נאום פטריוטי

"זה היום שלכם, אלה החגיגות שלכם, והמדינה הזאת היא שלכם", אמר שלשום הנשיא ה־45 של ארה"ב דונלד טראמפ למאות האלפים שהגיעו מרחבי ארה"ב לוושינגטון כדי להיות עדים מקרוב ליום ההיסטורי: טקס ההשבעה של הנשיא הייחודי והמקורי ביותר שידעה ארה"ב מעולם - דונלד טראמפ. 

הנאום שנשא אתמול הנשיא החדש על מדרגות הקפיטול לא השאיר את אמריקה אדישה. לטוב ולרע. מבקריו בתקשורת ובקרב הליברלים ראו בנאום ניצנים של גזענות, כוחנות, קריאה לפילוג, ניתוק מהעולם, לאומנות, חזרה לשנות ה־30 של המאה שעברה, והיו ברשת מי שראו דמיון בין טראמפ לבין ביין בעקבות ההבטחה שלו להשיב את העוצמה לעם. ביין, למי שעוד לא יודע, זה האיש הרע בסרט "באטמן".

אלא שהאזרח החוגג ברחוב, זה שהצביע לדונלד טראמפ ב־8 בנובמבר (למרות התקשורת), ראה בנאום של הנשיא בעיקר מרכיבים של פטריוטיות, גאווה אמריקנית וקריאה לאחדות ("כאשר אמריקה מאוחדת היא בלתי ניתנת לעצירה", מתוך הנאום). האזרח רואה בטראמפ פחות את ביין ויותר את סופרמן.

בנאום היה דווקא ניחוח היסטורי: של הנשיא אנדרו ג'קסון (הכוח לעם), של תומס ג'פרסון ("אין זה משנה אם אנחנו שחורים, חומים או לבנים, כולנו מקיזים דם של פטריוטים", מתוך הנאום), ובעיקר הרבה עצמאות מהמימסד ומהמפלגה מצד הנשיא ה־45, דבר שלא היינו עדים לו מאז שנות ה־50, מאז ימיו של דוויט אייזנהאואר בבית הלבן. 

 

חירות מהמימסד 

החירות מהמפלגה ומהמימסד איפשרה לטראמפ כבר בנאומו הראשון אחרי ההשבעה לתקוף את המימסד המגן על עצמו על חשבון האדם הפשוט, בעיקר האזרח הנשכח שאותו טראמפ מבקש לייצג. אין ספק כי הקמפיין של דונלד טראמפ נמשך. דומה שהוא לא ייגמר אף פעם, גם אחרי ארבע או שמונה שנים בבית הלבן. "זה היה נאום עלינו, לא נאום על המימסד", אמר לי ג'ון אנדרסון, שהגיע במיוחד לשמוע את הנאום של טראמפ ולצפות בטקס במיוחד מאינדיאנה.

האמריקני שאני פגשתי כאן, מטקסס, מאוהיו, ממישיגן, ראה בנאום של טראמפ מקור לגאווה, הוא ראה בנאום חזרה לשורשים, חזרה לבסיס של מה שהיא אמריקה - זו השואפת לשוב ולהיות מודל לעולם החופשי, ולא אמריקה הבורחת מהתפקיד המוסרי שלה. אמריקה המהווה מודל ערכי לעולם, ולא עולם שמהווה מודל ערכי לאמריקה. 

הנשיאות של טראמפ מוכיחה כי מבחינת האזרח האמריקני משהו השתבש בארצו בשמונה שנות אובאמה, וטראמפ מבקש להחזיר את הערכים האמריקניים מהמחסן למדף. בכלל, כבר ביום הראשון שלו בחדר הסגלגל השיב טראמפ את פסל הראש של ווינסטון צ'רצ'יל, שאותו סילק קודמו אובאמה, שהביא במקומו את פסלו של מרטין לותר קינג. טראמפ מצא מקום לשניהם. יחי ההבדל. גם אלוהים חזר בגדול לחדר הסגלגל. הנשיא המיליארדר והחילוני שידעה אמריקה העניק לאמונה מקום של כבוד בממשל שלו. עוד סיבה לכעס הליברלי. הם חשבו שאובאמה כבר פטר אותם מהמטרד הזה שנקרא דת...

אבל הפער בין האמריקני הממוצע לבין הפרשן המצוי באולפנים עתיד להימשך לאורך כל הקדנציה של דונלד טראמפ. הנשיא החדש מצא דרך מקורית לעקוף את אולפני CNN ,ABC ,NBC ואת העיתון "ניו יורק טיימס", שהיו כולם באבל שלשום, באמצעות 140 תווים. טראמפ מתכוון להמשיך לצייץ.

 

חזון חיובי

הנאום של טראמפ בגבעת הקפיטול היה בראש ובראשונה נאום מכונן, שהיה המשך ישיר לנאום ההכרזה שלו למירוץ לנשיאות ביוני 2015. טראמפ למעשה עשה את מה שכל איש עסקים או פוליטיקאי צריך לשאוף לעשות כדי לזכות בתמיכה: להציג בעיה, להראות את הפתרון ולהוכיח שהוא הבן אדם הכי ראוי - ואולי אף היחיד - המסוגל לפתור אותה. זה מה שהוא עשה בקמפיין - על ידי פתרון החומה של מקסיקו, הצעה לאסור הגירה ממדינות מסוכנות, למשל - וזה בדיוק מה שהוא עושה עכשיו. אם אפשר היה לתת כותרת לנאום שלו היא: אני באתי לביצה, אני יודע איך מייבשים אותה, ואני האיש הכי מתאים לעשות זאת כי אני לא תלוי באף אחד בביצה.

אגב, מי שטוען כי טראמפ לא השתנה לעומת הקמפיין, טועה - ובגדול. טראמפ נאם ללא התלהמות, הציג חזון חיובי וצידד באחדות לפחות כמה פעמים. "בין שאדם כלשהו הוא שחור, חום או לבן, לכולנו יש דם של פטריוטים. זו העת להיזכר בתובנה זו, ולא לשכוח אותה, כפי שהחיילים שלנו לעולם לא ישכחו אותה", אמר (כאמור, פרפראזה על משפט דומה של תומס ג'פרסון). הוא גם ציטט את הפסוק המקראי: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". האם זה נאום מתלהם? שוב ראינו את הפער בין התקשורת הממסדית לרשת, שם הצהירו כי זה היה הנאום הטוב ביותר שנשא עד עתה, גם ברמת ההופעה וגם ברמת הרצינות של התוכן. לא היה בנאום שום דבר פרובוקטיבי כמו בקמפיין. ולמי שראה בקריאה "אמריקה תחילה" זכר לאנטישמיות של אתמול, נשלח אותו לליברלים שונאי ישראל באירופה ובקולג'ים של אמריקה, או לקהל שאותו ראיתי שלשום ולכמות חובשי הכיפות שבאו להריע לדונלד טראמפ, כולל רבנים רבים.

 

"השגרירות תעבור לי־ם"

נכון, היו בנאום גם דברים לא נוחים, אבל זה בדיוק מה שהוא טוב בו: להציג את הבעיות ולפתור אותן. זו גם הסיבה שבגללה הוא ניצח. הילארי קלינטון, שהגיעה עם בעלה ביל (אף אחד לא רצה להתחלף עם הזוג קלינטון שלשום), הציגה פתרונות בלי בעיות, ובלי להדגיש מדוע היא הבן אדם שצריך להיות זה שיפתור אותן. טראמפ "המפלג" ביקש בארוחת הצהריים החגיגית בתוך בניין הקפיטול למחוא להילארי כף ואמר כי יש לו הערכה עמוקה לקלינטונים.

בעשרות השנים שאני במקצוע ראיתי וסיקרתי הפגנות, מהפכות, מלחמות, בחירות, הלוויות של אנשים חשובים (מנדלה) - אבל בטקס השבעה של נשיא אמריקני יש עוצמות שקשה למצוא במקום אחר, ואת זה אובאמה לא הצליח להרוס, אף שאשתו מישל היתה יכולה לחסוך מאיתנו את הפרצוף החמוץ שעשתה במהלך השבעתו של הנשיא ה־45. אין ספק שהיא לא אהבה את הביקורת הנוקבת על שמונה שנות הכהונה של בעלה, שחיפש לעצמו מורשת וקיבל את המורשת הכואבת ביותר מבחינתו - דונלד טראמפ, לקורת רוחה של אמריקה.

בינתיים, התעורר אתמול טראמפ להפגנה הגדולה הראשונה נגדו בוושינגטון - מחאת הנשים. הייתי שם וראיתי את האלפים שבאו מרחבי ארה"ב כדי למחות נגדו. חלק היו עטופות בכאפיות, ואחרות הגיעו עם מסרים פוליטיים ברורים. חלק טענו כי הן לא מכירות בלגיטימיות שלו, אחרות דווקא כן ואמרו שהן רק מעוניינות שטראמפ יתחשב בהן. הדבר שצריך להדאיג יותר היה המפגינים האלימים, שביום ההשבעה לא היססו לשבור חלונות ראווה ולהצית את הרכב של לארי קינג. 

יותר מ־200 נעצרו, ושישה שוטרים נפצעו בעימותים. להזכירכם - היו בתקשורת מי שהפחידו אותנו ממהומות של תומכי טראמפ, ואלה באו דווקא מהצד השני. גם העובדה ש־65 חברי קונגרס דמוקרטים החרימו את הטקס, לא שיחקה לטובתם. "תארו לעצמכם אם חברי קונגרס רפובליקנים היו מחרימים את טקס ההשבעה של אובאמה", אמר לי מאט דיוויס ממדינת טקסס.

אפרופו טקסס, המושל של המדינה הרפובליקנית גרג אבוט אמר לי כי הוא "שמח על הבחירה של טראמפ, שעתיד לעשות דברים גדולים, כולל העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. אני מאמין שהוא יעשה את זה. הוא לומד את ההשלכות, אבל הרעיון עצמו כבר התגבש אצלו, לדעתי". אבוט אמר כי "טראמפ עוד יפתיע ויתגלה כנשיא גדול, רק צריך לתת לו הזדמנות".

לא בטוח עדיין אם טראמפ יפתור את כל בעיות העולם, אבל לקח לו כמה דקות לעשות את מה שאובאמה לא עשה בשמונה שנים - וזה לקרוא לבעיה בשמה: "טרור איסלאמי". הוא הבטיח לבנות קואליציות חדשות (פוטין?) כדי לעקור מהשורש את הטרור האיסלאמי המשחית את העולם.

עידן טראמפ החל שלשום ברגל ימין, ואולי זה מה שמעצבן את המוחים והמבקרים. כי הם היו מעדיפים התחלה ברגל שמאל. אילו פסלו של צ'רצ'יל יכול היה לדבר, הוא בטח היה אומר לטראמפ בערב בחדר הסגלגל: "אין כל רע בשינוי, כל עוד הוא נעשה בכיוון הנכון...".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו