משחקי הפשע השונים שיצאו בשנים האחרונות סובלים מנקודת פתיחה לא הוגנת בעליל: הם מושווים מיד למלך הבלתי מעורערת של משחקי הפשע – GTA. לרוב, הם פשוט לא טובים כמוהו, לא מסקרנים כמוהו ולא מגרים את הדימיון כמוהו. גם "מאפיה 3", המשחק החדש של חברת 2K, לא מצליח להתחמק מההשוואה האכזרית, והוא יוצא ממנה מובס, מכיוון שפוטנציאלית הוא כן מסקרן כמו GTA וכן מושקע ברמה שמתקרבת ל-GTA, אך התוצאה הסופית – מאכזבת, ואפילו מאוד.
העלילה של מאפיה 3 מתרחשת בשנת 1968, בעיר בדיונית הנקראת "ניו בורדו" אך מדובר למעשה בהעתק מרשים של העיר ניו אורלינס. גיבור המשחק הוא לינקולן קליי, חייל משוחרר שחום עור שחזר זה עתה ממלחמת ווייטנאם היישר אל מאבקי הפשע של העיר שבה נולד וגדל. בלית ברירה הוא חובר למאפיונר ששולט בניו בורדו, סאל מרקאנו, ויחד עם אנשיו הוא שודד מיליוני דולרים מהבנק הפדרלי, רק כדי לגלות שבסוף מרקאנו מחליט לחסל את כל משפחתו וחבריו כדי לשמור את כל השלל לעצמו. לינקולן שורד בנס ויוצא למסע נקמה חובק מחוזות, נשקים, פוליטיקה וכסף כמובן.
"ניו בורדו". העתק מרשים של ניו אורלינס של סוף שנות השישים
תסריט הוליוודי
ארה"ב של 1968 היתה גזענית מאי פעם, והגזענות לא פסחה גם על המשחק. בתחילת המשחק אף מוקרנת הודעה שמזהירה מפני התוכן הגזעני ובה מפתחי המשחק מדגישים כי הם אינם תומכים בכל גילוי גזענות אך לא יכלו להתעלם ממנה. ואכן, כשלינקולן הולך ברחוב, תוכלו לראות עוברי אורח עוברים לצד השני של המדרכה ואף יורקים על הרצפה. כשהוא מסתובב ברחבי העיר, הוא ילכוד את תשומת ליבם של השוטרים גם אם לא עשה שום דבר רע.
סיפור המסגרת של מאפיה 3 מרתק וחדשני. הוא מורכב מהתרחשויות ההווה לצד סצנות שלוקחות אותנו כמה שנים קדימה, ללב ליבה של חקירה פדרלית שנערכה בעקבות המאורעות שקרו במשחק. רגע אחד אתם עמוק בתוך מחסן מלא באויבים, ורגע אחר אתם כבר בתוך שימוע של הקונגרס, כמה שנים קדימה. ההתכתבות בין ההווה לעתיד מעניקה למאפיה 3 נופך קולנועי מעניין ומבטיח מאוד.
אלמנט נוסף שמבדיל בין מאפיה 3 למשחקי פשיעה אחרים, הוא העובדה שבזמן שבמשחקים אחרים אתם עובדים אצל המאפיה – כאן המאפיה עובדת אצלכם. במסגרת מסע הנקמה, לינקולן מצליח לאגד תחתיו שלושה מאפיונרים שנפגעו גם הם ממרקאנו – קסנדרה מהאיטי, ויטו האיטלקי ובורק האירי.
בתמורה לכוח האדם שלהם ולשירותים חשובים נוספים, כל מחוז שלינקולן מצליח לכבוש מידי מרקאנו צריך להתחלק בין השלושה. לינקולן, כלומר אתם, מחליטים מי יקבל מה, ומדובר במלאכה רגישה, שכן התעלמות מאחד מהם עלול לגרור השלכות. בפועל, אגב, אתם כן מבצעים עבורם מגוון משימות שלא שונות מהפורמט הרגיל שבמשחקי פשע האחרים.
הגיבור לינקולן קליי. טונות של כריזמה ודיבוב מעולה
וחוזר חלילה
אז גיבור שהוא גם גיבור מלחמה וגם רוצח חסר מעצורים כריזמטי – יש. סיפור מסקרן שכולל מסע נקמה רווי יצרים וחיסול חשבונות – יש. מערכת יחסים מורכבת בין דמויות – יש. ומנגנון מתוחכם לבניית קרטל שיפיל את מרקאנו הרשע – גם יש.
ואז מגיע ה"אבל" הגדול, והוא גדול מאוד: המשחק נהנה מבסיס מצוין שלא זוכה להוצאה לפועל שמתקרבת לרמה שלו. הכוונה היא בעיקר לעובדה שכל המשימות במשחק חוזרות על עצמן שוב ושוב, כמעט בלי שום שינוי, תחכום או גיוון.
כל משימה גדולה מורכבת מכמה רבדים: מקבלים מידע מאיש קשר מסוים, חוקרים או מחסלים דמות בדרגה נמוכה בהיררכיית הפשע, אחר כך משמידים ציוד או מקום (סמים, מכוני ליווי, בתי הימורים, מכוניות גנובות) כדי לפגוע בתשתית הכלכלית של המטרה, ואז מגיעים אל המטרה עצמה, מחסלים אותה ואז למעשה משתלטים על המחוז ומחליטים איזה בן ברית ינהל את המחוז. לאורך כל המשימה, אתם מחליטים איך לבצע אותה – בהתגנבות ובשקט בלי שאף אחד ישים לב, או בהסתערות אלימה ועקובה מדם.
לינקולן עם בורק, ויטו וקסנדרה. מלחמת שליטה על כל מחוז
בפעמים הראשונות הפורמט הזה מסעיר ומהנה מאוד. אלא שאנחנו מדברים כאן על משחק בהיקף של כ-40 שעות משחק לעלילה המרכזית, ולעשות את אותן פעולות בדיוק במשך 40 שעות משחק – זה לא רק לא כיף, אלא מתסכל וגורם לך לחשוב שהמפתחים פשוט זילזלו בשחקנים.
הפיאסקו לא נגמר כאן. במשימות עצמן תגלו במהרה שהאינטיליגנציה המלאכותית של האויבים כל כך נמוכה, עד שזה מרגיש כמעט כמו רמאות. כך למשל, הצלחנו לחסל אינספור אויבים בצורה חשאית, כשהם נמצאים מאוד קרובים לאויב נוסף, שבדרך פלא לא שם לב שסנטימטרים ממנו אדם נשחט למוות. במקרה אחר, נתקלנו באויבים שבמשך שעה ארוכה בוהים בקיר, רק מחכים שתסתערו עליהם מאחורה ללא שום קושי.
אתם מחליטים: להסתער קדימה או להרוג את כולם בחשאיות?
לאן נעלם המולטיפלייר?
העולם של מאפיה 3 הוא עולם פתוח, ענק ומושקע לפרטי פרטים. אלא שכל זה לא שווה שום דבר אם בפועל אי אפשר ליהנות ממנו. נכון, יש כל מיני מגזינים (פלייבוי) ופוסטרים (קומוניסטיים) שצריך למצוא ולאסוף, אבל המשחק לא מתגמל על מציאת החומרים הללו ולכן אין שום תכלית בחיפוש.
בניגוד למשחקי עולם פתוח אחרים, במאפיה 3 גם אין את הפונקציה של Fast Travel שמאפשר לנוע אוטומטית בין נקודה לנקודה. אין אפילו אפשרות לקחת מוניות כדי להגיע ממקום למקום. זה רק אתם, הרגליים או כלי רכב שתתארגנו עליו. זה גוזל זמן משחק יקר ומוציא את החשק מלבצע משימות מרוחקות יותר בעולם הענק.
והפאשלה הגדולה ביותר של המשחק – אין מצב משחק מולטיפלייר. כן, בעולם פתוח כל כך גדול, מושקע ומסקרן – יש רק מצב משחק אחד, של הסיפור המרכזי, וזהו. וזה למעשה ממחיש את גודל הפספוס, כי בקונספט שבו יש מלחמה על כל מחוז – היה אפשר ליצור יופי של משחק מולטיפלייר שהיה יכול לאתגר באמת את המשחק המקוון של GTA, ובאמת שלא ברור מדוע מפתחי המשחק החליטו לוותר עליו מראש.
האינדיקציה הטובה ביותר לכך שהמשחק נכשל נראתה כאן אצלנו, בישראל. מאפיה 3 זכה לעמדה גדולה ומרווחת בפסטיבל הגיימינג Game In שנערך בסוכות בגני התערוכה. בזמן שכל העמדות של כל המשחקים היו עמוסות ועם תורי ענק – הביקוש למאפיה 3 היה דל ביותר, והעמדה היתה פנויה למשך רוב שעות הפסטיבל.
מאפיה 3 הוא ללא ספק המשחק בעל הפוטנציאל הגדול ביותר השנה ולכן הוא המשחק המפוספס ביותר של השנה. הסיפור מעולה, הדמויות מעניינות, העולם מרהיב ומהנה למדי – אבל הביצוע של הכל הוא לא אלא הוצאה להורג של המשחק כולו.
על קצה הג'ויסטיק
אהבנו:
עלילה מצוינת שמוצגת בצורה חדשנית
עולם פתוח יפהפה שנאמן לתקופת המשחק
משחק מהנה, למרות החסרונות
פחות אהבנו:
כל המשימות חוזרות על עצמן
אינטיליגנציה מלאכותית עלובה
אין מצב מולטיפלייר
כמה: 329 ש' לפלייסטיישן 4 ולאקס בוקס וואן, 229 ש' ל-PC
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
