מת הצייר משה גרשוני

האמן משה גרשוני, אחד האמנים המשפיעים והמוערכים בארץ, הלך לעולמו אתמול בגיל 80.

גרשוני היה צייר ופסל שביטא בעבודותיו עמדה חדשנית ומקורית בכל הקשור לנושא זיכרון השואה. הוא יצר חיבורים יוצאי דופן בין שכול למיניות הומו־ארוטית וללאומיות ישראלית. ב־2003 הוא נבחר לקבל את פרס ישראל על עבודתו בתחום הציור, אך הודיע כי אינו מתכוון להגיע לטקס וללחוץ את ידיהם של רה"מ דאז אריאל שרון ושל שרת החינוך דאז לימור ליבנת. כתוצאה מכך נשללה ממנו הזכות לקבל את הפרס.

"ח"י רקפות" 

גרשוני נולד בתל אביב ב־1936 להורים יוצאי פולין. הוריו היו חילוניים, אולם הוא התחנך בבית ספר דתי. היהדות, שספג בבית הספר, קיבלה ביטוי שנים אחר כך בעבודות האמנות שלו. "הוא הצליח לשלב באופן יוצא דופן בין יהדות וציטוטים מהמקורות לזיכרון השואה בשילוב של אספקטים הומו־ארוטיים", אומר ד"ר אמיתי מנדלסון, אוצר בכיר לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל. "כשהוא יצר את כל השילובים הללו בשנות ה־80 הוא ייצר סוג של טלטלה בשדה האמנותי בארץ. בתערוכה שמתקיימת כרגע במוזיאון ישראל על דמותו של ישו באמנות הישראלית יש אזור שלם שהוקצה ליצירות של גרשוני שעוסקות במורכבות הזאת של יהדות ונצרות. מותו הוא אבידה גדולה לתרבות ולי באופן אישי".  

עבודותיו של גרשוני זכו להערכה רבה. הוא זכה להציג תערוכת יחיד במוזיאון ישראל ולייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה.

הוא גם לימד אמנות בבצלאל ובמדרשה לאמנות. ביצירותיו גילה מעורבות חברתית ופוליטית חזקה.

עבודתו "אל מלא רחמים"

גלריית הבית של גרשוני היא גלריה גבעון, שאחת מבעליה היא נורית גבעון. "עבדנו יחד מ־1980 לכל אורך הדרך", סיפרה אתמול גבעון, "עשינו המון פרויקטים יחד. הוא היה אדם יחיד במינו. אינטלקטואל ושוחר תרבות, אהב מוסיקה. הוא היה האמן הלאומי שלנו".

לדברי גבעון, גרשוני אושפז רק שלשום והוא לא סבל. הוא הותיר אחריו אחות ושלושה ילדים, שניים מהם הם האמנים אורי גרשוני וארם גרשוני - שהמשיכו את דרכו של אביהם.

לבקשתו של גרשוני לא תתקיים הלוויה, לא יושמעו הספדים וגופתו תובא לשריפה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו