מידע פנים שווה זהב (שחור)

באוגוסט האחרון נפטר השר לשעבר בנימין בן־אליעזר ז"ל, ובעקבות זאת הופסקו נגדו ההליכים המשפטיים, אך בכתב האישום המקורי שהוגש נגדו נכללו שישה נאשמים. בן־אליעזר היה הנאשם העיקרי בתיק לא רק בשל מעמדו הציבורי הרם, אלא גם מכיוון שהפרקליטות ייחסה לו לקיחה ודרישה של שוחד בהיקף כולל של כ־3 מיליוני שקלים.

עם זאת, לא בכדי הצהירה התובעת עו"ד שרון כהנא כי גם אחרי מותו של בן־אליעזר קיים אינטרס ציבורי להמשיך בניהול התיק נגד "כל מי שעל פי כתב האישום עשו יחד אחת עם עובד הציבור והביאו לסיאוב המערכת הציבורית", כלשונה.

מאז מותו של בן־אליעזר העדיפו שלושה נאשמים להודות ולסיים את חלקם בפרשה. שני הנאשמים הראשונים שהורשעו במסגרת הסדרי טיעון היו איש העסקים ג'קי בן זקן, שהורשע בסיוע להפרת אמונים, וצ'רלי יהודה, בנקאי לשעבר ששימש איש קש של בן־אליעזר והמיר עבורו 800 אלף שקלים. נכון להיום, שני הנאשמים שנותרו בכתב האישום, המואשמים במתן שוחד לבן־אליעזר, הם אברהם נניקשוילי ורוי מוצפי.

איילת אזולאי, מי שהיתה מנהלת לשכתו של בן־אליעזר ויד ימינו, היא הנאשמת הנוספת שהעדיפה להודות לאחרונה בעבירה של מירמה והפרת אמונים (לא בהסדר טיעון). על הקשר ההדוק בינה לבין בן זקן העיד זה האחרון בבית המשפט. 

משביקשה ממנו התובעת הסבר לפשר המסרונים הרבים, העסקיים, שהוחלפו ביניהם, ענה כי "אמרתי לא פעם שמבחינתי איילת היא לא רק מנהלת לשכת שר. היא אחות גדולה, אחות קטנה, ואנחנו בקשרים הדוקים מאוד שנים. לא פעם פניתי אליה וביקשתי את עזרתה, תיווכה או 'וואטאבר', גם בדברים שלא קשורים לעולם העסקים". 

איילת אזולאי. העבירה מסרונים בזמן אמת  //  צילום: גדעון מרקוביץ'

שלושה ימים לפני שסניגוריה של אזולאי, עוה"ד יעל גרוסמן ושרון בן צבי, הודיעו כי הנאשמת מתכוונת להודות, העיד בבית המשפט הגיאולוג ד"ר יעקב מימרן, שבשנת 2011, בזמן הרלוונטי לכתב האישום, עמד בראש המועצה לענייני נפט במשרד התשתיות. עדותו של מימרן חיזקה את הראיות נגד אזולאי.

ההודאות של אזולאי ובן זקן בפרק העובדתי של כתב האישום אינן דבר של מה בכך. אזולאי הודתה, בין השאר, כי בן זקן רתם אותה לקבל מידע פנימי שלא כדין מדיוני הוועדה החשובה והסודית, המעניקה רישיונות קידוח שיש להם פוטנציאל כלכלי עצום. 

לפי הודאתה של אזולאי, היא קיבלה מידע פנימי, בזמן אמת, גם מחשב משרד התשתיות דוד ביטון, שנכח בישיבה שעסקה בעניינה של חברת ACC שעם שותפיה נמנים בן זקן ונניקשוילי. זאת ועוד, הודאתה של אזולאי מתארת כיצד לחץ בן זקן בעצמו, או באמצעות אזולאי, על חברי מועצת הנפט להעביר את זכויותיה של ACC לחברת שמן (שבן זקן ונניקשוילי היו מבעלי השליטה בשתיהן). בפעם הראשונה סורבה בקשת החברה, אולם כעבור זמן מה, בהרכב משתתפים אחר, אישרה המועצה את הבקשה.

לתביעה היו ראיות מוצקות המתייחסות להדלפות מדיונים בוועדה: בין השאר, מסרונים שהועברו בזמן אמת בין בן זקן לאזולאי. מימרן לא העניק לבן זקן יחס מועדף מעבר לנהלים, ועל רקע זה אפשר להבין מדוע כתב בן זקן לאזולאי כי "מימרן הוא חתיכת חרא".

כאשר העיד מימרן על דוכן העדים, הציגה לו התובעת עו"ד סוזנה שור שורת מסרונים שהוחלפו בין בן זקן לאזולאי. "הייתי בהלם", הגיב מימרן. לדבריו, הוא נחשף להם לראשונה רק לפני כשנתיים כאשר נחקר במשטרה. מימרן לא הסתיר את מורת רוחו מהתנהלותו של ביטון, אשר אזולאי הודתה כי העביר לה מידע חסוי: "לא חשבתי שביטון מבקש להיכנס לישיבה שלא כדי להתרשם אלא כדי להדליף ממנה. הייתי בשוק".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו