ניצחון טראמפ: סוף הפוליטיקלי קורקט

תם עידן הפוליטיקלי קורקט, סיכם שלשום השגריר רון פרושאור את בחירת דונלד טראמפ לנשיא ה־45 של ארה"ב (אך הוא רק ה־44 שמתגורר בבית הלבן, להלן). הערך של "פוליטיקה תקינה" תאם ככפפה לכף היד את העשורים שבהם התחזקה המערכת הבינלאומית ביחסים המדיניים בין העמים. זו המערכת אשר תיפעלה את האו"ם והסוכנויות השונות שלו ואת בית הדין הבינלאומי בהאג. 

רק שערך זה נחלש במקביל לגילוי סימנים להתרופפות המערכת המודרנית, החל במדינות התוקפות את שכנותיהן החברות עימן באו"ם (רוסיה באוקראינה, למשל) וכלה בממשלות המודיעות על פרישתן מהאג - תופעה הקונה לה אחיזה ביבשת אפריקה. ערך ה"אנטי" מאפיין את ההיסטוריה העכשווית. גם הלשון הבוטה, הישירה, כמו ביקורתו של טראמפ על הילארי קלינטון שהיא "עבריינית" ו"Nasty Woman" - לשון שלא נענש עליה על ידי הבוחרים.

הפוליטיקלי קורקט ביקש לקבוע סייגים ולהציב גדרות שהן לכאורה ערובה לשכנות טובה. היו בו נימוס והימנעות מלטפל בנושאים רגישים, ואפילו צביעות שהיסטוריון כמו הפרופסור שמואל אטינגר הקדים ומצא בה גם תועלת. זה החזיק מעמד זמן רב, אבל כמו כל דבר יש בו מרכיב של אופנה, ולא לעולם חוסן. מצב זה השתלב היטב במיאוס המתרחב ברחבי העולם כולו כלפי הממסדים שעוררו את איבת ההמונים וזעמם.

במידה מסוימת גם התופעות של דאעש ואל־קאעידה הן מרד כזה בממסד השלטוני במדינות ערב. על אחת כמה וכמה ההתרחשות הגואה עתה במערב. טראמפ הוא גולת הכותרת למרי הדומם באמצעות פתקי ההצבעה נגד הממסד המזוהה כליל עם "הפוליטיקה התקינה". הסימנים הראשונים נחשפו קודם. 

הביטוי הראשון היה בבחירת ג'רמי קורבין לעמוד בראש הלייבור הבריטי בספטמבר 2015, ובכישלונו של הממסד המפלגתי להדיחו. עדות חזקה מזו היא ההחלטה הבריטית לפרוש מהאיחוד האירופי, שביטאה בין השאר סלידה בלתי מנומקת של האנגלים מן הממסד הדו־מפלגתי בארצם.

הם אינם לבד. הקשיים של אנגלה מרקל בגרמניה והחשש מפני גיחה של מארי לה־פן בצרפת, וגם תוצאות המשאלים בהונגריה ובבלגיה, מעידים על מרי שקט־רועם נגד הממסד וכל מה שבא בכנפיו.

ג'רמי קורבין. הביטוי הראשון לתום הפוליטיקלי קורקט // צילום: גטי אימג'ס

טראמפ מבטא מרי זה במהלך כפול. בחירתו לעמוד בראש הרפובליקנים היתה הצעד הראשון נגד הממסד של המפלגה, והצלחתו להיבחר לנשיא היא הביטוי העליון לאותה מגמה. מפתיע? כל ישראלי שחזר מניו יורק סיפר כי חבריו הליברלים אינם מרוצים מהילארי קלינטון ויצביעו לה רק מפני שהמועמד הרפובליקני מכעיס אותם יותר. הופתעתי לפגוש בתל אביב ישראלים שירדו לאמריקה לפני שנים רבות וסיפרו כי לא יצביעו להילארי. האוכלוסייה האמריקנית התרחבה ב־25 מיליון איש מאז הבחירות האחרונות, אבל שיעור המצביעים פחת ב־7 מיליון. מדוע זה נעלם מן הסקרים? זו שאלה לסוקרים, שאינם מצליחים לפענח את סוד הרשתות החברתיות.

תיאור זה מעורר את השאלה מדוע אווירת ה"אנטי" פסחה במובהק על ישראל? הדעת נותנת כי יש כמה וכמה סיבות. אחת מהן היא שמאז קיבל לידיו את השלטון לפני 39 שנים, השכיל הליכוד לנהל בתחכום רב את המדינה והממשלה כאילו הוא מצוי עדיין באופוזיציה; כאילו לא היתה לו עדיין הזדמנות הוגנת לנהוג כשלטון הנושא באחריות. הוא הממשלה, ובפיו גם הביקורת עליה. קלאסיקה של קולט רעמים פוליטי.

 

 חלומות בצד

דונלד טראמפ טרם עיכל את ניצחונו בבחירות, ובימין הקואליציוני כבר הגישו לו שטרות לפירעון. "ראש הממשלה לא יוכל כבר לומר לנו שהאמריקנים יתנגדו לסיפוח" - אמרה לי אישיות ימנית מאוד בליכוד - "לא יהיו לו תירוצים להימנע מסיפוח מעלה אדומים".

הדרישות הוגשו כיד המלך. נפתלי בנט יודע כי נקרתה לפני נתניהו ההזדמנות להיפרד מנאומיו על "שתי מדינות לשני עמים". איילת שקד מיהרה להזכיר לנשיא ה־45 כי עליו להעביר את השגרירות מרחוב הירקון בת"א לירושלים. באדיבותה לא דרשה שיבנה אותה בעיר העתיקה.

גם יובל שטייניץ לא נשאר מאחור. טראמפ הוא ההזדמנות לממש את חוק ההסדרה, שלא יורידו מתנחלים מאדמות פרטיות של פלשתינים. כך יעקפו את בג"ץ וישאירו את עמונה על כנה.

חלומות באספמיה. טראמפ ייכנס לבית הלבן ויקים ועדה שתבדוק את דרכי ההעברה ומחירה, ומתי העיתוי ומי צריך לבצע ותשמע מה בפי הפלשתינים ומדינות הליגה הערבית, וגם אירופה תתבקש להבהיר. אין בהילות ואין דחיפות. 

שטייניץ. רואה בבחירת טראמפ הזדמנות לממש את חוק ההסדרה // צילום: נועם ריבקין פנטון

התנחלות? טראמפ יסכים אולי לעצום עין מהמשך הבנייה בגושי ההתיישבות (ויותר לא נחוץ). השאר פתוח. גם אם כעבור זמן יזרום טראמפ עם צורכי מחלקת ההתיישבות של הסוכנות - בשלב הראשון יבקש שהות ללמוד את הנושא, שאינו בראש סדר היום שלו; ודווקא מפני שנתניהו רואה בו ידיד נאמן - לא יוכל לסרב לנשיא האמריקני הזקוק לפסק זמן.

כל שר ודיפלומט וח"כ ועיתונאי שעסק במרקם העדין של יחסי אמריקה־ישראל יודע כי יידרשו 100 ימי חסד, ואין בדיפלומטיה ביטוי כ"ישועת השם כהרף עין".

 

 תקדים רוזוולט

גרובר קליבלנד היה הנשיא האמריקני היחיד שנבחר פעמיים ולא ברצף. הוא היה הנשיא ה־22 וה־24 של ארה"ב והתגורר בבית הלבן בשתי תקופות שונות עם הפסקה ביניהן. לפיכך נרשם פעמיים. דונלד טראמפ יהיה, אפוא, הנשיא ה־45, אבל רק ה־44 שמאכלס את הבית הלבן.

החריג האחר הוא פרנקלין דלאנו רוזוולט, שהיה היחיד אשר נבחר לכהונתו ארבע פעמים. עד אז הלכו כל הנשיאים בדרכו של האב המייסד ג'ורג' וושינגטון ולא התמודדו מעולם על תקופת כהונה שלישית. אך אחרי שרוזוולט התעלם מן הנוהג והרשה לעצמו להיבחר בשלישית וברביעית - נקבע בחוק כי נשיא לא יוכל לכהן יותר מפעמיים, שמונה שנים בדיוק.

 

 עניין של כבוד

הביקורת שנמתחה על התנהלות לשכת ראש הממשלה בתוכניתה של ד"ר אילנה דיין "עובדה" הסעירה והדאיגה, ולא זכתה למענה פרטני מבנימין נתניהו. התכנים יראו אולי סיבוב נוסף אם תיענה פנייתו של אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון לד"ר אביחי מנדלבליט לפתוח בחקירה פלילית ואל מבקר המדינה יוסף שפירא לבדוק את נוהלי העבודה ב"אקווריום". ממילא עיקר העניין הציבורי הוסט לתגובה ששלח נתניהו לדיין, שהוקראה במלואה.

זכותו של נתניהו (ושל כל נשוא כתבה) לא להגיב על תוכן הטענות, אבל לא להתרעם שגרסתו נעדרת. ממש כפי שזכותו של כל אדם מראש הממשלה עד לאחרון האזרחים למתוח ביקורת על עיתונאי שעסק בעניין בעל משמעות ציבורית. אין מחלוקת על הערה זו מטעם הליכוד.

מה שמסעיר היה הנוסח הבוטה שבחר נתניהו לתגובתו שאינה מתייחסת לתוכן התחקיר, ונועדה להרתיע. הוא תקף את דיין בלשון בלתי מידתית וחזר על הטענה שאין לה יסוד כאילו היא "שמאל קיצוני". מילת הגנאי הזאת נזרקת בחודשים האחרונים לחלל הציבורי בשיעורים שנועדו להרתיע ולהפחיד עיתונאים ויריבים פוליטיים. אך אפילו היתה דיין "שמאל קיצוני" - מה לזה ולעובדות שהביאה ולא זכו למענה?

נראה לי כי נתניהו עצמו מבין שלא נהג בדיין כראוי. היא עיתונאית מהשורה הראשונה, וממחלוקותיי איתה ידוע לי בבירור, שבניגוד לטענתו אינה מצדדת ב"קמפיינים עיתונאיים" להחלפת המשטר.

נתניהו יכול לדבוק בעמדתו שאין דברים בגו. זו כאמור זכותו. ממש כפי שזכותה להוסיף גילויים על גילויים אם יש כאלה. אך גם בהסתייגו מתוכן תוכניתה עדיין ייטיב עם עצמו - קודם כל עם עצמו - אם ימצא דרך לחזור בו מן הדברים הקיצוניים שהטיח בדיין, ולפי מה שנרמז לי גם הוא עצמו חש כי הרחיק לכת יתר על המידה. 

העובדות מדברות בעד עצמן. בצמרת הליכוד רק מירי רגב וציפי חוטובלי נחלצו לעזרתו, ופירסמו הודעה־מטעם המצדדת בו. כבודו לא ייפגע אם יחזור בו. אולי להפך.

 

 בין רוקח לסמוטריץ'

בשמי הירושימה, יפן, הטיל המטוס אנולה גיי את פצצת האטום הראשונה. במועצת העיר תל אביב נשא ראשה ישראל רוקח נאום ארוך. בעיתון "הבוקר" הופיעה כותרת ענק, שכללה את כל נאומו של רוקח, אבל ידיעה מוצנעת על מאות אלפי נפגעים מפצצת הגרעין. כששאלו את העורך ברוך קרוא מדוע עשה זאת השיב: "הטייס האמריקני לא יכעס עלי, אבל רוקח יזעם אם לא אפרסם את נאומו בהבלטה".

ה"רוקח" בסיפור העכשווי הם בצלאל סמוטריץ' וחבריו בכנסת, שתובעים לצפצף על בג"ץ ולהעביר בחופזה חוק להסדרת קרקעות, שיטהר את גזל האדמה הפרטית של הפלשתינים בשכונת עמונה. עורך הלילה קרוא הם בנימין נתניהו ונפתלי בנט, שחוששים יותר מסמוטריץ' מאשר מהסנקציות של בית הדין הבינלאומי בהאג.

לא זו בלבד שחוק המתיר גזל קרקע מנוגד לתורה הנלמדת בבית הספר של ילדי סמוטריץ' המשננים כי "לא תונה את הגר הגר בתוכך", אלא שהם שמים ללעג ולקלס את החוק בכך שהופכים אותו על פניו בדיעבד, לאחור. אפשר להבין - אך לא להצדיק - התרת גזל לעתיד, שמכאן ואילך לא יגרשו מביתו יהודי שישתלט על קרקע של פלשתיני בכוח הזרוע, אבל חוק בדיעבד?

חקיקה לאחור היא סממן שקיעה וניוון לכל חברה אנושית. גם חקיקה כאולטימטום ואיום. מרים נאור ואיילת שקד טענו שיישרו את ההדורים ביניהן. לא דובים ולא הדורים. שקד חזרה והודיעה כי לא תשנה את חוק בחירת השופטים כל עוד נאור תהיה ילדה טובה ותאשר את מועמדיה לשפיטה. אבל אם תעמוד על דעתה ותתעקש - כי אז תתמוך בכנסת בהצעה לשחוק כליל את מעמד נציגי העליון בוועדה לבחירת השופטים.

דבר אינו חשוב. לא מעמד בג"ץ ולא חרם בינלאומי. הם המטוס שמאיים על ישראל בפצצת אטום מדינית. העיקר ש"רוקח" בדמותו של סמוטריץ', הנעזר ביריב לוין, יהיה מרוצה.

 

 לא לחכות עם טורקיה

שבע שנים עמל ד"ר יוסי צ'חנובר על הסכם הפיוס עם טורקיה, ששם קץ להסתה אנטישמית ברחבי החזקה שבמדינות המזרח התיכון. תנאיו נבחנו בקפדנות. בסיום המשא ומתן עיכבה אותו ישראל כשנתיים. הטורקים לא הבינו אך המתינו עד שהגיעה עת החתימה.

יוסף צ'חנובר. שבע שנים עמל על הסכם הפיוס עם טורקיה // צילום: משה שי

מאז חלפו חודשים והסעיף המרכזי בהסכם טרם יצא לדרך. ישראל שכה נפגעה מהורדת דרג היחסים הדיפלומטיים משהה את מינוי שגרירה באנקרה. היא אפילו רומזת לטורקיה לא למהר בשיגור הדיפלומט הבכיר שלה לתל אביב. מדוע?

יש במשרד החוץ מועמדים מתאימים. מדוע לא מי מהם? גם באוניברסיטאות. צריך רק לקוות שהעיכוב לא נגרם מפני שמחפשים מועמד במרכז הליכוד. זה אינו עניין להקנטה. מדובר באינטרס ישראלי מובהק. הוא חשוב אפילו ממינוי מזכיר ממשלה - חלל ריק שיתמלא מחרתיים לאחר המתנה של כשנה תמימה. חבל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו