"עושר הוא תוצר של יכולת האדם לחשוב", כתבה איין ראנד ב"מרד הנפילים", וככל הנראה לא התכוונה לעושר כלכלי. אם יורשה לנו - ויורשה לנו - לקחת את המשפט הפילוסופי של הסופרת היהודייה למחוזות מעט יומיומיים יותר, אפשר לומר שיש לא מעט תחומים שעד לא מזמן חשבנו שהם לעשירים בלבד, והיום הם זמינים (כמעט) לכולנו.
הדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן הטיסות לחו"ל, שנעשו זולות וזמינות מאוד בשנים האחרונות, אבל מדובר גם בתחומים רבים אחרים. קחו, למשל, ענפי ספורט כגון סקווש, גולף, או אפילו שיט יאכטות, שהיו במשך שנים נחלתם הבלעדית של בני האלפיון העליון.
שלושת התחומים הללו, שתויגו עד לאחרונה כ"לעשירים בלבד", הם דוגמה מצוינת לכאלה שעברו ועוברים שינוי כלכלי ומתאימים את עצמם לפלחים הולכים וגדלים באוכלוסייה. בד בבד, מתרחש שינוי תפיסתי בקרב אותם פלחים באוכלוסייה - מי שפעם כלל לא חשב לאחוז בהגה של ספינה, במחבט סקווש או במקל גולף, יכול לומר לעצמו היום על אותם דברים ממש "אפשר לחשוב על זה". כרגיל בישראל, השינויים הללו לגבי מה שהוגדר כ"תחביבים לאנשים עם כסף" לוקחים קצת יותר זמן, אבל הם בהחלט מתרחשים - והופכים אט־אט לחלק מהחיים עצמם.
מחבטים להמונים
הסקווש הוא משחק "מוזר" מעט, המזכיר טניס, רק בחדר מוקף קירות שקופים בגודל 70 מ"ר. החוקים פשוטים - אסור שהכדור יקפוץ פעמיים על הרצפה ועליו לפגוע בסופו של דבר בקיר החזיתי, אבל מותר להיעזר בשני הקירות בצדדים. "כרגע יש בארץ בין 5,000 ל־6,000 שחקני סקווש פעילים, שמגיעים לשחק לפחות פעם בשבוע. באליפות הארץ האחרונה השתתפו 127 שחקנים", מספר ניר זיסמן, שחקן נבחרת ישראל, מנהל מועדון הסקווש בקאנטרי מגדלי ת"א ורק בן 26.
זיסמן החל לשחק סקווש בגיל 5, בעקבות הוריו. "בעבר היה קשה להיכנס לענף מבחוץ, בעיקר כי לא היו מועדונים בארץ והספורט נחשב יקר כי היה קשה להשיג מגרשים", הוא מספר, "בעשור האחרון הסקווש נכנס לתוך הקאנטרי קלאבים, הוא כלול במינוי ונהיה זמין יותר לציבור הרחב. אצלנו במועדון משחק ילד בן 8, לצד שחקן בן 80, פרופסור בשם יואל אנגל. זה ספורט שמיועד לנשים ולגברים, בכל הגילים ומכל פלחי האוכלוסייה, מה גם שככל שמספר השחקנים עולה, כך העלויות פר שחקן יורדות. במועדון שלנו בתל אביב יש חוגים עם 60 ילדים, ועוד 300 שחקנים שמגיעים באופן קבוע. בארץ יש היום קרוב ל־100 מגרשים, החל ממרכז קנדה במטולה וקיבוץ מצובה בצפון, דרך הרצליה, תל אביב, רעננה וירושלים וכלה באשדוד ובאילת. לא משנה איפה אתה מתגורר בארץ, יש לך מגרש סקווש במרחק של חצי שעה נסיעה או פחות".
אחד היתרונות של הסקווש הוא התאמתו למי שמעוניין להיכנס לכושר - בדרך המשלבת משחק. "הסקווש הוא ענף בריא מאוד, בלי הרבה פציעות", מסביר זיסמן, "אשבור לך מיתוס - סקווש לא פוגע בברכיים כמו שחושבים. כמו כן, הוא אינטנסיבי וכיפי, הכדור מהיר מאוד ורצים הרבה. ברוב המקומות נותנים גם הדרכה, ובהרבה מועדונים יש חוגים לילדים ולמבוגרים".
וכמה עולה התענוג?
"אימון עם מדריך עולה בין 140 ל־150 שקלים לאדם ומומלץ לקחת אימון או שניים ואז להתחיל לשחק בעצמך, כאשר רוב המועדונים מסייעים במציאת פרטנרים למשחק. את הציוד אני ממליץ לרכוש לבד. מדובר ברכישה חד־פעמית של מחבט ב־200 שקלים וכדור ב־25 שקלים, שמספיקים בדרך כלל לזמן רב. אצלנו בקאנטרי 45 דקות משחק עולות 2.5 שקלים למי שמנוי ו־35 שקלים לאורח. הסקווש יכול להיות ספורט עממי לכל דבר כשהוא משווק כחלק ממינוי בקאנטרי, עם תוספת תשלום זניחה כמו 2.5 שקלים או לפעמים גם בחינם. היום כבר ברור לי שבעוד כמה שנים מספר העוסקים בסקווש יגדל באופן משמעותי".
לא רק צווארון
בתום המרדף האינטנסיבי אחרי כדור הסקווש החמקמק, בטח מתחשק לכם משחק נינוח יותר, אולי בחיק הטבע. אז מה דעתכם על גולף? אולי זה משהו בבגדים, בעיקר החולצות בעלות הצווארונים הקרויים על שם המשחק, אולי הנינוחות המדושנת משהו שבה משחקים אותו ואולי השטח הגדול שעל פניו מתפרש המגרש, אבל אם יש ענף שנתפס לחלוטין ככזה שרק מי שהפרוטה והזמן הפנוי מצויים אצלם יכולים להרשות לעצמם לעסוק בו - הרי זה הגולף. אלא שגם במקרה הזה המציאות טופחת, או יותר נכון חובטת, בפניה של התפיסה הרווחת.
"יש אצלנו יותר מ־600 חברי מועדון שמנויים הרבה שנים, לצד חברים חדשים שמצטרפים כל הזמן", מספר ליאור פריטי, המנהל בשלוש השנים האחרונות את מועדון הגולף בקיסריה. גם פריטי עצמו, בן 52 מגבעת עדה, נדבק בחיידק לפני שלוש שנים בלבד ושם לעצמו למטרה להנגיש את המשחק לאוכלוסיות כמה שיותר מגוונות. "יש אצלנו את האקדמיה ואת בית הספר לגולף, שהם בעצם העתיד שלנו", הוא מסביר, "השחקנית האולימפית לטיסיה בק צמחה כאן באקדמיה והרבה ילדים מהיישובים הסמוכים, למשל אור עקיבא, כרכור, פרדס חנה, חדרה, וכמובן קיסריה, מגיעים אלינו. חוג גולף עולה בין 250 ל־300 שקלים לחודש וכולל שמונה מפגשים. המטרה היא להנגיש את הספורט לילדים האלה".
אילו יתרונות יש לגולף?
"גולף הוא משחק חברתי, אבל גם אינדיבידואלי. מגרש גולף תקני הוא בעל 18 גומות, במרחקים משתנים. יש גומות במרחק 200 מטרים זו מזו ויש גם מרחקים של 60 ו־500 מטרים. המטרה כמובן היא להכניס את הכדור לכל הגומות בכמה שפחות מכות, כאשר השחקן צריך לתכנן אסטרטגיה, להחליט באיזה מחבט להכות ועוד. נוסף על כך, זו גם התמודדות מול תוואי שטח משתנה ומול מזג אוויר או כיוון רוח, שיכול להשתנות בכל רגע".
מועדון הגולף בקיסריה, שהוא המועדון התקני היחיד בארץ כיום, דורג על פי מדד רולקס כאחד מ־1,000 המועדונים הטובים בעולם. במתחם קיימת מסעדה ולאחרונה נפתחו שם גם מלון וספא, המאפשרים בילוי ליום שלם ואפילו "חופשת גולף" בת כמה ימים. כשמגיעים למחירים, מתברר שהתמונה עדיין יקרה במקצת, גם אם לא באופן בלתי סביר.
"בשנים האחרונות התחלנו תוכנית שנקראת 'שישי בגולף'", מספר פריטי, "אלה ארבעה מפגשים בימי שישי, בעלות של 390 שקלים לכל המפגשים, הכוללים ארוחת בוקר. בכל סבב משחקים בין 20 ל־25 איש ויש ארבעה סבבים בכל יום שישי. רבים מהמשתתפים בקורסים האלה, שמגיעים אליהם אנשים מכל הארץ, הופכים אחריהם לחברי מועדון. המקום פתוח גם לחברות ולימי כיף, ומגיעים אלינו מכל הארץ. שישה שיעורים למתחילים עולים 900 שקלים ומינוי למועדון מתחיל ב־7,500 שקלים לשנה. במחיר הזה אפשר לבוא לקבל מסלול משחק, והוא לא כולל ציוד כגון מחבטים, שאנחנו משכירים במקום.
"רוב חברי המועדון רוכשים ציוד בעצמם, בעלות של כמה אלפי שקלים. הדימוי של גולף כספורט לעשירים הוא דימוי לא נכון. בעולם יש 80 מיליון שחקנים בגילי 6 ועד 90 פלוס, וחתך האוכלוסייה הוא מאוד מגוון. יש המון מועדונים פתוחים בעולם וזה ספורט עממי לגמרי. גם אלינו מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה, והתפיסה של המועדון כאליטיסטי הרבה פחות קיימת".
יאכטה לכל פועל
אם יש "סמל סטטוס" לעושר - זוהי היאכטה. המשפט הזה, שהיה ואולי עודנו נכון, מצליח להרגיז מעט את דודי סימון, בן 45 מת"א, המנהל והבעלים של מועדון ובית הספר "דרך הים" בהרצליה, שחגג לאחרונה 18 שנים להקמתו.
"אני עוסק בים בצורה מקצועית כבר 24 שנים", אומר סימון, "ויכול לומר שהאוכלוסיות שמגיעות אלינו מגוונות - ומאוד השתנו בשנים האחרונות. פעם תחום היאכטות בישראל היה קליקה סגורה לבוגרי חיל הים או לחבר'ה שגדלו על הים, וכמובן לכאלה עם יותר כסף בכיס. היום היאכטות הופכות לתחביב רב־גילי, מחבר'ה אחרי צבא ועד בני 80, ומגיעים אלינו גברים ונשים מכל הארץ. יש המון צעירים, הרבה אנשים מהעלייה הרוסית ששיט יאכטות הוא משהו שקיים בתרבות שלהם, וגם הרבה אנשים מהמגזר הערבי. אגב, פעם התחום היה נחשב 'סגור' אך ורק לגברים, והיום מגיעות המון נשים ממקומות שלא הייתי מצפה בכלל שיגיעו. בקרוב אנחנו עומדים לפתוח קורס לנשים חרדיות מבית שמש, שנולד מיוזמה של אחת מהן".
במועדון היאכטות בהרצליה אפשר לעשות מגוון רחב מאוד של קורסים ולהוציא רישיון להשטת יאכטות. "יש קורס לקבלת רישיון ישראלי ויש קורסים לקבלת רישיונות זרים, שבסופם אתה יכול להשיט יאכטה בכל מקום בעולם", מסביר סימון, "אפשר לעשות קורס קצר של שבוע מרוכז, הכולל שישה מפגשים בעלות של 6,000 שקלים, ואחריו איפה שתשים אצבע על הגלובוס, אתה יכול להשכיר יאכטה ולהפליג. עבור מי שמחזיק רישיון להשטת יאכטה, מחירי החופשות דומים מאוד למחירים רגילים. שבוע על יאכטה ביוון יעלה לזוג בין 750 ל־1,200 יורו, בהנחה שהם משיטים את היאכטה בעצמם. סקיפר שמתפעל את הסירה יעלה עוד 100-70 יורו ליום".
עבור מי שרוצה להתמקצע יותר, קיימים גם קורסים מתקדמים. "הקורס הבסיסי כרוך במעבר של חמישה מבחנים, ארבעה תיאורטיים - ימאות, מכונה, ניווט חופי וניווט מכשירים, ומבחן מעשי", מסביר סימון, "קורס כזה נמשך שמונה חודשים, פעם בשבוע, ומשלב שיעורים תיאורטיים לצד הפלגות. עלות הקורס הבסיסי היא 8,000 שקלים, החלק העיוני והתיאורטי נעשה באופן דיגיטלי. קורס מתקדם יותר עולה 14,500 שקלים.
"אחרי הקורס אפשר להשכיר יאכטה לעד עשרה אנשים במחיר של 600 שקלים לשעה, או להצטרף למועדון, בעלות של בין 500 ל־1,000 שקלים לחודש, ואז אתה יכול להפליג על סירות המועדון. זה מאוד פשוט - מתקשרים, קובעים ומפליגים. אפשר לקחת את המשפחה ואת החברים ולעשות אירועים כמו ימי הולדת. כמובן שכחבר מועדון אתה יכול להמשיך להתמקצע בתחום, להכיר את השותפים שלך לתחביב ולשתף איתם פעולה. חברות במועדון מאפשרת גם לקחת חלק בהרבה הפלגות, פעילויות ואירועים שאנחנו עושים, למשל מועדון יאכטיונרים, שמאפשר לאנשים לממש את הרישיון שלהם בלי צורך לקנות יאכטה, או טיולי יאכטות ליעדים דוגמת יוון, קרואטיה או טורקיה וגם רחוק יותר. לאחרונה טסנו לנורבגיה כדי לראות את הזוהר הצפוני. הגענו לשם ושכרנו יאכטות. בקרוב נפליג באוקיינוס האטלנטי, וגם בתאילנד".
אז מה יש בים שכל כך ממכר?
"הים נותן תחושת חופש שאין במקום אחר. ברגע שעלית על הסירה - אתה בחופש. עבור משפחות יש בשהייה על היאכטה משהו מגבש מאוד. הרבה פעמים אין קליטה לסמארטפון, ואי אפשר לברוח אחד מהשני. יש בזה גם אלמנט של הרפתקנות. אתה פתאום זורק אנשים לים, ויש בזה משהו מאוד חזק. אתה גם מגיע למקומות מדהימים שאפשר להגיע אליהם רק בהפלגה. אפילו בשיט של פחות משעתיים בחופי ישראל אתה מגיע לאמצע ים, פותח בקבוק יין, וזהו - אתה בחופש. השאיפה שלי היא שנהיה כמו מה שקורה היום עם חופשות סקי בחורף. כשהייתי ילד הכרתי אולי אדם אחד או שניים שנסעו לסקי, והיום כולם נוסעים. ככה אני רוצה שיהיה עם יאכטות בקיץ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו