הפנטזיה האחרונה

פיינל פנטסי 15. הקרבות הרגו את המשחק

קיץ 2003. אחי הגדול חוזר מטיול ארוך בארה"ב ובדרום אמריקה, חמוש בפלייסטיישן 2 ובכמות יפה של משחקים, שמהם אני זוכר בעיקר שניים: Tekken Tag, משחק המכות הטוב ביותר בכל הזמנים לדעתי, ופיינל פנטסי 10. "לזה אל תיכנס, זה משחק ארוך והוא דורש המון זמן וראש פתוח", הוא אמר לי אז.

באותם שנים עדיין הייתי בצבא, ואת סופי השבוע העברנו בעיקר עם Tekken, ובעיקר כשהוא מנצח אותי כל פעם מחדש. ותמיד, ברקע, זכרתי את המשחק המסתורי ההוא שאחי המליץ לי להתמסר אליו רק כשאני אהיה מוכן. כעבור שנה השתחררתי וסוף סוף הרגשתי מוכן. כעבור כמה שבועות כבר הבנתי שאני משחק את המשחק הטוב ביותר של כל הזמנים.

פיינל פנטסי 10 ליווה אותי ביד אל תוך תחילת חיי הבוגרים. את הדמויות, העלילה, הקרבות והנופים לא אשכח לעולם. גם היום, 14 שנה מאוחר יותר, הוא עדיין נחשב למשחק יפהפה שהקדים את זמנו. בחלוף השנים הטכנולוגיה התקדמה והתבגרה יחד איתי. השנים עברו, הטעם וההעדפות במשחקים השתנו, ועל פיינל פנטסי 11 ו-12 דילגתי בלי להניד עפעף. ל-13 נתתי צ'אנס, ועל אף שהוא היה פחות טוב מ-10, הוא היה משחק מהנה שנשען על היסודות הנהדרים של סדרת המשחקים.

פאסט פורוורד לסוף 2016. אני כבר נשוי ועם שתי בנות מדהימות, ולקראת פיינל פנטסי 15 הודעתי לאשתי שזמן האיכות עם בעלה הולך להיפגע לפחות לחודש אחד. ציפיתי בקוצר רוח לראות כיצד אני הבוגר יותר יקבל ויחווה משחק חדש של פיינל פנטסי, שיהיה מן הסתם משופר בכל אספקט טכני. או כך לפחות חשבתי.

המכונית של פיינל פנסטי 15. לא קשורה לעולם המונחים של המשחק, והשליטה בה מסורבלת

קרב אבוד

סדרת פיינל פנטסי – כשמה כן היא: סדרת משחקי תפקידים שמתקיימים בעולם מומצא, עם דמויות מורכבות ומילון מונחים שלם שנשען על קסמים, לחימה, מפלצות וכוחות אלוהיים. במשך כל משחקי הסדרה, היתה חשיבות מכרעת ליכולות והמיומנויות של כל דמות, ולאופן תפקודה בקרבות השונים.

ברוב המשחקים, שיטת הקרבות היו מבוססי תור (Turn Based Battle): פעם השחקן תוקף, ופעם היריב. המשמעות היא קרבות איטיים ומחושבים, שבהם לשחקן יש זמן בלתי מוגבל לחשב את צעדיו ולבחור בקפידה כיצד לתקוף, בהתאם ליכולות ולכלי הנשק של הדמות שלו.

אלא שב-2017 הקצב הזה כבר לא עובד, ובפיינל פנטסי 15 שיטת ה-TBT נזנחה לחלוטין. המשמעות: כל הקרבות מתקיימים בזמן אמת, יש אקשן בלתי פוסק ואין כמעט זמן לחשוב על טקטיקה.

על פניו, זה נשמע אטרקטיבי יותר, אבל הבעיה העיקרית היא שהשיטה החדשה מחסלת כל זכר לסגנונות הקרב המוכרים של פיינל פנטסי ומבטלת לחלוטין את הייחודיות של הקרבות לעומת משחקים דומים. למעשה, השיטה החדשה יוצאת מצב שבו כמעט אין חשיבות לכישורי הקסמים של הדמויות, מה שהיה קריטי במשחקים קודמים. בנוסף, אין חשיבות לנקודות התורפה של האויבים. במקום זה, יש חשיבות גדולה הרבה יותר ליכולת של השחקן ללחוץ על קומבינציות של כפתורים בשלט. המון בלאגן, אפס תכנון, חשיבה ואסטרטגיה.

הקרבות. במקום תכנון וחשיבה, צריך להתקיף את הכפתורים

זה לא אוטו משחק

אלא שהקרבות אינם האלמנט היחידי שהשתנה בפיינל פנטסי 15. במשחקים קודמים, חלק ניכר מההנאה היה ביכולת לשוטט בעולם הפתוח או במפות הענקיות וללכת לאיבוד בתוך משימות צדדיות ודיאלוגים עם דמויות אקראיות שפוגשים בדרך. במשחק הנוכחי המפתחים למעשה מבקשים לכוון את השחקנים לאן שהם רוצים ולהפחית את הצורך בשוטטות.

לצורך כך, הדמויות (שאליהן נגיע בהמשך) צוידו במכונית. כן, קראתם נכון, מכונית במשחק כמו פיינל פנטסי, שתמיד התבסס על מיסטיקה, אלמנטים דתיים, ועלילות שנעות בין עולמות היסטוריים לעתידניים. וכמו שהמכונית הזאת לא קשורה לעולמות של פיינל פנטסי – כך היא גם מסורבלת ולא נוחה לשליטה. זה מרגיש כאילו המפתחים אמרו "נבנה עולם פתוח ענקי, אבל ננייד בו את הדמויות באמצעות קופסה מסורבלת שלשחקן יהיה קשה לשלוט עליה".

אבל המכונית היא רק בעיה אחת בתוך אינסוף ליקויים במשחק עצום. נמשיך בדמויות ובעלילה: נוקטיס, הגיבור הראשי, הוא נסיך שיצא למסע לעירה של ארוסתו כדי להתחתן איתה, מלווה בשלושת חבריו הטובים ביותר. בדרך הארבעה מתבשרים שהממלכה הותקפה בידי בני בריתם הקרובים ביותר, והמלך כנראה מת. התוכניות משתנות ונוקטיס יוצא לגלות את האמת ולנקום.

נוקטיס. הדמות הכי שטחית בתולדות הסדרה

נוקטיס עצמו הוא דמות שקשה מאוד להתחבר אליה וללא ספק הדמות הכי שטחית בכל סדרת פיינל פנטסי. כך גם שלושת חבריו: גלאדיס הוא ביריון מגודל, איגניס הוא "המבוגר האחראי", ופרומפטו הוא כמו האח הקטן שאף אחד לא באמת אוהב.

כולם מעצבנים בדרך שלהם: איגניס הוא ברירת המחדל לנהיגה במכונית הלא יוצלחת ופשוט לא מוכן לנהוג בשעות הלילה; גלאדיס נראה כאילו הוא אוכל סטרואידים לארוחת הבוקר; ופרומפטו הוא חובב צילום ומשום מה המשחק מציע לכם לפתח את כישוריי הצילום שלו על אף שהם לא מניבים שום תמורה.

תוסיפו לכל זה את העובדה שהדיבוב האנגלי שלהם (ושל כל הדמויות במשחק, למעשה) נעשה בצורה מרושלת ולא אמינה בעליל – ותקבלו סיבה מס' 1 לדחיית המשחק כמעט מתחילתו. כך למשל, ישנה דמות בשם סידני, שהיא מכונאית רכב שמטפלת במכונית של הארבעה. יש לה מבטא טקסני-דרומי כבד מאוד, ששוב – לא קשור בכלום לעולם הפנטזיונרי שמנסים להעביר לנו, ואם לא די בכך, היא נראית יותר כמו כוכבת פורנו מאשר דמות במשחק.

סינדי מכונאית הרכב. דיבוב לא אמין, מראה של כוכבת פורנו

על האכזבה העצומה משיטת הקרב כבר דיברנו, אבל היה אפשר להתגבר עליה אם הסיפור היה מחזיק את הכל. וזו הבעיה הגדולה ביותר של פיינל פנטסי 15 – הסיפור פשוט לא מעניין. המשימות לא מעניינות. הקווסטים חוזרים על עצמם. וכשמחברים את זה לדמויות שטחיות ופאתטיות, לדיבוב לא אמין ולמערכת קרב שמעודדת אתכם להכות בכפתורים במקום לחשוב – מקבלים את המשחק המאכזב ביותר של השנה, ושל השנים האחרונות.

סתם עוד משחק

אחרי הכישלון החרוץ של פיינל פנטסי 14, בחברת סקוור אניקס שקלו ברצינות את המשך הסדרה. ההחלטה שהתקבלה היתה להמשיך בהפקת המשחק ה-15, אך בתקציב ובכוח אדם מצומצם. התוצאה: קיבלנו עוד משחק תפקידים שקיבל ביקורות לא רעות, יש לציין. זהו משחק אמנם מרהיב בגודלו וביופיו, אבל זה לא פיינל פנטסי שלמדנו לאהוב. לא בסיפור, לא בדמויות, ולא במערכת הקרב. וזו, כנראה, הפנטזיה האחרונה שאשחק בה.