אובאמה, לא נתגעגע

אז קודם כל, אפשר להירגע. נכון, כפי שחששנו, הנשיא ברק אובאמה לא הטיל שלשום וטו אמריקני, ואיפשר ל־15 חברות מועצת הביטחון של האו"ם להעביר החלטה אנטי־ישראלית שערורייתית, אבל לא מחייבת (התקבלה לפי סעיף 6 של אמנת האו"ם ולא סעיף 7 המאפשר כפייה). מדובר בהחלטה מקוממת, שמעבר לעובדה שהיא קובעת כי ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים וביהודה ושומרון אינה חוקית, היא גם למעשה מטילה על מפעל זה את האחריות לכך שאין פתרון לסכסוך הישראלי־פלשתיני.

איזה כיף לו, לעולם: הוא יכול עכשיו לחגוג במצפון שקט את חג המולד ואת הסילבסטר. כי בזמן שהסדר הישן בעולם מתפורר (חאלב היא רק הסימפטום בעידן שאובאמה הוא חתן פרס נובל לשלום), מצאה "מועצת החכמים" של עולמנו את האשם לסכסוך הישראלי־פלשתיני: המתיישב היהודי. איך לא חשבו על זה קודם? 

 

לעזאזל עם העובדות

נו, אז הסכסוך קדם את ההתיישבות. אבל ממתי העובדות חשובות? העולם יודע היטב לנצל את הידידות עם ישראל בשלל תחומים כשצריך: טכנולוגיה, היי־טק, רפואה, חקלאות, מלחמה בטרור. אבל כאשר מדובר בפורומים בינלאומיים, משהו משתבש במכונה הגדולה, המושחתת והצבועה הזו שנקראת או"ם שמקבלת החלטות שרק מחזקות את האנטישמיות בעולם וממריצה את תנועת ה־BDS. כי אז פתאום, מדינות כמו סנגל, מלזיה, ונצואלה (מספרים כי ממש גן עדן שם בימים אלה) וניו זילנד יודעות טוב יותר ממצרים מה טוב, נחוץ ודחוף למזרח התיכון הסוער בימים אלה. ממהרים להעלות החלטה נגד ישראל - כי למה לאכזב את הפלשתינים? למה לאכזב את העולם? למה לאכזב את אובאמה? וכי שכחתם שבעשור האחרון באמת הוכח כי הסכסוך הישראלי־פלשתיני הוא מקור החולי של כל צרות העולם?

ההצבעה במועצת הביטחון // צילום: אי.פי

זוכרים כיצד רק לפני כמה חודשים אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם) קבע בהצבעה מטורללת ושקרית, כי אין זיקה בין ירושלים ליהודים? ארגון החינוך, המדע והתרבות... נו, אז מה הפלא שהאחות הגדולה, מועצת הביטחון של האו"ם, קבעה שלשום כי אסורה הבנייה בשטחי C ובמזרח ירושלים? דרך אגב, אתמול נודע לי כי באמת לא היתה כל התקדמות בבנייה באותם מקומות קדושים ליהודים. אבל לא בגלל "מועצת החכמים" שלנו - אלא כי אסור לבנות בשבת. 

 

צעד עלוב

אבל מילא העולם. מה שעשה אובאמה, מנהיג הידידה הגדולה שלנו (תראו את הקונגרס, תראו את דעת הקהל), שלשום היה פגיעה בישראל בכוונה תחילה. אובאמה ביצע שלשום צעד עלוב ושפל של נשיא ערב עזיבתו את הבית הלבן (20 בינואר), צעד שבפועל לא באמת ישנה את מסלול ההיסטוריה, אלא רק משרטט לפנינו את מסלול פוסט־נשיאותו במקומות בעולם שבהם אנחנו לא הכי פופולריים. 

 

סכנת האג

בעיתוי, שבו התביעה בבית הדין הבינלאומי בהאג מבצעת בימים אלה בדיקה מקדימה אם יש מקום לפתוח בחקירה בטענה כי ישראל מבצעת פשעי מלחמה ביהודה ושומרון, אפשר לקבוע בוודאות כי אובאמה ביקש בצעד שלו לפגוע בנו משפטית ובעיקר לתקוע לנו סכין בגב ממש לפני שהגיע עם המזוודות אל הדלת. כמו עם איראן לא כל כך מזמן. תודה לך, מיסטר אובאמה, אבל עוד יותר תודה לך, הנשיא המיועד טראמפ. אובאמה לקח - טראמפ יחזיר. ועכשיו תגידו לי אתם, מי מבין השניים יותר רלוונטי היום?

אגב, יכול להיות שעד יוני 2017, עת נציין 50 שנה לשחרור ירושלים, כבר תעבור אמריקה דירה בארצנו מתל אביב לירושלים. סתם להזכיר לאלה שצוהלים כאן בארצנו לנוכח היעדר הווטו האמריקני, שכאילו שינה את העתיד. ואפרופו דמוקרטיה/בחירות: למישהו יש היום עוד ספק מדוע עדיף היה לה לישראל שטראמפ ינצח בנובמבר ולא קדנציה שלישית של אובאמה (הילארי)? 

 

מורשת קרטר

אי הטלת וטו אמריקני היא תקדים מסוכן באותה סוגיה (כבר היינו בסרט הזה), שלא ראינו מאז התקבלה החלטה 465 במועצת הביטחון של האו"ם בחודש מארס 1980. לנשיא האמריקני אז קראו ג'ימי קרטר. למעשה, החלטה 2334 שלשום היא המשך להחלטה 465, שכבר אז קבעה כי ההתנחלויות הן בלתי חוקיות. ההחלטה הפעם מוסיפה כי הבנייה והמשך מפעל ההתנחלויות (התיישבות מצלצל טוב יותר) "מסכנים מאוד את פתרון שתי המדינות".

הקשר הזה בין קרטר לאובאמה הוא גם סימן לבאות. קרטר ביקש לעשות לנו הרבה צרות אחרי שעזב את הבית הלבן. יש לי הרושם שגם את אובאמה עוד נראה כפעיל נמרץ הרבה שנים. אבל הוא כבר לא יהיה בבית הלבן. שלשום ראינו את שירת הברבור של הנשיא אובאמה. זה נראה יותר כשירת הברווז הצולע. ליתר דיוק, ברווזון צולע. 

בקדנציה השנייה שלו בבית הלבן, חשב ברק אובאמה על מורשת. הסכם הגרעין עם איראן לא היה מספיק, ואובאמה יצא לחפש לו מורשת נוספת. חיפש, חיפש - ומצא. הנה, כמו פרי בשל נפלה לידיו החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם. הנה עוד דרך לפגוע בידידה (מומחיות סדרתית שלו). 

אובאמה הגיע למסקנה שהגיע הזמן לפרק את המטרייה האמריקנית ולאפשר להחלטה הפוגעת בישראל לעבור. כאילו שהעובדה שהפלשתינים מאז תחילת הסכסוך מסרבים להכיר במדינה יהודית, כאילו שטרור, הסתה במסגד, בבית ספר או בכל מקום אפשרי, כאילו שאי יכולת לנהל שטח, כאילו שהעימות האלים בין הגדה לרצועה - כאילו כל אלה הם לא סיבה.

כי מה כל אלה אם לא זוטות? חמאס? טרור? אי הכרה אפילו רק ברחוב שבי ציון באשדוד כרחוב יהודי כמכשול אפשרי לשלום? מה פתאום! אלה תושבי קרני שומרון, איתמר, גילה, נווה יעקב, פסגת זאב, הגבעה הצרפתית - הם האחראים. אלה האשמים! אפשר לישון בשקט, עולם. רק שימו לב במקביל לתנועתן של משאיות חשודות במרכזי הערים שלכם. הצבעה כמו זו שלשום לא רק שלא מביאה לשקט, לסדר או לביטחון. היא רק ממריצה את אלה המפעילים טרור כאמצעי של כוח. דרך אגב, באמת העבר הוכיח שפינוי שטחים מצד ישראל הביא לרגיעה. הלוא כבר נמצאה הנוסחה. 

נכון, וושינגטון ופאריס יספרו לנו כי הן דרשו שיתווסף לנוסח הסופי גינוי של כל פעילות אלימה נגד אזרחים, כולל פיגועי טרור, אבל זה הצמר־גפן. מה שבלט זו הזריקה, והזריקה זו הבנייה כסיבה לאי מציאת פתרון.

 

ולא להתראות

יש כמובן שרואים בהחלטה כישלון של הדיפלומטיה הישראלית. בדיוק ההפך. ההצבעה שלשום היא ניצחון "העולם של אתמול" של הנשיא אובאמה. 2017 כבר כאן ועימה טראמפ. בעולם של מחר להחלטה כזו לא יהיה לכאורה סיכוי. נשיא מצרים א־סיסי, ראש ממשלת ישראל נתניהו, והנשיא האמריקני טראמפ - אלה האנשים שיהיו כאן בשנה הבאה. אובאמה כבר לא כאן. מה שהיה ערב ההצבעה הוא שיהיה, ומה שהיה שלשום נעלם והולך. לא ההתיישבות במולדתנו, כי אם נשיאותו של אובאמה.

חג שמח לכל עם ישראל, וגם לך הנשיא אובאמה, אבל אל תכעס אם לא נתגעגע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו