כלי התקשורת בתוניסיה מדווחים על "פשע ישראלי שלישי" על אדמתם. את חיסולו ביום חמישי של מוחמד א־זווארי, פעיל חמאס, בעיר ספאקס (השנייה בגודלה במדינה) הם מייחסים ל"שירותים החשאיים הישראליים", או אם תרצו למוסד. תוניסיה כבר מזמן אינה מקום בטוח לטרוריסטים. יש מי שיודע להגיע אליה, מתי שרק צריך, וכנראה היום עוד צריך. המסר היה ונשאר ברור: אין מקום בטוח לטרוריסטים, גם על אדמה ערבית.
החיסול ביום חמישי של בכיר במערך המל"טים של חמאס, כפי שהודה ארגון הטרור היושב בעזה, השיב את התוניסאים לשני תאריכים שהם דווקא מאוד מבקשים לשכוח. הראשון הוא 1 באוקטובר 1985, עת בוצעה התקיפה הישראלית נגד מפקדות אש"ף במדינה (מבצע "רגל עץ"). מפקדי אש"ף, שאולצו לעזוב את לבנון ב־1982, חיפשו מקלט בעיירה השקטה והשלווה (עד להגעתם) האמאם שוט, 20 קילומטרים מהבירה תוניס. המבצע הזה היה ההפצצה ארוכת הטווח המרוחקת ביותר שביצע חיל האוויר הישראלי, כ־2,300 קילומטרים מהארץ, פעולה אווירית מרשימה שחייבה תדלוק אווירי באמצעות מטוסי בואינג 707 ("ראם"). מי בכלל חלם באותם ימים על ה־F-35? אגב, בתוניסיה זעמו על אותה התקיפה, אבל תושבים מקומיים סיפרו לי הרבה שנים אחר כך כי אנשי אש"ף הביאו למקום אלימות ופשיעה ואמרו כי מדובר היה ב"התקפה משמיים".
התאריך השני הוא 16 באפריל 1988, חיסולו של מספר 2 בהנהגת אש"ף חליל אל־ווזיר, המוכר יותר בשם אבו ג'יהאד (אבי המאבק הפלשתיני), שהיה חתום על פיגועים רבים מאוד נגד ישראל. הארכי־טרוריסט חוסל בביתו, בסידי בו סעיד, פרבר קסום של תוניס הבירה, במבצע מוצלח ביותר. גם מאחורי החיסול הזה היה מסר ברור, לא משנה הדרגה ולא משנה המקום - ישראל תגיע אליך. זה רק עניין של זמן. לא לדאוג.
על התקיפה הראשונה, זו של 1985, הצליחו התוניסאים להשיג גינוי במועצת הביטחון של האו"ם. לעומתה, חיסולו של רב המרצחים אבו ג'יהאד נותר עד היום ללא מענה. מבחינתם, המשמעות של ללא מענה היא בעיקר ללא עונש.
ומה יהיה עתה אחרי החיסול של מוחמד א־זווארי? גורמים בתוניסיה טוענים כי השינוי שעברה המדינה והעובדה שהמהנדס חובב התעופה השתייך לתנועה האיסלאמית "א־נהדה" - אחד הכוחות הפוליטיים המרכזיים במדינה בעקבות אביב העמים הערבי (שהחל כזכור בתוניסיה), והתנועה האיסלאמיסטית הראשונה שעלתה לשלטון במהפכת אביב העמים אך נוצחה ב־2014 - מחייבת את הממשל בתוניסיה לחקור את המקרה עד תום ואף להגיע לתוצאות. יש ברחוב כאלה שיכולים לנצל את זה למטרות פוליטיות.
חיצים נגד ישראל
מפלגת א־נהדה הגיבה לאירוע ואמרה כי היא מגנה את החיסול, המאיים על היציבות בתוניסיה. אין ספק שהמפלגה האיסלאמיסטית, שדווקא ספגה כמה כישלונות אלקטורליים, מנסה לנצל את החיסול כדי לחזור לכותרות במדינה הצפון־אפריקנית. חיצים נגד ישראל תמיד עובדים בעולם הערבי, גם אם המדינה נחשבת למתונה. יש גבול למתינות.
אם אכן עומד המוסד מאחורי חיסולו של מוחמד א־זווארי, הרי הדבר מצביע על התאוששות של הארגון אחרי המבוכה שבאה בעקבות חיסולו של בכיר חמאס מחמוד אל־מבחוח, שהיה מעורב אישית במערך שעסק בהברחת אמצעי לחימה מאיראן לרצועת עזה. מבחוח חוסל בדובאי ב־19 בינואר 2010, בפעולה שיוחסה על ידי רבים למוסד. משטרת דובאי פירסמה, כזכור, תצלומים ושמות של 11 מעורבים בחיסולו של מבחוח שעשו שימוש בדרכונים מזויפים כדי להיכנס למדינה, והעולם כולו צפה בצוות החיסול לבוש בגדי טניס, מה שגרם למשבר דיפלומטי בין ישראל לבין בריטניה ואוסטרליה. זה היה חיסול מול המצלמות, לא עניין נעים לשום ארגון חשאי.
עד החיסול הבא
החיסול הנוכחי מצביע גם על כך שחמאס, שספג מכה בנושא המנהרות, מבקש כעת לעלות לאוויר - אבל בצורה המוגבלת ביותר. הכלים שעבד עליהם מהנדס הטיס המחוסל אינם מהווים איום קיומי על ישראל, אבל במלחמה בטרור דואגים לחייו של כל אזרח כאילו היה מדובר בחייהם של אזרחי המדינה כולה. יש להסיק מהחיסול כי חמאס החל לחפש דרכים נוספות כדי לפגע בישראלים, והתסכול בארגון מן הסתם גדול. זוהי גם מכה קשה למורל של אנשי חמאס.
ישראל, מן הסתם, לא תודה לעולם אם היא אכן זו שעומדת גם הפעם מאחורי החיסול. עם השנים כבר למדנו לדעת שלפעמים לא צריך אישור רשמי כדי להבין מי עומד מאחורי חיסול של טרוריסט.
תוניסיה מן הסתם תכעס ותעשה הרבה רעש, אבל לא להרבה זמן מאחר שאין לה רצון לתת לתנועת א־נהדה לנצל את המקרה באופן פוליטי. לכן נראה מעצרים, נשמע על התקדמות בחקירה, התקשורת התוניסאית הרשמית לא תיתן לשום רשת בלעדיות על הסיפור ותאשים את ישראל. ואז הדברים יירגעו - עד החיסול הבא.
בינתיים, יידע כל מחבל שבכל מקום שבו הוא נמצא, גם במדינה ערבית, הוא הכי לא בבית שבעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו