חיות רעות

לסופרת ג'יי.קיי רולינג יש עשרות מיליוני מעריצים, אבל כנראה שאני פשוט לא נועדתי להיות אחד מהם. סידרת סרטי הארי פוטר, שהתבססה על רבי המכר האהובים שלה, הותירה אותי אדיש ומשועמם (עד כדי כך שאפילו לא טרחתי לצפות בכולם). ולמרבה הצער, גם "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", הספין אוף/פריקוול החדש של רולינג, שאמור להניח את היסודות לסידרה נוספת של שוברי קופות, לא ממש גרם לדופק שלי להאיץ. האם משהו לא בסדר איתי? או שאולי זה אתם? ימים יגידו, אני מניח.

כפי שהמעריצים כבר בוודאי יודעים, "חיות הפלא" החל את דרכו כספר הדרכה נלווה לספרים המרכזיים, ובתוכו ניתן היה למצוא מבחר מכובד של יצורים קסומים שונים. את הספר "כתב" ניוט סקמנדר - קוסם בריטי שגורש מבית הספר לקוסמים הוגוורטס, ואף על פי שרולינג לא התכוונה לכך במקור, כאשר סאגת הארי פוטר הגיעה לסיומה, וצריך היה לחשוב על דרך יצירתית ולא שקופה מדי לגרום לגלגלי מכונת הכסף להמשיך ולהסתובב, מישהו הציע להפוך את ניוט לגיבור של סידרת סרטים חדשה, שתכלול לא פחות מחמישה סרטים, וכולם חשבו מייד שמדובר ברעיון כביר.

העלילה מתרחשת בניו יורק, בשנת 1926, ובתחילתה ניוט, שמגולם בידי זוכה האוסקר אדי רדמיין ("התיאוריה של הכל", "הנערה הדנית"), מגיע לעיר באונייה ובאמתחתו מזוודה קסומה (ודי מגניבה), שמכילה אינספור יצורים שונים ומשונים. מפה לשם, כמה מהיצורים היותר שובבים חומקים מידיו של הקוסם הביישן והשברירי שלנו, והוא נאלץ לרדוף אחריהם ברחבי מנהטן. 

במקביל, מתברר שבניו יורק מסתובב כוח אפל ומסתורי שזורע הרס בעיר, תוך כדי שהוא מאיים לחשוף את קהילת הקוסמים הסודית בפני בני האדם. האם הדבר קשור לקוסם המרושע גרינדלוולד, שחמק מרודפיו ונעלם? בהחלט יש מצב. 

על פניו, אם תחליפו את היצורים הקסומים של רולינג בחייזרים, "חיות הפלא" הוא לא הרבה יותר מרימייק תקופתי של "גברים בשחור". ועל פניו, אין לי ממש בעיה עם זה. עם זאת, כן יש לי בעיה עם העובדה ש"חיות הפלא" אינו מותח, אינו מצחיק ואינו סוחף. ואם אנחנו כבר בשוונג של להתלונן, אז גם העובדה שיצורי הפלא של ניוט מתבררים עד מהרה כאסופה גנרית וחסרת אופי די מפריעה לי.

הבמאי דיוויד ייטס, שאחז במושכות בארבעת הסרטים האחרונים בסידרת הארי פוטר, אולי מכיר את עולמה של רולינג מכל הכיוונים, אך בכל מה שקשור לסגנון הוא ניצב כמה וכמה דרגות מתחת לטים ברטון (שלא לדבר על גיירמו דל טורו). להגנתו ייאמר שהתסריט האנמי וחסר הברק שכתבה עבורו רולינג - בעבודת התסריטאות הראשונה שלה, יש לציין - ממש אינו מקל עליו לבצע את משימתו.

"חיות הפלא" הוא מסוג הסרטים המתסכלים האלה שאתה כל הזמן מחכה שייכנסו להילוך. מסוג הסרטים הלא נגמרים האלה שמדדים מסצנה לסצנה מבלי לצבור תאוצה ומבלי להתרומם מעל לקרקע. אין כאן דבק שיחבר בין האלמנטים השונים. אין כאן סיקוונסים שיגרמו לכם להזדקף בכיסא ולפעור את האישונים. ומלבד עיצוב ההפקה המופתי, שמספק לדמויות תפאורה מפוארת להתרוצץ בה, באמת שקשה לי לחשוב על משהו שראוי למחמאות. אפילו האפקטים מתקשים להרשים.

רדמיין אמנם מגיש הופעה רכרוכית נוספת לאוסף, אך הפעם זה דווקא לא מאוד מפריע. וגם חלק מהשחקנים האיכותיים שמקיפים אותו - סמנתה מורטון, עזרא מילר וקולין פארל, למשל - עושים את הטוב ביותר שהם יכולים. אך הקצב האיטי, העלילה הקלושה והמחסור בהסחות דעת ראויות מביסים אותם. עוד ארבעה סרטים כאלה? לא תודה.

"חיות הפלא והיכן למצוא אותן" ("Fantastic Beasts and Where to Find Them"), במאי: דיוויד ייטס. בריטניה/ארה"ב 2016

yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו