ים של משימות

סירת הגומי השחורה והזעירה כמעט שנעלמה על רקע הים השחור לא פחות. רק שני "נצנצים" צבעוניים, באדום ובירוק, מסמנים את קיומה. בשעה 7 בערב ירד כבר חושך גמור על הים התיכון, ורק במרחק נצצו מחרוזות האור של החוף. אנחנו שישה אנשים בסירונת, ומולנו מתנשאת דופן מתכת אפורה של דבורה, עולה ויורדת בפראות בין הגלים; מטר, ואולי יותר, הפרש הגובה. 

על דופן הדבורה משתלשל סולם חבלים קטן, עם שלבים מעץ. כשתנודת הגלים מביאה את הספינה לשיא הגובה, קצה הסולם נמצא הרחק מעבר להישג יד. כשהיא יורדת, הסולם מגיע כמעט עד המים. אין לנו ברירה; חייבים לטפס לדבורה. היא אמורה להביא אותנו ממקום המפגש עם הסטי"ל, שהשיט אותנו עד לנקודה הספציפית הזו בלב ים בהפלגה נעימה ונוחה, חזרה לחוף. למי שאינו מתורגל, כמוני, זו משימה מאתגרת. נאחזתי בסולם בדרכו למעלה, ולפני שהצלחתי לטפס, באה התנודה כלפי מטה ו... טבילה הגונה במי הים, עד המותניים. שוב תנופה כלפי מעלה, אני מוטח אל הדופן. עוד נד־נד אחד - ובסיוע הצוות אני סוף סוף על סיפון הדבורה. מה שלא הורג אותך מחשל אותך, אומרים. אני מניח שזה נכון. 

 

•••

שעתיים וחצי קודם לכן, בבסיס חיל הים בחיפה, אנחנו עולים לאח"י "חץ", סטי"ל מדגם סער 4.5, המכונה "נירית". זאת אינה ספינה חדשה - יוצרה כבר ב־1981 במספנות ישראל ונקנתה על ידי חיל הים עשור אחר כך. הספינה חוגגת השנה כבר רבע מאה בשירות. היום היא יוצאת אל הים למשימת איסוף מודיעין, שתימשך כמה ימים. בימים האלה היא תשוט במרחק הגון מחופי הארץ, באזור הנמצא מצפון לנו, מחוץ למים הטריטוריאליים שלה. אזור שבו, על פי החוק הבינלאומי, מותר לכל כלי שיט לשהות. 

 החיילים על הגשר הצפוף // צילום: יהונתן שאול

"אנחנו לא מעוניינים לייצר פרובוקציה מיותרת", אומר לנו אל"מ זיו רום, מש"ט (מפקד שייטת) 3, שייטת הסטי"לים. בשייטת שלו יש היום 11 כלים, חלקם ניריות ישראליות וחלקם ספינות סער 5 שנבנו בארה"ב, גדולות ומאיימות. בעתיד הקרוב אמורה השייטת להתעצם בעוד ארבע ספינות, שמיועדות למשימה ספציפית: הגנה על המים הכלכליים, כלומר: אסדות הגז שבים. 

חיל הים פועל היום בזירה שונה לחלוטין מזו שפעל בה עשרות בשנים, זירה שמחייבת אותו למתאר פעילות שונה מזה שהורגל בו. מאז האביב הערבי ופרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, הפך האגן המזרחי של הים התיכון למרכז פעילות גועש עבור ציים מכל העולם. נוכחותם כאן משפיעה באופן עמוק על אופי הפעילות הימית. על המשימות הקלאסיות של ההגנה על חופי המדינה נוספו איומים חדשים כמו התמודדות מול יוזמות הטרור מעזה, או כאלה המגיעות מסיני לחופי ים סוף.

אבטחת אסדות הגז היא משימה נוספת, ויכולות המודיעין המפותחות של הספינות הופכות אותן למרכיב מרכזי באיסוף מודיעין והפצתו לכל צה"ל. רכישת הצוללות החדשות, חמש במספר, שאליהן תתווסף בקרוב צוללת שישית, הפכו את החיל הקטן בעבר לזרוע אסטרטגית רבת־עוצמה. 

"הזירה הימית משתנה מדי יום", אומר אל"מ רום. "אנחנו חווים כאן, בחצר האחורית שלנו, הדים למאבקים בינלאומיים בין־מעצמתיים, שאין לנו קשר ישיר אליהם - אבל הם פה. המלחמה בסוריה מביאה לאזורנו מגוון עצום של כלי שיט: רוסיים, אמריקניים, כוח רב־לאומי של האו"ם, טורקיים, ברזילאיים, צרפתיים.

"התוצאה היא שמזרח הים התיכון הפך למים בינלאומיים של ממש, וזה מחייב גם אותנו. זה מחייב אותנו לכללי התנהגות אחרים. למשימות שלנו נוספו על ההיבטים הקרביים והמודיעיניים גם היבטים דיפלומטיים. כמו שבעבר, בעיקר במאה ה־19, היתה נהוגה מדיניות ספינות התותחים (Gunboat diplomacy), היום היא חזרה לאופנה (מטרת מדיניות זו היתה להשיג הישגים מדיניים באמצעות הפגנת כוח, כמו שיגור ספינות מלחמה אל חופי מדינה מסוימת, כדי לאיים עליה במלחמה אם לא תיענה לדרישות.

מחיל קטן לזרוע אסטרטגית רבת עוצמה. אל"מ זיו רום  // צילום: יהונתן שאול 

דוגמאות ידועות לשימוש במדיניות זו - מלחמות האופיום, פתיחת יפן למערב ועוד; א"ל) קוד ההתנהגות בים ברור מאוד, והוא אדיב ומקצועי גם בין ציים של מדינות שאין ביניהן יחסים דיפלומטיים". 

לספינות הישראליות יש עניין ביטחוני אמיתי וברור באזור, והן חייבות לפעול בו למרות כאב הראש הבינלאומי. הן משתמשות באורך רוח רב, בהימנעות מיצירת פרובוקציות ובפעילות תחת מעטה חשאיות, כדי לא לעורר תגובות מיותרות. 

אנחנו עולים לסיפון, לצלילי השריקה המסורתית המקדמת קצין בכיר, במקרה זה - מפקד השייטת. בדרך נפטרנו מהסמארטפונים, כדי למנוע אפשרות איכון הספינה באמצעותם. 80 האנשים שמאיישים את ה"חץ" ייעלמו וירטואלית מעל פני האדמה, ולא תהיה אפשרות ליצור איתם קשר בזמן ההפלגה, שתימשך, כאמור, כמה ימים. "חששנו שאיסור על שימוש בטלפונים וגלישה ברשתות חברתיות יפגע במוטיבציה של מתגייסים חדשים אבל התבדינו. למעשה זה אף מהווה סוג של מוקד משיכה", מספר אל"מ זיו רום. 

מתכוננים לתרגיל ירי // צילום: יהונתן שאול

על ה"חץ" מפקד רס"ן קובי. רק בן 29, אבל בים הוא הבוס הבלעדי של כלי השיט ושל צוותו. אף שמדובר בכלי שיט קטן יחסית, 450 טונות בסך הכל (סדר גודל של ספינת משמר חופים בעולם), מפעיליו אומרים שיש לו ורסטיליות של משחתת.

נוסף על כך הוא מצויד במגוון אדיר של חימוש: מקלעי 0.5 על הסיפון העליון ומא"גים על הסיפון התחתון, לקרב מטווח קרוב; טילי "הרפון" אמריקניים, שהם טילי שיוט יעילים למרחק של כ־150 קילומטרים, טילי "ברק" מתוצרת התעשייה האווירית להגנה מפני טילים, תותח 76 מ"מ "אוטומלארה" צרפתי אימתני, לסיוע ולהשתתפות בקרב יבשה, רקטות, נורים ומוץ להתגוננות ועוד.

"מאז התקיפה על המשחתת האמריקנית 'קול' (Cole) בתימן ב־12 באוקטובר 2000 (פיגוע התאבדות של אל־קאעידה, שבו שני מחבלים בסירה עמוסת חומרי נפץ התרסקו אל דופן הספינה; א"ל)", סיפר אל"מ רום, "אנחנו מתכוננים גם לתקיפה של כלי שיט קטנים, ולכן מצוידים גם בנשק לטווח קרוב. אנחנו יודעים שחיזבאללה פועל לפי תו"ל (תורת לחימה) איראנית, הכוללת לחימה א־סימטרית, כמעט פנים אל פנים, ומוכנים לכל אירוע". 

בהיסטוריה המבצעית של ה"חץ" נרשם פרק ראוי לציון ב־5 במארס 2014. הספינה, יחד עם אחותה לשייטת אח"י "חנית" ולוחמי שייטת 13 (הקומנדו הימי), השתתפה במבצע "חשיפה מלאה" - תפיסת אוניית הנשק האיראנית "קלוס סי" בים סוף. על האונייה נתפסו 40 רקטות M-302, 

181 פצצות מרגמה 120 מ"מ ו־400 אלף כדורים בקוטר 7.62 מ"מ, שהיו מיועדים לארגוני הטרור בעזה או בסיני. 

 

אין לאן לברוח

ליבו המבצעי של הסטי"ל הוא המי"ק, ראשי תיבות של "מרכז ידיעות קרב". הוא נראה כמו מרכז בקרה עמוס באמצעים אלקטרוניים שונים ובמחשבים. למרות הצפיפות, התא הלא גדול מאורגן היטב: מצד שמאל - העמדות האמונות על הגנת הספינה, מימין - מודיעין ובניית תמונת הקרב, ולאורך הקיר הקדמי - מפעילי אמצעי התקיפה. "האמצעים כאן הם מהטובים והמתקדמים מסוגם, רובם ככולם מתוצרת התעשיות הביטחוניות הישראליות", מוסיף אל"מ רום.

"באמצעות המערכות הללו אנחנו יכולים לבנות תמונת קרב מפורטת, שנוצרת מהתכת שפע עצום של מידע המגיע מסנסורים שונים: מטוסים, מל"טים, מערכות מודיעין אלקטרוני (אלינט) ומודיעין קשר (קומינט), מצלמות ועוד. אנחנו הופכים את שפע המידע המגוון לידע רב־ערך", הוא מסכם.

דרישה עקרונית מהמעלה הראשונה מצוות הספינה היא יכולת הצטמצמות מקסימלית. מגורי הצוות בחרטום, חדרון זעיר בכל קנה מידה, מכילים 18 דרגשים בשתי קומות.

סא"ל ליאב זילברמן. המפקד החדש מאוד של יחידת השליטה הימית

"השולחן באמצע החדר - זה חדר האוכל. מסך הטלוויזיה - המועדון", מספר לנו איש צוות הספינה. "כשחייל מגיע מהטירונות הוא חי מתוך התיק שהביא איתו, אחר כך הוא מתקדם למגירה, ואם הוא כבר פז"מניק ותיק - הוא זוכה בארונית צרה וקטנה. זה השיא".

אין לאן לברוח בספינה הקטנה והצפופה הזו. זה לא מקום לקלאוסטרופוביים או למיזנתרופים. תרצה או לא, אתה מתחכך - פיזית - בחבריך במהלך כל ההפלגה. זה מחנך להתחשבות ומחייב שיתוף פעולה אמיתי בין כולם. כך בבטן הספינה - וכך גם בחוץ: אנחנו יוצאים אל הגשר הפתוח של הספינה, שם מנווט קובי את כל הפעולות המורכבות הדרושות ליציאה מהנמל ולתחילת ההפלגה. הוא מתדרך את מזג האוויר הצפוי, גובה הגלים, וסביבו כ־15 אנשי צוות עומדים בדבוקה צפופה, אבל נראה שכל אחד יודע את המוטל עליו. 

אנחנו יוצאים מן הנמל. ה"חץ" שטה בבטחה במהירות 25 קשר. הים רגוע וההפלגה נעימה. במהלך ההפלגה מול חופי הארץ נעשות הכנות לקראת המבצע שייערך מעבר לגבולותיה. כל המערכות החיוניות נבדקות, וכעבור כשעה נערך תרגיל ירי חי: המקלעים יורים צרורות קצרים אל הים, וגולת הכותרת היא התותח בן 76 המילימטרים, שיורה פגז אחד, אבל זה מספיק. את הדי הבום האדיר שמעו בוודאי במרחקים. 

בשעה 18:30 חוברת אלינו הדבורה, שתפקידה להחזיר אותנו לחוף. ה"חץ" מתכוננת להמשיך במשימה, שעכשיו נפתח החלק המבצעי האמיתי שלה. בתוך דקות היא תפליג צפונה, לעבר נקודה עלומה בים, ותפקח את עיניה ואת אוזניה האלקטרוניות. סירת הגומי הקטנה מורדת באמצעות מנוף, ואנחנו נפרדים מהסטי"ל ויורדים אליה בקלות יחסית.

חשיפה: כך נראה מוצב השליטה הימי של חיל הים

העלייה לדבורה היא כבר אופרה אחרת לגמרי, כפי שתואר בתחילת הכתבה. אבל גם החלק שלנו בסיפור לא מסתיים: אנחנו עושים את דרכנו דרומה (הפעם ביבשה) לעבר ה"בור" של חיל הים, שם נוכל להמשיך לעקוב אחר התקדמות משימת ה"חץ" על המסכים. 

 

מוצב מתחת לאדמה

סא"ל ליאב זילברמן הוא המפקד החדש מאוד של יחידת השליטה הימית: בסך הכל שבועיים בתפקיד. הוא בן 37, נשוי ואב לשלושה, ממושב אביחיל. היחידה שהוא עומד בראשה שולטת בכל הפעילות הימית, המבצעית והבט"שית, תוך כדי שיתוף פעולה אווירי ויבשתי הדוק עם מסוקים (דולפין), מטוסים (גף סיורי ים) ומל"טים (שובל).

היא פועלת על בסיס 24/7, בכל הזירות: חיפה, הכוללת את גבול ישראל־לבנון; אשדוד, הכוללת את גבול רצועת עזה; וזירת ים סוף, 

הכוללת את סיני. 

אנחנו נמצאים במשל"י, מוצב השליטה הימי, שממנו מנוהלת הפעילות המבצעית רחוקת הטווח, ובדרך כלל המורכבת. זוהי הצצה נדירה ללב המבצעי של חיל הים. הוא נמצא מתחת לאדמה, והחדר המואר היטב בנוי כמו אולם הרצאות באוניברסיטה: שורות של שולחנות ארוכים ועליהם מסכים רבים. בקדמת האולם קיים מסך גדול, שעליו מוקרנת מפת הזירה הרלוונטית למבצע המתנהל באותו הזמן. אנחנו מזהים בקלות את אח"י "חץ". סא"ל זילברמן מבאר את שאר הסימונים: אלה אוניות סוחר, כאן הכוח הרב־לאומי, אלה מטוסים בדרך לנחיתה בנמל התעופה הבינלאומי של ביירות.

ה"חץ" יוצאת מהנמל // צילום: יהונתן שאול

"החוכמה האמיתית כאן היא התכת כל המידע המגיע מסנסורים מגוונים לכלל תמונת קרב קוהרנטית אחת", מספר סא"ל זילברמן. "יש כאן מספר עצום של שכבות מידע שמגיע מאינסוף מקורות. כל המידע מעובד ומוצג כאן בתמונת קרב ברורה, ואנחנו מזינים את הסטי"ל שבשטח, במקרה זה ה'חץ', במידע מודיעיני שוטף ורלוונטי". 

 

•••

 

לסא"ל ליברמן יש כ־250 חיילים תחת פיקודו, ובאופן מעט מפתיע - יש בתוכם רוב נשי. "השירות כאן הוא שירות מרתק ומאתגר מאין כמוהו לבנות", הוא ממליץ.

בינתיים מתקשרים ל"חץ" במגוון אמצעים, כולל טלפון, ואפשר גם לשלוח ולקבל קבצים ולבחון בזמן אמת את איכות החומר המודיעיני שנאסף. "אפשר לומר לסטי"ל: 'החומר ששלחת מצוין, המשימה הושלמה, אתה יכול לחזור מוקדם יותר הביתה', או גם להפך - 'זה לא מספיק טוב, תישאר עוד קצת'". 

בכריזה עולה רס"ן קובי, שעזבנו אך לפני שעות אחדות: "קודקוד סוף".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו