כשמשחק כדורגל מתחיל בקטר דוהר כמו הפועל ב"ש מול הפועל ת"א שהגיעה אתמול לאצטדיון טרנר בעזרת תרומות, זה המקרה הקלאסי של דוד מול גוליית. אבל בסופו של יום, מה זה משנה אם האוטובוס הוא צדקה, כל עוד הקבוצה של גיא לוזון העמיסה בו נקודה יקרה בדרך לעונה ארוכה וקשה מבחינתה. צריך לחזור עד העונה שעברה כדי להזכר מתי קרה בפעם האחרונה שהפועל ב"ש רשמה שני משחקים רצופים ללא ניצחון, אבל גם אחרי ההפסד להפועל רעננה והתיקו אמש מול הפועל ת"א, הפער עדיין גדול ועומד על 7 נקודות ממכבי ת"א.
כשאלי גוטמן אמר שהקבוצה שבנה מתאימה יותר לגיא לוזון, המשחק אמש היה דוגמא מצויינת לכך. קבוצת חוץ שבאה לעשות בלאגן במשחק, לשים לשחקני היריבה את האצבע בעין, לעצבן, אבל הכל כדי לקדש את המטרה: נקודות חוץ יקרות. גם ללוזון ברור שלקבוצה שלו יורדו בסוף 9 נקודות, וכשחושבים כמו קבוצת תחתית, אז נקודת חוץ בטרנר היא סוג של בונוס. האדומים מת"א אגב, הם היחידים העונה שלא הפסידו לאלופה הגאה מהנגב.
ומנגד, שחקניו של ברק בכר נגררו לעצבים הללו. כמו טום החתול שנכנע לתעלולים של ג'רי העכבר, רודף ורודף, אבל גם חוטף מכות בדרך. ולזה יש לצרף גם את כר הדשא בטרנר. המהמורות שהיו בו הקשו מאוד על השחקנים לעצור כדור. לעיתים זה נראה כמו כדורגל חופים, אבל ברור שדבר כזה ישפיע יותר על קבוצה איכותית כמו ב"ש. המשחק אמש היה קשה מאוד לשיפוט ואוראל גרינפלד יכול היה לסיים אותו עם אדום לג'ון אוגו ואולי עוד אחד לבן רייכרט, אבל עם כמות עצבים כמו שהיתה על הדשא בב"ש, יש שופטים שהיו מאבדים את המשחק לחלוטין.
בסופו של יום, הכל עדיין תלוי בברק בכר ושחקניו. על העצבים של אתמול הוא יצטרך לעבוד יחד עם המאמן המנטלי שלו איתן עזריה. לגיא לוזון אין כסף למאמן מנטלי. הוא מטריף את השחקנים כמו שרק הוא יודע, רץ וקופץ על הקווים, משתגע, ובינתיים זה עובד לו. העניין הוא, שבניגוד להפועל ב"ש, שכאמור הכל תלוי בה במאבק האליפות, לוזון תלוי בבתי משפט ומפרקים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
