כמו בסרט עלילתי מורכב, בדומה לספר מתח, גם בסיפור הזה יש נקודות מוצא שונות שיוצרות משהו מיוחד. והמשהו המיוחד הזה נראה בסוף מאוד פשוט, ממש מובן מאליו. בניגוד לספר מתח, נתחיל בסוף: יונדאי משווקת בימים אלו את המשפחתית החדשה שלה, איוניק; קיה משווקת את רכב הפנאי החדש שלה, נירו. יונדאי וחברת האחות שבבעלותה, קיה, יצרו את הדגמים החדשים כדגמים "ירוקים" - עם יחידת הנעה היברידית. למעשה, יונדאי וקיה נכנסות לעסק הירוק מעט באיחור. אבל הן מייצרות בסיס להנעה אלטרנטיבית, כזה שישרת הרבה דגמים.
על הרצפה
החלק המורכב והיקר ביותר לתכנון ולייצור הוא הבסיס של המכונית, הרצפה (הפלטפורמה). על בסיס מורכב זה אפשר לבנות מספר גדול מאוד של דגמים, ויש כאלה המשרתים גם 20 דגמים של כמה מותגים. את הרצפה לא רואים, אבל היא הרבה יותר מאשר מה שדורכים עליו כשיושבים ברכב. היא הבסיס לכל המבנה שמעליה והתכנון שלה נועד (גם) למקם את כל המכלולים של הרכב, החל מהמנוע וההילוכים וגמור בחלקים לחיזוק לוח המחוונים.
יונדאי וקיה כבר חושבות בירוק - ולא רק בכסף
ומה שיונדאי־את־קיה עשו במקרה שלנו הוא לייצר רצפה ייעודית, מההתחלה, לרכב ירוק בשלוש גרסאות: הסידור בן 20 השנים של הנעה היברידית (טויוטה פריוס); אופציה לטעינת המצברים בלילה, כך שתמיד אפשר לנוע בכוח החשמל ל־40 ק"מ; ומערך מצברים המאפשר טווח נאה של 180 ק"מ, בהמשך יותר.
בנזין על זמן שאול
בסוף 2015 נחתם בפאריס הסכם אקולוגי שבו מתחייבות כל המדינות החתומות עליו (כמעט כל מדינות העולם) לפעול כך שהטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ לא תעלה ביותר משתי מעלות עד סוף המאה. מכיוון שמנועי מכוניות הם מהגורמים המשפיעים ביותר על השינויים באקלים - בעולם נעות כמיליארד מכוניות הפולטות גזים - ברור שנדרש שינוי מאוד משמעותי.
בסוף 2015 נחתם בפאריס הסכם אקולוגי שבו מתחייבות כל המדינות החתומות עליו
גם היצרנים מודעים לכך, הם מציעים דגמים ירוקים, מקימים מותגים מתמחים ובכלל מגלים מחויבות עמוקה. אבל אחרי ההצהרות החגיגיות על מחויבות, עתיד, חברה וטכנולוגיה נשארים עם המספרים הנמוכים וההסתייגות המפורשת.
יו"ר מרצדס, דיטר זצשה, שהציג בתערוכת פאריס את המותג החשמלי EQ, דיבר על 20%-15% מהמכירות עד 2025, ומייד סייג בתשתית ובטעם הקהל; הרברט דיאס, מנכ"ל פולקסווגן, שהכריז על מותג ID חשמלי באותה תערוכה, דיבר על מיליון מכוניות ב־2025 - הרבה, אבל 10% ממכירות הקונצרן; וב.מ.וו, שיש לה כבר מותג i שהושק ממש כעת בישראל, דיברה על בעיית המחירים.
הבית העליון של הפרלמנט הגרמני שמע את הקולות האלה בתערוכת פאריס - והגיב בהחלטה קיצונית ביותר: אין לה תוקף מחייב, אבל היא יצאה מהמקום המוביל את תעשיית הרכב העולמית. ההחלטה קראה להפסיק לייצר מכוניות עם מנועי בעירה פנימית (בנזין ודיזל) כבר ב־2030, בעוד 13 שנים. כלומר, קובעי המדיניות והרגולציה אינם מתכוונים לחכות, וגם אם תאריך היעד יידחה, המשמעות ברורה: סיפור המנועים המזהמים עומד בפני סיום, והסיום קרוב מאי פעם.
באולם התצוגה הקרוב לביתכם
לעולם הזה נכנסות יונדאי־את־קיה בתזמון מושלם, עם רצפה מיועדת למשימה. הרצפה הזו, המתחילה עם מערכת היברידית - כלומר, כזו הכוללת מנוע בנזין ומנוע חשמלי - תישא את דגמי הקונצרן הקוריאני לסוף העשור הבא עם הנעה חשמלית בלבד.
לעולם הזה נכנסות יונדאי־את־קיה בתזמון מושלם
יש לשני הדגמים האלה הרבה מהמשותף. לאותה רצפה מדוברת בסיס גלגלים של 270 - בקצה של המשפחתיות, ארוך ב־3 ס"מ מהספורטאז'. יחידת ההנעה בשניהם מורכבת ממנוע בנזין 1.6 ליטר בהספק של 103 כ"ס; מנוע חשמלי 43 כ"ס והספק משולב של 141 (איוניק) ו־146 כ"ס (נירו), ותיבה רובוטית עם 6 הילוכים. וכן, גם צריכת הדלק המכובדת - בפועל, בנהיגה - זהה: 20 ק"מ לליטר.
אבזור הנוחות בשניהם מכובד, אבזור הבטיחות עשיר ובעיקר, דגמים אלה אינם נראים כמו משהו "עתידני"; העיצוב עכשווי, סביבת הנהג מתקדמת - אבל לא יותר. "היא לא נראית או נוסעת כמו היברידית", אמר בגאווה נציג יונדאי בהשקה. האיוניק מתגאה במקדם גרר נמוך (Cd 0.24), ואילו לנירו רמות גימור שיש להן גם השפעה על נוחות הנסיעה והיכולת הדינמית.
וזה הרבה יותר קרוב ממה שאתם חושבים. למעשה, שני הדגמים האלה כבר הוצגו כאן בישראל, שניהם לאחר שעיתונאים ישראלים נהגו בהם בחו"ל. גירסה כל־חשמלית של האיוניק, למשל, תגיע לכאן כבר ב־2019.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו