ניצחון טראמפ: ההצבעה החברתית של הפריפריה האמריקנית

המסר העיקרי העולה מניצחונו המדהים של דונלד טראמפ בארה"ב הוא שקיימים בחברה האמריקנית זרמים ומשקעים עמוקים של טינה, תסכול ומרירות כלפי הממסד העסקי והפוליטי, זה שהותיר אזרחים רבים מאוימים ומרוששים בעידן של תמורות כלכליות ותרבותיות מואצות. הצלחתו של טראמפ היתה בזיהוי מוקדי מצוקה וחרדה אלה, בעיקר בקרב מעמד הצווארון הכחול, ובגיבושם לכלל תשתית פוליטית של תנועת מחאה חדשה, שקראה תיגר על הסדר הקיים והבטיחה לחולל תמורה מפליגה בסדרי עדיפויותיה ובדפוסי התנהלותה של האומה האמריקנית.

המועמד הרפובליקני, בניגוד ליריבתו, היה זה שאיבחן מלכתחילה את אופיו ומשמעותו של הקיטוב, שהלך והחריף, בין האליטות והפרברים האמידים לבין הפריפריה, המורכבת מכרכים תעשייתיים שהפכו לערי רפאים (בייחוד במדינות מישיגן, וויסקונסין ופנסילבניה) ומעיירות וכפרים שתהליך ההתאוששות מן המשבר הכלכלי פסח עליהם. לנוכח שקיעת מגזרים מסורתיים שלמים בכלכלה האמריקנית - דוגמת תעשיית הייצור - ועל רקע תהליכי הגלובליזציה והמהפכה הטכנולוגית, הציע טראמפ כיוון חדש לקהלי יעד אלה. מאחר שמעמד הפועלים הלבן היה מרוכז בעיקרו במדינות בעלות מסורת ודפוס הצבעה דמוקרטיים, לא השקיע הקמפיין של קלינטון את רוב מרצו ומשאביו במדינות אלה, אלא ציפה שהקבוצה הפרברית האמידה, בצירוף החלק הארי של המיעוטים השחורים וההיספאניים, ייצור קואליציה מנצחת שתאפיל על ההפסדים בקרב מעמד הצווארון הכחול.

בה בשעה השכיל טראמפ לנצל - כנגד כל הסיכויים - את העייפות והכמיהה לשינוי. מבחינה זו נוצר שילוב ייחודי בין מצבו העגום במיוחד של מגזר שלם, במיוחד ב"רצועת החלודה" ברחבי המערב התיכון המתועש, לבין השאיפה הטבעית, שחצתה את גבולותיו של פלח ספציפי ומוגדר, להעביר את הגה השלטון למפלגה היריבה עם תום עידן ברק אובאמה. זאת בניגוד לרובן המכריע של התחזיות והסקרים, שכמו בפרשת הברקזיט לא הצליחו לפצח את "הקוד התפעולי" של "העם הבוחר" ונותרו כלואים בתוככי המרחב המוגן של קבוצות העילית בחברה האמריקנית.
 

הבומרנג של ברק אובאמה
 

מבחינה זו, הסימביוזה שנוצרה בין אובאמה לבין קלינטון היתה בבחינת חיבוק דוב שהמחיש את הזיקה ההדוקה וההמשכיות הברורה שבין הנשיא לבין יורשתו הפוטנציאלית. במילים אחרות, העובדה שאובאמה פעל בניגוד לדפוסים מושרשים בתרבות הפוליטית האמריקנית, והתנהל כאחרון הפוליטיקאים המעניק תמיכה נמרצת וגורפת ולגיטימציה לממשיכת דרכו, פעלה כבומרנג והציבה מהמורות בדרכה של מזכירת המדינה לשעבר. ואכן, מאז תום מלחמת העולם השנייה זכה רק מועמד אחד - הרפובליקני ג'ורג' בוש האב - להיבחר לנשיאות לאחר שמונה שנים של ממשל רפובליקני קודם (שבראשו ניצב רונלד רייגן). העובדה שהצמד אובאמה־קלינטון בחר להתעלם מקו אפיון היסטורי חוזר ונשנה זה ובמקומו הניף את דגל הסטטוס־קוו ושימור הקיים היתה, אפוא, בעוכריו ותרמה לסיומו - לארבע שנים לפחות - של הפרק הדמוקרטי הנוכחי.

נכון הוא הדבר שבהוויה האמריקנית הנוכחית קיימות קבוצות חברתיות משכילות אמידות השבעות רצון מן המשטר הפוליטי והכלכלי הקיים. הכשל האסטרטגי של קלינטון היה התמקדותה הבלעדית כמעט באמריקה השבעה, שבאה בד בבד עם הזנחתה את השכבות שגורלן לא שפר עליהן. זאת, למרות הרטוריקה הנמלצת שלה על אודות החובה לדאוג לרווחתו של מעמד הביניים קשה היום.

המהפך הנוכחי סותם את הגולל על אחד מנדבכיה המרכזיים של קואליציית המיעוטים הגדולה מבית היוצר הדמוקרטי של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. מדובר במעמד הצווארון הכחול, שהורכב ברובו בשנות ה־30 של המאה ה־20 מציבור של מהגרים קתולים ממוצא איטלקי, פולני ואירי. הצלחתו של טראמפ לגייס לשורותיו את גלגולה הנוכחי של קבוצה חברתית זו פותחת דף חדש בהיסטוריה החברתית, הכלכלית והפוליטית של ארה"ב ועתידה לעצב מרחב זה על יסוד קווי מתאר חדשים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו