1. העונה של אמארה סטודמאייר הולכת ומתפתחת כמו העונה הפועל ירושלים כולה. קשיי ההסתגלות שלו בשלושת החודשים הראשונים השפיעו גם על הקבוצה, שמצאה את עצמה למעשה ללא ביג-מן אמיתי ונתונה לחסדי הגארדים שלה. מוכשרים ככל שיהיו, אבל עלולים להחריב באותה מידה שהם יכולים להלהיב.
אחרי המשחק אתמול, אפשר לקבוע שתקופת ההתאקלמות הארוכה של סטודמאייר הסתיימה. נכון, הוא עדיין לוקה במחלת הצעדים של שחקני אן.בי.אי, ועדיין מזיק כשסופג יותר מדי עבירות טכניות אחרי שמתלונן באוזני השופטים, אבל בכל משחק שעובר הוא מצליח להביא לידי ביטוי את הדומיננטיות שאפיינה את כל הקריירה שלו.
גם כשהוא לא קולע 26 נקודות כמו אמש, סטודמאייר הוא אחד העוגנים הכי חשובים בהתקפה הירושלמית. בכל שנייה שהוא נמצא על הפרקט הוא לא מפסיק למשוך אש, וזה מה שמאפשר לקרטיס ג'רלס ולג'רום דייסון לפרוח. בגלל האיום שהוא מביא לצבע, קבוצות שמות את הדגש עליו.
סטודמאייר. היה קטלני אתמול עם 26 נק' //
ניקח לדוגמא את התקפת הפיקנ'רול: סטודמאייר חוסם, וההגנות, ברוב המקרים, מוותרות על החילוף האוטומטי שייצור את היתרון הברור לטובת סטודמאייר כשהוא מתגלגל לסל. התוצאה: הגארד שעובד עם סטודמאייר, מקבל חלון הזדמנויות של 1-2 שניות שבהן הוא יכול לייצר לעצמו מצב זריקה נוח או לחדור במהירות לסל. וכשמדובר בג'רלס או דייסון, הם לא צריכים יותר מזה, וזה מה שהופך אותם לקטלניים כל כך.
כך הופך סטודמאייר לברומטר של ירושלים. בתחילת העונה חשבו בקבוצה לרשום אותו רק למשחקים הגדולים בליגה ולכל המשחקים באירופה, ובנו על שון ג'ונס, שיוכל לזרוח בליגה לצד אייזיק רוזפלט. בינתיים זה לא קורה וסטודמאייר מוצא את עצמו משחק 30 דקות נגד הרצליה, 21 נגד קריית גת ו-17 נגד גלבוע/גליל.
"אחרי המשחק אתמול, אפשר לקבוע שתקופת ההתאקלמות הארוכה של סטודמאייר הסתיימה. נכון, הוא עדיין לוקה במחלת הצעדים של שחקני אן.בי.אי, אבל בכל משחק שעובר הוא מצליח להביא לידי ביטוי את הדומיננטיות שאפיינה את כל הקריירה שלו"2. כשקרטיס ג'רלס הגיע לבירה, בקבוצה הסבירו שהוא רואה בירושלים כהזדמנות אחרונה לחזור לקדמת הבמה. שלשום בערב בילה ג'רלס עם חברים, ששאלו אותו אם הוא לא חושב שבכושרו הנוכחי הוא צריך לשחק ביורוליג. אתמול שאלנו אותו אם המשחק הזה, כמו כל הקמפיין האירופי שלו, הוא כרטיס החזרה ליורוליג, והוא ענה בצניעות: "אני פשוט משחק כדורסל. הקבוצה הזאת עבורי זה משפחה, וזה חשוב יותר מהכל. יש לנו מטרה ואנחנו נלחמים למענה ביחד במסע הזה, והמטרה היא לקחת את היורוקאפ".
הרבה ביקורת נמתחה על האופן שבו ירושלים משתמשת בקרטיס ג'רלס, גם מאת כותב שורות אלו. נכון, הוא לא הרכז האידיאלי, ולפעמים הוא מכדרר יותר מדי, ומתחיל את התרגילים מאוחר מדי, אבל בג'רלס יש את המרכיב הכי חשוב שקבוצה צריכה, וזה ווינריות. הוא לא יודע מה זה פחד, והקילינג אינסטינקט שלו גומר משחקים. לירושלים יש אופציה על ג'רלס בעונה הבאה, וזה לא יהיה הימור ענק לומר שבקיץ קבוצות יורוליג ילטשו עיניים לעבר הרכז, שירצה לחזור ליורוליג. עכשיו נותר לראות אם הקאמבק לבמה המרכזית יהיה עם ירושלים, או בלעדיה.
ג'רלס: "הקבוצה הזאת היא משפחה עבורי" //
3. 38 דקות שיחקו אתמול הישראלים של ירושלים. ליאור אליהו עלה לשחק עם זריקה וצלע בחלקים גדולים מהמשחק. גם בר טימור סוחב חבלה בכתף. יותם הלפרין, שחגג אתמול יום הולדת 33, לא קלע אבל נתן הרבה שקט בניהול המשחק. אייזיק רוזפלט, כרגיל, לא משותף באירופה. כל 8 הנקודות הישראליות היו של אליהו.
אם תשאלו אוהד ירושלמי ממוצע מה חסר לו בקבוצה, הוא יגיד מיד שהוא היה רוצה לראות עוד ישראלים, ויותר דקות לישראלים. אבל למרות הרצון הזה, נדמה שהקהל האדום מיישר קו עם הנחת העבודה שלפיה כל עוד היצע השחקנים הישראלים האיכותיים מוגבל עד לא קיים, המועדון יכול להגיע רחוק באירופה רק כאשר הזרים הם הדומיננטיים יותר.
בעונה שעברה הקהל קרא "אל אל ישראל" כשדני פרנקו שיחק לעיתים עם חמישיית זרים. העונה עומד על הקווים מאמן איטלקי, יש עוזר ארגנטינאי, סקאוט אמריקני ושמונה זרים – והקהל ירד מהשיר, שבעונה שעברה הזרים רמזו שהוא פוגע בהם. במקום זה, הקהל עודד את בר טימור ואת הלפרין, כשאלה ישבו על הספסל. כך שאפשר לומר שגם האוהדים האדומים התבגרו.
אליהו. האוהדים מתחילים להתרגל למיעוט הדקות לישראלים
4. וכמה מילים על אורי אלון. החתמתו המפתיעה של בריאן רנדל גררה הרבה תגובות, רובן שליליות. אפשר להעריך שהסמיילי שאלון פירסם בפייסבוק, שלווה בשעה ארוכה של בניית מתח וירידה למחתרת של אנשי הקבוצה שסירבו לפרט מי השחקן החדש, יצרה תחושה בקרב הקהל (והתקשורת) שמדובר בשם גדול. השמועות דיברו על ג'ורדן פרמאר או ג'ואי דורסי. כשהתברר שמדובר ברנדל, שכזכור לא שיחק מאז יוני 2016, היתה תחושה של אנטי-קליימקס, אחרי הבילד אפ הארוך.
מבלי להיכנס לסוגיה המקצועית, ואם רנדל החתמה נכונה או לא, חייבים להעריך את העובדה שאורי אלון עומד במילתו ובכל שנה לא מפסיק לעבוד ולא חוסך כדי לחזק את הקבוצה. זה לא מובן מאליו, בטח לא עבור קבוצה כמו הפועל ירושלים, שעד שהוא הגיע נלחמה על קיומה בכל שנה מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו