בחיסול השגריר הרוסי באנקרה ביקש המתנקש - מלבד הנקמה בהתקפות הרוסיות על העיר חאלב - לפגוע ברומן הטורקי־רוסי שנרקם מאז הפיוס בין המדינות.
צילום: רויטרס
רוסיה, הזועמת על הסנקציות שהטיל עליה המערב בעקבות פלישתה לחצי האי קרים, וטורקיה, המתוסכלת מהאיחוד, מצאו דרך יפה להתנקם בסובבים אותם על ידי ברית חדשה שמקורה באינטרסים משותפים.
לאחרונה החליטו פוטין וארדואן לפתוח קו ישיר בין השניים בגלל המצב הדליק באזור. הקו הישיר הזה בין הצאר לבין הסולטאן אמור לסייע בהרגעת המצב אחרי חיסול השגריר הרוסי באנקרה, שהוא לכשעצמו אירוע חמור ביותר. המצב באזור מספיק מתוח ודליק כך שאין לשני המנהיגים כל רצון להגביר את המתיחות באזור.
יש להניח כי הפיגוע יעניק לרוסים אור ירוק - כאילו שהיו זקוקים לו - להמשיך בפעילות שלהם באזור נגד הטרור, ואילו הטורקים יעמיקו עוד יותר את הקשר עם הרוסים. עוד לפני חיסול השגריר הרוסי היתה מוסקבה המנצחת הגדולה של המלחמה בסוריה, אחרי שלא היססה להפעיל כוח, לעיתים מוגזם. כעת, אחרי ההתנקשות בשגריר, הרוסים לא רק שלא יספגו גינוי אלא עוד יזכו לסימפתיה.
כוחות ביטחון בזירה // צילום:רויטרס
אבל עדיין קשה להבין את ההימור של רוסיה לבחור דווקא בציר השיעי על חשבון הציר הסוני. לא בטוח שלטווח הרחוק זוהי הבחירה הנכונה.
דווקא בימים כאלה, קשה שלא להתפעל מהשקט אצלנו בארץ במזרח תיכון כה אלים.
ובינתיים, עוד בטרם הספקנו לעכל את רצח השגריר, התבשרנו על הפיגוע בברלין, שם פיגוע לפני חג המולד הצליח שוב לזעזע את אירופה. אין מקום בטוח.
לא מזרח תיכון אלים, כי אם עולם אלים מאוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו