תגובתו של קצין העיתונות של נבחרת סן מרינו לדבריו של תומאס מולר היתה אפית. היסטורית. היסטרית. אחרי שחלוץ נבחרת גרמניה תהה לגבי הצורך במשחק מול נבחרת חובבנית, לדבריו, שאותה הביס 0:8 בשישי - "אני מבין שזה מרגש אותם לשחק מול אלופת העולם, אבל הלו"ז שלנו צפוף ומדובר בסיכון מיותר לבריאותנו" - פירסם אלן גספרוני מכתב בפייסבוק ובו פירט בעשרה סעיפים חריפים מדוע המשחק כן חשוב.
והנה המיטב: "כדי להראות לך שאתה לא מסוגל להבקיע מול נבחרות חלשות כמו שלנו"; "כדי להראות לכם שהכדורגל לא שייך לכם"; "כדי להוכיח שהגרמנים לא השתנו ושההיסטוריה לא לימדה אותם שרדיפה אינה ניצחון"; "כדי להראות שמתחת לבגדי האדידס אתם עדיין לובשים גרביים לבנים וסנדלים". זוהי כמובן רק רשימה חלקית, אבל הרעיון ברור. מבלי להזכיר שמות מדויקים של צוררים, סן מרינו האשימה את מולר וגרמניה בהתנשאות, בזלזול, באנטישמיות ספורטיבית.
מולר טעה, והוא משלם את המחיר. הרשת חוגגת על חשבונו מאז תגובת המחץ של סן מרינו, וגם העובדה שטרם כבש העונה בליגה לא עושה איתו חסד בימים אלה. אבל, וזה אבל גדול, מולר לא טעה בתוכן, אלא בדרך שבה בחר להגיד את הדברים. הרי ברור לגמרי שחלוץ באיירן מינכן הוא ממש לא היחיד שמחזיק בדעה הזאת, אבל הוא היה הראשון לומר אותה ועשה זאת בקרירות, בפשטות, ללא חן ובלי נימוקים.
מולר גם צדק, כי למשחקים בין גרמניה לסן מרינו אין שום ערך ספורטיבי. שלוש פעמים נפגשו הנבחרות בעבר, והרי התוצאות: 0:6, 0:13, 0:8. 139 משחקים רשמיים שיחקה סן מרינו לאורך ההיסטוריה ומאזנה עומד על ניצחון אחד, מול ליכטנשטיין, 134 הפסדים ו־603 שערי חובה. אבל מה עם הרומנטיקה? שוויון לכולם? טיפוח האנדרדוג? למה לגרמניה מגיע ולסן מרינו לא? השאלות האלה ראויות להישאל, והתשובה נמצאת אי שם באמצע.
סן מרינו ומקבילותיה (ליכטנשטיין, אנדורה, גיברלטר וכו') צריכות להוכיח שהן ראויות לשחק מול גרמניה ומקבילותיה, מול הנבחרות המקצועניות. בכל ההתאחדויות מלבד האירופית והדרום־אמריקנית כך בדיוק נהוג. הנבחרות בעלות הדירוגים הנמוכים מתחילות את המוקדמות בשלבים מוקדמים ורק המנצחות ממשיכות הלאה. בצפון אמריקה ובמרכזה, למשל, ארה"ב ומקסיקו נכנסות לפעולה רק בסיבוב הרביעי מתוך חמישה. כך הן נמנעות מביקורים חסרי טעם בבליז ובמונטסראט, בעוד אלה משחקות בינן לבין עצמן, מפתחות את הכדורגל ולא מתרכזות אך ורק במניעת תבוסות.
במצב הנוכחי שחקני סן מרינו אולי ינצרו לעד מפגשים מול הכוכבים הגדולים בעולם, אך הם לא ישתפרו מקצועית. זה נחמד להגיד "שיחקתי מול גרמניה", אבל זו ממש לא המטרה. וזה מה שתומאס מולר ניסה כנראה לומר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
