1 לה לה לנד
אחרי שנה משעממת ופארשית שהורכבה בעיקר מסרטי סופר־גיבורים מנופחים, סרטי אנימציה תעשייתיים וסרטי המשך/רימייקים מיותרים, המיוזיקל המסחרר, המקסים ומעורר ההשראה של דמיאן שאזל נחת באולמות בדיוק בזמן כדי להחזיר את האמון בתעשיית החלומות. ריאן גוסלינג ואמה סטון מככבים בתור פסנתרן ג'אז כושל ושחקנית מתחילה שמפלסים את דרכם המקצועית בלוס אנג'לס, ואם המסע הרומנטי־מלנכולי שלהם לא מותיר אתכם עם חיוך גדול על הפנים, אולי כדאי שתלכו להיבדק אצל רופא. עשייה וירטואוזית, מוסיקה נהדרת, כוריאוגרפיה מוקפדת, מחוות לכל הקלאסיקות הנכונות וכמויות סיטונאיות של כריזמה בטכניקולור. "לה לה לנד" הוא תזכורת לכמה כיף וקסם הקולנוע יכול לייצר כשמאחורי ההגה יושב מישהו עם כישרון וחזון. חבל שלא היו עוד כמה כאלה השנה.
2 שמונת השנואים
המערבון השני ברצף של קוונטין טרנטינו (שעלה למסכים בישראל בשבוע הראשון של 2016) אולי לא סייע לו לרכוש חברים חדשים, אך לטעמי מדובר באחת מיצירותיו המבריקות ביותר והפוליטיות ביותר עד כה. הסרט מתרחש ברובו בתוך פונדק דרכים בשעת סופת שלגים אימתנית, כמה שנים לאחר סיומה של מלחמת האזרחים האמריקנית, ומדובר במותחן בלשי תיאטרלי, ברוטלי ומאוד מצחיק שמציב חבורה מגוונת ודברנית של רוצחים (המגולמים בידי סמואל ל' ג'קסון, קורט ראסל, ג'ניפר ג'ייסון לי, וולטון גוגינס ועוד כמה תותחים) זה מול זה. תוך כדי להטוטי המילים האינסופיים ופרצי האלימות המחרידים, טרנטינו מפליא להציג תמונה מדויקת ונבואית של ארה"ב: מקום מפולג, גזעני ושטוף אלימות ושנאה, שבו הדבר היחיד שגרוע יותר מלהיות שחור הוא להיות אישה.
3 היא
לאחר הפסקה של עשור הבמאי ההולנדי הוותיק פול ורהובן ("אינסטינקט בסיסי", "גברים בחלל") שב לפעילות עם סרטו הטוב ביותר אי פעם. זהו מותחן פסיכו־סקסואלי מורכב, פרובוקטיבי ומלא בהומור שחור שפועל הרחק מחוץ לגבולות המוסר. פנטזיה פסיכית ולא בריאה בנפשה שיצאה משליטה, אוסף של דחפים תת־הכרתיים גועשים שמקבלים ביטוי מטריד ומרתק על המסך. איזבל הופר מגישה הופעה מופלאה וחסרת פחד בתור בעלת חברת משחקי וידאו שמותקפת ונאנסת בביתה בידי אדם במסיכת סקי. התגובה האגבית שלה לאירוע היא נקודת המוצא של מסע מטלטל ולחלוטין בלתי צפוי על אודות אישה בגיל העמידה שעומדת על שלה בהצלחה לא מבוטלת בתוך עולם גברי בוטה, כוחני ודוחה. כמו סרט של מיכאל הנקה, רק הרבה יותר מצחיק.
4 הבן של שאול
סרט השואה נטול הסנטימנטליות של לאזלו נמש קיבל על עצמו משימה לא פשוטה בכלל, וביצע אותה באופן מעורר השתאות. באמצעות מעקב בן 36 שעות אחר שאול (גזה רוריג) - זונדרקומנדו יהודי־הונגרי במחנה הריכוז אושוויץ שמועסק בתאי הגזים והמשרפות - הסרט מכניס את הצופים אל לב ליבה של מכונת ההשמדה הנאצית, ומספק המחשה אודיו־ויזואלית בעלת ערך וחשיבות לזוועות שאי אפשר באמת להעלות על הדעת. הבחירה המבריקה של נמש למקד את מצלמתו אך ורק בפנים ובעורף של הגיבור שלו יוצרת מצב שבו כמעט כל האירועים הבלתי נתפסים מתרחשים מחוץ לפריים, או מחוץ לפוקוס, ונוכחותם מורגשת בעיקר בפסקול. הדבר מייצר חוויה תובענית, מיידית ומאוד קלסטרופובית שמאגפת את הצופים מכל הכיוונים, ללא הפסקה וללא רחמים. סרט בלתי נשכח. אבל לא כזה שבהכרח ארצה לצפות בו שוב.
5 כולם רוצים את זה!!
סרט ההמשך ה"רוחני" של ריצ'רד לינקלייטר לקומדיית הפולחן "טריפ נעורים" הוא מאסטרפיס מינורי, חינני ואוהב אדם. הסרט מבוסס על חוויותיו של הבמאי כשחקן בייסבול צעיר ומבטיח, ומתרחש בקמפוס של קולג' טקסני בימים האחרונים של קיץ 1980. אין פה דרמות גדולות. בסך הכל תמצאו כאן חבורה של צעירים חרמנים (אך טובי לב) שמשתכרים, מתמסטלים, מתפלספים על החיים ועל מוסיקה, יורדים זה על זה ותרים אחר סטוצים. אבל ככל שהסרט נמשך, וככל שהדינמיקה בין הדמויות הרבות מתפתחת ומעמיקה, כך נבנית על המסך תמונה חדה ומעוררת הזדהות של גבריות בהתהוות. "כולם רוצים את זה!!" מצליח ללכוד את הרגע הספציפי מאוד בחיים שבו מצויים גיבוריו בצורה מושלמת.
6 פטרסון
סרטו של ג'ים ג'ארמוש, שהוקרן בפסטיבל הקולנוע של ירושלים (וככל הנראה כבר לא יזכה להפצה מסחרית, וחבל), מוצא את מלך האינדי הניו־יורקי במיטבו. אדם דרייבר ("בנות", "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר") מככב בתור נהג אוטובוס חובב שירה מניו ג'רזי שמנהל חיים שגרתיים ולא מלהיבים למראה. אך בידיו המיומנות של ג'ארמוש, שבין השאר שואב השראה משירי היומיום של המשורר וויליאם קרלוס וויליאמס, גם האקטים הטריוויאליים ביותר הופכים לליריים, לקוליים ולמרגשים. פנינה אופטימית, אנושית וייחודית שמוסיפה נדבך נוסף לעולמו הקולנועי ההולך והנעלם של אחד הבמאים האמריקנים הגדולים ביותר שעוד נותנים להם לעשות סרטים.
7 שבוע ויום
סרט הביכורים הישראלי של אסף פולונסקי, שהתקבל בתשואות בפסטיבל קאן האחרון, הוא דרמה קומית מורבידית, רגישה ואוניברסלית שמעניקה טיפול קליל ועדין לנושא טרגי וכבד משקל. שי אביבי ויבגניה דודינה מגלמים זוג נשוי ובורגני שמנסה לאסוף את השברים מייד לאחר תום השבעה על בנם היחיד, שהלך לעולמו לאחר מאבק ארוך וקשה במחלת הסרטן. בעזרת תסריט מהודק וחכם, צוות שחקנים מצטיין ושימוש מושכל ברוקנרול ובסלפסטיק, פולונסקי משליך את עצמו למים העמוקים ומתגלה כשחיין שחבל על הזמן.
8 אנומליסה
שמונה שנים לאחר "סינקדוכה, ניו יורק" - סרטו השאפתני, המורכב והמדכא ביותר - התסריטאי־במאי צ'רלי קאופמן ("שמש נצחית בראש צלול") הגיש השנה עם הבמאי דיוק ג'ונסון את סרט האנימציה הייחודי, ההזוי והחד־פעמי "אנומליסה", דרמה קטנה ואינטימית שנעזרת בבובות כדי לחקור נושאים מרנינים כמו דיסאוריינטציה חברתית, נכות רגשית ובדידות קיומית. זהו דיוקן אינטליגנטי, מביך ואמין מאוד של תקשורת (וחוסר תקשורת) בין בני אדם. וככל שהסרט נמשך, קל לשכוח שהמעשייה הנ"ל מוצגת בפנינו באמצעות עזרים מלאכותיים לחלוטין. לא מומלץ לזוגות בתחילת הקשר.
9 קובו: אגדה של סמוראי
מבין כל סרטי האנימציה לילדים שיצאו ב־2016, זהו היחיד שבאמת התעלה לרמה של יצירת אמנות רצינית. אגדת הסטופ־מושן המרהיבה, המלהיבה והסופר־מרשימה של אולפני לייקה מתרחשת ביפן העתיקה ומתחקה אחר מסעו האמוציונלי והמסוכן של קובו, גיטריסט צעיר בעל רטייה, שחובר לחיפושית סמוראית ולקופה אימהית ויוצא להשיג שלושה חפצים שיאפשרו לו לעמוד מול סבו הקנאי והמרושע, מלך הירח. מבחינה ויזואלית, "קובו" הוא לא פחות מעוצר נשימה. וגם מבחינת התוכן יש כאן כמה רגעים אינטנסיביים ומרגשים במיוחד. כך נראה בידור איכותי לילדים (לא קטנים מדי) ולהורים שלהם.
10 פופסטאר: אל תפסיק לא להפסיק
הקומדיה המוצלחת של השנה אמנם כשלה בקופות בארה"ב וכלל לא הוקרנה בבתי הקולנוע בישראל, אך אל תיתנו לזה להפריע לכם. שלישיית "The Lonely Island", שמוכרת מסרטוני יו־טיוב פופולריים (כמו "Dick in a Box"), מספקת כאן מוקומנטרי מוסיקלי מענג על אודות כוכב פופ טיפש ששמו קונור 4 ריל (אנדי סמברג), והתוצאה בהחלט ראויה למקום של כבוד לצד "Walk Hard" ו"ספיינל טאפ". נכון, לא כל הבדיחות הורגות מצחוק, ובהחלט יש כאן כמות מופרזת של הופעות אורח מהזן הסלבריטאי, אך מצד שני, לא קיים מחסור ברגעים מבריקים. המבריק מכולם הוא השיר על אודות הבחורה שביקשה מהגבר שלה שיז**ן אותה כמו שצבא ארה"ב ז**ן את בן לאדן. שנה טובה!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו