נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא קיבל אפילו יום אחד של חסד, לא מהתקשורת ולא ממתנגדיו.
ערוצי החדשות השונים באמריקה דיווחו כמובן בהרחבה על הפגנת הנשים בוושינגטון (ובערים אחרות), ועל כך שמספר המפגינים והמפגינות בעיר הבירה עלה על אלו שבאו לשדרה המרכזית בוושינגטון לטקס ההשבעה יום קודם לכן. כאילו רק כך מודדים דמוקרטיה, ולא בקלפי. טראמפ, כך נראה, הרגיש שזו השוואה לא הוגנת, שגם מחטיאה את העיקר: הפגנות מאורגנות וממומנות היטב הן לא אותו דבר כמו השתתפות ספונטנית.
ראיתי בהפגנה מאות נשים עם כרזות פוגעניות, שאילו הצד השני היה נושא אותן זה היה גורם למחאה ענקית, שלא לדבר על האלימות והוונדליזם שהתרחשו במחאות יום קודם לכן, במהלך ההשבעה. היו גם נשים רבות שבאו עם דגלי הקהילה הגאה. כנראה שכחו שטראמפ הוא הנשיא הרפובליקני התומך ביותר של הקהילה הגאה. הוא חי ונשם את ניו יורק ואת ערכיה הליברליים כאיש עסקים עוד לפני שהיה נשיא ומועמד. הוא אף הצהיר במהלך הקמפיין כי הוויכוח סביב השירותים שבהם טרנסג'נדרים יכולים להשתמש הוא ויכוח מיותר. גם בוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית בקליבלנד בקיץ, הוא אמר לאולם מלא בשמרנים ונוצרים אדוקים כי יגן על הקהילה הגאה, ובכך הפך למועמד הרפובליקני הראשון שמצדד בזכויות הקהילה הגאה בעת נאום קבלת המינוי - הנאום החשוב ביותר (והמסוקר ביותר) במהלך הקמפיין. גם עמדותיו בנושא הפלות לא זהות לימין השמרני.
ההפגנה בשדרות פנסילבניה בוושינגטון // צילום: אי.פי.אי
נכון, הוא רוצה להבטיח שה"בייס" שלו מרוצה, ולכן הוא ימנה שופט עליון שמרני וקבינט שמרני, אבל כך עובדת הפוליטיקה. גם צריך לזכור שבשיטה האמריקנית, הקבינט חלש יחסית והנשיא הוא שקובע בסופו של דבר.
אבל הפרטים לא חשובים. האופוזיציה ברחוב (מאורגנת למופת) והתקשורת החליטו שהוא נשיא מפלג בלי להתייחס לכל הדברים שאמר על הצורך באחדות בנאום ההשבעה שלו. כן, הוא תיאר את המצב הקודר שהשאיר לו אובאמה בפריפריה האמריקנית שנותרה מאחור; הוא הדגיש כי החל עידן חדש שבו האמריקנים קשי היום לא יישכחו עוד על ידי האליטות, אבל בחצי השני של נאום ההשבעה הוא הזכיר את הצורך באחדות פעם אחר פעם.
אבל מה לעשות, עוד לפני שהחל יום העבודה המלא הרשמי הראשון של ממשל טראמפ (בארה"ב שבוע העבודה מתחיל ביום שני), הפרשנים כבר קופצים למסקנות. אבל למה? הרי מדובר בנשיא הרפובליקני הכי פחות שמרני זה עשרות שנים. למעשה מדובר בנשיא עצמאי בעל השקפות כלכליות וחברתיות כמו של רוס פרו - וכזכור, רוס פרו, שאמנם לא ניצח אבל זיעזע את המערכת ב־1992 - קיבל מספר אחוזים שווה מכל צד של המפה הפוליטית - כ־18 אחוזים. אף אחד לא חשב אז שהוא קיצוני, אבל היום כל מי שאינו מוכן להיצמד לנרטיב שהשתלט על השמאל - כאילו כל הרפובליקנים רוצים לפגוע במיעוטים, בנשים ובבריאות - הוא ישר קיצוני ימני.
ההפגנה בסן פרנסיסקו // צילום: אי.פי
הדמוקרטים חושבים שטראמפ הוא רפובליקני טיפוסי - אבל הם טועים. הוא אמנם רפובליקני בהשקפת העולם הבסיסית שלו, אבל הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו זה שהוא אידיאולוג. הוא בראש ובראשונה רוצה לעשות דילים. כמו רייגן וקלינטון. שניהם למעשה ניצחו בבחירות לכהונה שנייה כי הצליחו לקחת רעיונות מהצד השני, לשפר אותם ולעשות עסקאות דו־מפלגתיות שנראו עד אז בלתי אפשריות.
מדהים לראות עד כמה היחסים בין הנשיא לבין התקשורת הפכו להיות הסוגיה המרכזית, בינתיים, בנשיאותו של טראמפ, כאילו הקמפיין לא נגמר. להזכירכם, זה שדה הקרב המועדף על טראמפ, למרות הביקורת כלפיו על נטייתו להגזים הן באופי והן בתוכן התגובות (ביקורת שחלקה מוצדקת). אבל הוא יודע כי כל עוד מתמקדים בו ובאישיותו, ולא במדיניות כזו או אחרת, הוא בדרך כלל מנצח. כי קשה לנצח מותג, לא משנה כמה מנסים לפגוע (ראו ערך: המתקפות עליו בקמפיין). הוא יודע כי כל עוד העיסוק הוא בו, הוא יכול ליצור את סדר היום. יכול להיות שטראמפ צריך מעט להרפות כנשיא, אך הוא רוצה להציב מענה לנרטיב המציג אותו כסכנה לשלום הציבור. כבר אתמול ניסה להתפייס וצייץ: "הפגנות לא אלימות הן סימן ההיכר של כל דמוקרטיה. גם אם לפעמים אני חולק על אנשים, אני מקבל את זכותם להביע את דעתם".
מתכוון למה שהוא אומר
ומילה אחת בעניין שלנו. אלה שמכירים אותו יגידו לכם שהוא איש של מילה, ולכן כשהוא אומר שהתחליף לביטוח ה"אובאמה־קר" יכסה את כולם, הוא מתכוון לזה. כשהוא אומר שיגן על זכויות הלהט"ב, הוא מתכוון לזה. כשהוא מתכוון שיפעל לרווחת כל האמריקנים - הוא מתכוון לממש זאת. כפי שהבטיח להעביר את השגרירות לירושלים, ועכשיו עומד לקיים. מה שהמפגינים לא מבינים זה שכמו בבריטניה גם בארה"ב, את השינוי הגדול לא עושים ברחוב אלא בקלפי. אגב, השמרנים מוכנים לסידור הוגן עם הליברלים: אתם תשמרו על הרחוב ואנחנו על הקלפיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו