רקס טילרסון לא מגיע מבית היוצר של מחלקת המדינה האמריקנית, בדיוק כמו קולין פאוול בעידן הנשיא בוש. דבר אחד כן ראוי לציון: החל מ־20 בינואר גם הנשיא האמריקני וגם מזכיר המדינה של ארה"ב הם אאוטסיידרים, ללא רקע פוליטי או מדיני. היכונו לחידושים ולהמצאות נוסח וושינגטון - כמו העברת השגרירות האמריקנית לירושלים.
רקס טילרסון מגיע למחלקת המדינה עם 40 שנות ניסיון בחברה רב־לאומית (אקסון מוביל). בעשור האחרון עמד טילרסון, המכיר את העולם כולו, בראש החברה. קשה להגיד שאדם חסר ניסיון מונה למזכיר המדינה. אפילו לקיסינג'ר היה פחות ניסיון בינלאומי מטילרסון כשמונה לתפקיד - אלא אם כן סופרים את כמות הסטודנטים הזרים שלימד בהרווארד.
יהיו שיגידו כי מדובר במינוי בעייתי בעיקר לישראל: ראשית, בשל קשריו הטובים של מזכיר המדינה המיועד עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין; שנית, בשל יחסיו הטובים עם מדינות המפרץ; ושלישית, מפני שהמועמדים האחרים לתפקיד (ג'וליאני, בולטון ואפילו רומני) נחשבים יותר פרו־ישראלים.
נתחיל ברוסיה: טילרסון הוא אולי חביב של פוטין, אבל אפשר גם להסיק מכך שתהיה לו תמיד אוזן קשבת בקרמלין. מה רע? ממשל אובאמה שאף לשפר את יחסיו עם רוסיה ואף היה אחראי לאתחול מחדש של יחסי וושינגטון־מוסקבה. האתחול היה כה "מוצלח", עד כי לפרקים חשבנו שרוסיה הפכה שוב לבריה"מ. יש להעריך שבמהלך כהונת טילרסון הדברים
הולכים להשתנות. יש להניח שהנשיא הנבחר וטילרסון יתמכו בהסרת הסנקציות נגד הרוסים. עם "דבש" שכזה, עצבנות הדוב הרוסי תפחת עשרת מונים, וייתכן שימשיך במגמת העמקת יחסיו איתנו.
נמשיך עם מדינות המפרץ: טילרסון עבד בענקית נפט, כך שברור שהיה לו קשר הדוק עם יצרניות הנפט הסוניות. מדינות המפרץ, שמחבבות את איראן בערך כפי שישראל מחבבת אותה, יסבירו לו כי טהרן היא סכנה ולא הזדמנות. בדיוק אותו הדבר הוא ישמע בירושלים.
מה שהיטה את הכף מבחינת טראמפ היה העובדה שטילרסון יודע לסגור עסקאות. הוא, להבדיל מהילארי קלינטון, לא יטוס בעולם רק כדי לנסות לקדם עניינים; הוא יעלה על מטוס כדי לפתור בעיות. ואולי גם כדי לסייע למובילים עם הציוד מתל אביב לירושלים. נשיא חדש, צוות חדש, עידן חדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו