"סיפור על אדם רגיל שעשה את הבלתי רגיל"

בסוף השבוע האחרון עלה לאקרנים הסרט המדובר "הסרבן" ("Hacksaw Ridge") בבימויו של זוכה האוסקר מל גיבסון. סרט המלחמה הזה כבר תואר כקאמבק של גיבסון, שחוזר לקדמת הבמה כקולנוען מוערך, לאחר שבעשור החולף שמו הוזכר בעיקר בהקשר של התבטאויות גזעניות ואנטישמיות, לרוב כשהוא שרוי בהשפעת אלכוהול.

"הסרבן" הוא כאמור דרמת מלחמה המבוססת על סיפורו האמיתי של דזמונד דוס, צעיר נוצרי אדוק ופציפיסט, שגויס לצבא ארה"ב בתור חובש קרבי במהלך מלחמת העולם השנייה. דוס, סרבן מצפוני מעצם היותו מאמין נוצרי־פרוטסטנטי, המשתייך לזרם הכנסייה המשיחית של היום השביעי (זרם בנצרות הפרוטסטנטית שבו מקדשים את השבת), סירב לשאת נשק בשדה הקרב ולמרות זאת עוטר במדליית הכבוד של הקונגרס האמריקני, שהוענקה לו על ידי הנשיא הארי טרומן על הצטיינות בתפקידו במהלך קרב אוקינאווה.

שאלות מוסריות בשדה הקרב. מתוך הסרט

הסרט עוקב, בין השאר, אחר המערכה העקובה מדם באיי ריוקיו, בשלהי שנת 1945, בין כוחות בעלות הברית ליפנים. דוס הציל את חייהם של 75 חיילים כשהוצב בחזית המערכה, אף שלא החזיק כלי נשק, ופינה בידיו פצועים מאחורי קווי האויב מכיוון שהאמין כי המלחמה מוצדקת, אף שהתנגד להרג בני אדם.

כמו כן, את הצלחת הסרט אפשר לזקוף גם לזכותם של השחקנים: את דוס מגלם אנדרו גארפילד ("ספיידרמן המופלא", "הרשת החברתית"), לצד וינס ווהן ("לדפוק חתונה"), סם וורתינגטון ("אווטאר") והשחקן הישראלי אורי פפר.

"הסרבן" כבר סומן על ידי המבקרים כאחד הפייבוריטים במירוץ לזכייה באוסקר הקרוב, לא מעט בזכות מה שמוגדר כקאמבק הגדול של גיבסון בן ה־60, לאחר עשור שלא עסק בבימוי. "זו היתה זכות וכבוד לגולל את סיפורו של דזמונד דוס, שרק בודדים יכולים לשכפל את מעשי הגבורה שלו", אמר הכוכב האוסטרלי במסגרת מסע יחסי הציבור לסרט.

גיבסון מבין דבר או שניים בתיעוד גיבורים בקולנוע: לפני כשני עשורים זכה בשני פרסי אוסקר על עבודת הבימוי וההפקה של הסרט "לב אמיץ" על הגיבור הלאומי של סקוטלנד, וויליאם וואלאס, שאותו גם גילם באותו אפוס קולנועי משובח.

גיבור בשר ודם

בדומה ל"לב אמיץ", גם בסרטו החדש מרכיב הלחימה הוא חלק משמעותי. "היה חשוב לי להראות עד כמה דוס נמצא במקום הכי נוראי שאפשר להעלות על הדעת", אמר גיבסון באותו ראיון, "רק כשהוא נזרק לתופת, הסטנדרטים והעקרונות שהובילו את דרכו עומדים למבחן אמיתי".

במציאות דוס מת לפני עשור, כשהוא בן 87, ולא היה מעוניין שסיפורו יעובד למסך הגדול. צניעותו בשדה הקרב נשמרה גם בחייו האמיתיים, והוא הקפיד להשקיע את מלוא האנרגיה שלו בפעילות עבור הכנסייה שלו. עם זאת, בערוב ימיו השתכנע שאולי סיפורו ישמש צוואה הומנית־חברתית עבור אחרים. מה שיועד תחילה לסרט תיעודי הפך לתסריט עלילתי, וגיבסון הצטרף אליו בשנת 2014. "כששמעתי את הסיפור על היותו הסרבן המצפוני הראשון שקיבל את מדליית הכבוד, נפעמתי מעוצמת ההקרבה שאפיינה אותו", אמר גיבסון.

"מדובר באדם שבאופן הכי טהור, לא אנוכי ולא מודע סיכן את חייו למען אחיו, אדם רגיל שעשה את הבלתי רגיל", הוסיף גיבסון, "דוס רצה לשרת את ארצו אך האלימות עמדה בניגוד לאמונתו. הוא סירב אפילו לגעת קלות בכלי נשק ונרדף על כך שלא הסכים להתקפל. לבסוף הוא שעט לגיהינום הקרב, כשהוא חמוש באמונה שהפכה אותו לאחד הגיבורים הגדולים של כל הזמנים.

"בעידן שבו המרחב הקולנועי שלנו מוצף גיבורי על, חשתי שהגיעה השעה להצדיע לאחד אמיתי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו