהגיע הזמן לעצור. כולם הרי חולמים לפרוש בשיא, בודדים האינטליגנטים שמצליחים לעשות זאת.
חלם להיות מהמט שול
בגרמניה מספרים שכשהצטרף לבאיירן מינכן בגיל 11, לאהם הנלהב חלם ללכת בדרכו של אלילו, הקשר המוכשר מהמט שול. לצערו, מאמן הילדים הציב את לאהם בצד ימין של ההגנה, דבר שאילץ אותו לחשב מסלול מחדש. "הבנתי שאני לא יכול להעריץ עוד את שול", סיפר פעם, "לכן החלפתי לפאולו מאלדיני". ורסטיליות ויכולות אלתור שכאלה הפכו את "הגמד הענק" לאחד משחקני ההגנה הטובים בשנים האחרונות.
מודע לעצמו ולתפקידו, לאהם מעולם לא ניסה לעשות משהו שהוא מעבר ליכולותיו. כל בעיטה שלקח האמין שיכולה ללכת פנימה, כל כדור רוחב שהעביר תוכנן להפוך לבישול, וכל תאקל שביצע מטרתו היתה לפגוש את הכדור. אפס כרטיסים אדומים בכ־650 משחקים מוכיחים היטב את המשפט האחרון.
מאז ומתמיד חלם לאהם להיות סמל בבאיירן מינכן, אך הדרך לשם לא היתה קלה.
ב־2003, כשהיה בן 19 ולא מצא את מקומו בסגל הבוגר, התקשה מאמן המילואים הרמן גרלנד למצוא קבוצה שתקלוט את הנער בהשאלה. בסופו של דבר פנה למאמן שטוטגרט, פליקס מגאת', ששאל בתום לב מה תפקידו של הילד. "מגן ימני ושמאלי, קשר בצד ימין וקשר אמצע", היתה התשובה. כבר אז לאהם היה חלומו של כל מאמן, ממלא ההוראות המושלם.
ב־2005 הוא שב לבאיירן, ובמשך 12 העונות האחרונות ביצע את עבודתו נאמנה. הוא אמנם מעולם לא זכה בתואר שחקן השנה בגרמניה או היה מועמד לכדור הזהב, אבל ארון הגביעים שלו כולל שבע אליפויות, שישה גביעים, ליגת האלופות וזכייה כקפטן של גרמניה בגביע העולם בברזיל.
בשבת, מול אינגולשטאט, יחל באופן רשמי מסע הפרידה מהסמל הגדול. באיירן רצתה למנוע זאת כשהציעה לשחקן את תפקיד המנהל המקצועי בתום העונה, אך לאהם סירב בינתיים. למרות זאת, ברור ומתבקש שביום מן הימים השחקן האינטליגנטי הזה ישוב למועדון שבו גדל כדי לתרום מניסיונו ומחוכמתו. באותה מידה, גם ברור שזה יקרה אך ורק בדרך שלו, ובזמן שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
