סבתא, אל תתערבי - זה ביני לבינו

כאילו לא מספיק קשה לגדל כאן ילדים, הורים צעירים גם חשופים לביקורות חוזרות ונשנות מהסביבה, החל מהקופאית בסופר, דרך המאבטח בקניון, ועד האחות בטיפת חלב או מהמוכרת בשילב. אם רוצים אפשר לענות, אפשר להתרגז או להיכנס למגננות, אבל כאמא צעירה עצתי היא בעיקר להתעלם ולהמשיך הלאה בחייכם.

אבל, מה עושים עם הביקורת הקבועה, האינטנסיבית והעיקשת מכולן, זו הידועה בכינויה: סבתא וסבא? (**כותבת שורות אלה אוהבת מאוד את הוריה ואת הסבתות והסבים של ילדיה ומקווה מאוד לא להיות מנושלת מאף ירושה). 

דוגמאות למשפטים החוזרים ונשנים

1. "הלבשת אותו היטב?" לא, קראנו מחקר שאומר שחשיפה מבוקרת של גוף התינוק לגשם ולטמפרטורה נמוכה תועיל לחוסן הנפשי שלו, אז החלטנו שהיום ילך לגן רק עם חיתול לגופו. וגרביים כמובן. אנחנו לא מטורפים.

2. "הוא אכל משהו היום?" היום? תני לי לחשוב על זה רגע, נראה לי שהיום לא. ידעתי ששכחתי משהו אבל היי, הוא אכל אתמול די הרבה ובטח יאכל אצלכם בשבת אז אני מאמינה שזה יתקזז.

3. "עשית לו אמבטיה?" אמבטיה זו מותרות. שטפנו אותו קודם עם הצינור בגינה ונראה היה שהוא מאוד נהנה. חוץ מזה שבחורף אנחנו גם ככה פחות מקלחים.

4. "אל תתעקשי איתו. חבל. כשיהיה באמת עייף, הוא פשוט ירדם. אז שלא ישן צהריים, ישן יותר בלילה. את לא צריכה לקום אליו כל רגע, אסור שיתרגל. אז הוא יקבל מכה, ככה לומדים"

5. "למה את מרימה אותו? למה את מרדימה אותו? למה את מפנקת אותו? למה את לא קונה לו?" למה? פשוט, כי הוא הילד שלי.  

6. "עד מתי את מתכוונת להניק? מה זאת אומרת אתם לא עושים ברית? למה היא לא שותה מבקבוק? מתי היא תעבור לחדר משלה? מתי תגמלו? אתם הורים, מתי כבר תתרגלו?", "הוא רוצה אח!"

7. זה מאוד חשוב לאפשר לו לפתוח את כל ארונות המטבח / להוציא ממקומם את כל הכלים, הסירים והקופסאות / לבלגן את מגירות הגרביים / לחרב את הכביסה הנקייה שהרגע קופלה (עתידות: הוא ירדם, סבתא תעלם ואתם תשארו לבדכם ותתמודדו עם הכאוס בבית).

נו באמת! נראה לכם? כמה לא כשירים וגרועים אתם חושבים שאנחנו? נשימה עמוקה. אנחנו יודעים שכוונתיכם טובות ושאתם רק רוצים בטובתם ובטובתינו. אנחנו יודעים שיש לכם עלינו פור של עשרות שנים ושאתם רק רוצים לשתף מניסיונכם העשיר. אנחנו יודעים ש"בתקופתכם" הכל היה אחרת. "לנו לא היתה שום עזרה", "עשינו הכל לבד" והטיעון המנצח (לשיטתכם) והבלתי נסבל (מבחינתנו) "תראו איך גדלתם יפה". 

תנו לנו לטעות ולגדל אותם לבד // צילום: Gettyimages

אתם מוזמנים לתת לנו עצות, להציע לסייע או להגיד לנו מה אתם חושבים שנכון לעשות,  אבל אל תתערבו לנו בנושאים של ערכים וחינוך. כאן השורה התחתונה, היא שלנו. תנו לנו להחליט. תנו לנו לחנך. תנו לנו לטעות. תנו לנו לחיות. תנו לנו להיות אנחנו. אנחנו יודעים שאתם דואגים לנכדיכם, גם אם לפעמים קשה לנו להבחין בכך רגע אחרי עוד ויכוח מר על נושא נפיץ, כמו התזונה שלהם לדוגמה.

לא אמא, הבן שלי לא חייב לאכול כל יום פתיבר מקמח מלא וכוסמין כדי לגדול. וכן אבא, קורנפלקס, במבה ומילקי הם ממתקים. כן, כולם. ההרגשה שאתם לא סומכים על שיקול דעתנו קשה מנשוא. אנחנו מבחינים בגלגולי העיניים שלכם, גם כשאתם חושבים שאנחנו לא.   

ואם כבר אנחנו מדברים, הגיע הזמן לנפץ כמה מיתוסים אהובים עליכם במיוחד. לא, לא אכלנו חמין בגיל ארבעה חודשים, לא אמרנו משפטים מלאים בגיל חצי שנה, לא רצנו בגינה בגיל עשרה חודשים ולא ידענו לכתוב בגיל 4. (אתם שוב מגלגלים עיניים. נכון?)

אז לא מטפלת וכן גן, משתדלים שיימנע מאוכל מטוגן, ינק עד מתי שירצה, ישן בלי שמיכה ובלי כרית ואוכל בלי כפית וכבר שמענו מספיק מה דעתכם בנוגע לברית. אבל די. 

רוצים לעזור לנו להיות הורים טובים יותר? אנחנו נשמח. תייעצו לנו, תשוחחו איתנו, תשתפו אותנו. תעזרו לנו להפחית במעט את מפלס החרדות ההוריות שלנו ותגרמו לנו להצליח לתפקד טוב יותר. גם כשאתם לא בסביבה. אתם סבתא וסבא, אין לכם תחליף. אתם החיבוק, אתם הטיולים, אתם השבתות, אתם החגים, אתם ריח הבישולים, אתם הנסיעה לקיבוץ. אתם נוף הילדות.

אתם שותפים מלאים לעיצוב דמותם של ילדינו. את החינוך, בבקשה מכם, תשאירו לנו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו