כדרכם של עלילות אמריקניות, גם הסיפור הזה נולד או לפחות קיבלת את הטוויסט הנכון בחדר במלון בשעת לילה מאוחרת. גולדן סטייט מצאה עצמה בפיגור 2:1 מול קליבלנד בגמר האן.בי.אי של 2015 וניק יורן, איש הווידאו האלמוני של הקבוצה, השתעשע בינו לבין עצמו ברעיון להסיט את דריימונד גרין לעמדת הסנטר מול ההרכב הגבוה של הקאבס.
על פי המיתולוגיה, הודעת הטקסט לעוזר המאמן לוק וולטון נשלחה ב־2 בלילה שאחרי המשחק השלישי. ההמשך ידוע: הקבוצה של דיוויד בלאט לא מצאה מענה הולם, הווריורס ניצחו שלושה משחקים ברצף ו"הסמול בול" הפך למושג הכי שחוק בענף.
התופעה, על אף הרומנטיקה שבסיפור, לא באמת הומצאה באותו יום (או לילה). דון נלסון השתמש בהרכבים נמוכים ואתלטיים כבר בשנות ה־80; מייק ד'אנטוני עשה מזה קריירה בפיניקס של העשור הקודם; וגם באירופה ובישראל כבר כמה שנים טובות שמעלימים יותר ויותר את תפקיד הסנטר המסורתי (גם אם יותר בגלל הנסיבות מאשר מאסטרטגיה כלשהי).
עם זאת, "הסמול בול" זכה לאריזה חדשה, נוצצת יותר, באותם ימים של יוני 2015. עם פרזנטור כריזמתי בדמותו של גרין, פורוורד בגובה 2.00 מ' שמשחק כסנטר וקולע שלשות בקצב שהוא מספק פאנצ'ים לתקשורת, זאת לא היתה משימה קשה במיוחד. גם ההפסד לאותה קליבלנד בגמר האחרון לא פגם בערכו של המוצר, בטח כשממול עמדה יריבה שהפעם, בניגוד ל־2015, כבר שיחקה ללא סנטר טבעי.
ובתרבות ספורט של טרנדים ודימויים, העסק מחלחל למטה, תרתי משמע. עמדת הסנטר אמנם נמצאת תחת שינוי מתמיד כבר כמה עשורים, אבל בשנתיים האחרונות הגיעה לצומת דרכים ברוח אותו סמול בול של גולדן סטייט. רק 10 סנטרים בליגה בעונה שעברה זכו לפחות ל־30 דקות למשחק - שיא שלילי ב־13 השנים האחרונות. אם לשפוט לפי הצהרות קדם העונה, שתיפתח הלילה, המגמה רק מחריפה.
בממפיס, למשל, העזו הקיץ לגעת בשילוב הקדוש שבין מארק גאסול לזאק רנדולף באזור הצבע. "אנחנו לא הולכים לנצח קבוצות ברמה גבוהה אם נשחק לאט ומארק וזאק ביחד הם לא המתכון לקצב מהיר", הודה בפשטות המאמן החדש, דיוויד פיזידייל. גם אל ג'פרסון, מהסנטרים הפורים בליגה בעשור האחרון, קיבל מעמד חדש של שחקן ספסל בעונה שעברה בשארלוט וצפוי להמשיך כך גם בקבוצתו החדשה, אינדיאנה. ג'אהיל אוקפור, אחרי עונת רוקי נאה מאוד בפילדלפיה (הפחות נאה), עשוי גם הוא למלא העונה את תפקיד השחקן השישי.
"הייתי מגדיר את זה כאבולוציה של המשחק", אומר ל"ישראל היום" ירון ארבל, הסקאוט הישראלי של ניו אורלינס, "המשחק משתנה כל הזמן, זה היופי שלו. יש טרנד של סמול בול והנפגעים מזה הם הסנטרים הקלאסיים. בשלב מסוים זה ישתנה לכיוון אחר". סמנטית, לפחות, המונח "סמול" עושה מעט עוול לסגנון הזה - גולדן סטייט, נושאת הדגל שלו, תתחיל את העונה הנוכחית בכלל כקבוצה השנייה בגובהה בליגה. הס"מ הרבים שיש לה בעמדות 3-1 הם למעשה אלה שמאפשרים לה את הגמישות הנדרשת כשעם הגעתו של קווין דוראנט הקיץ - 2.06 מ' עם חגורת כתפיים של 2.26 מ' - היא צפויה להפוך קטלנית אף יותר.
בגב שמוט
חוק לא כתוב באן.בי.אי קובע כי תופעה לא הופכת לכזו עד שגרג פופוביץ' לא יוצא נגדה. לפני שבועיים גם זה קרה. "גולדן סטייט היא מפלצת, אבל כל השאר הם די שוטים", אמר בפופוביצ'יות טיפוסית לסן אנטוניו אקספרס ניוז, "כל 29 הקבוצות יעשו התאמות - אף אחת לא תשחק רק גבוה או רק נמוך". על אף חיבתו להצטייר כשמרן, גם מאמן סן אנטוניו שיחק בעונה שעברה דקות מסוימות עם קוואי לאונרד בעמדה 4. הרעיון המפורסם של אותו יורן צץ במוחו, אגב, לאחר צפייה בגמר 2014, שבו "פופ" השתמש לפרקים בהרכב נמוך עם בוריס דיאו בעמדה 5.
"אין פה משהו מוחלט", מוסיף ארבל, "הספרס משחקים גדול, הקליפרס משחקים עם דיאנדרה ג'ורדן, טורונטו עם יונאס ולנצ'יונאס. שני סנטרים נבחרו הקיץ בלוטרי, ארבעה בסיבוב הראשון. תביא לי 'שאק' וגם ב־2016 הוא יהיה תופעה". סן אנטוניו, בלי טים דאנקן אבל עם פאו גאסול, תפגוש הלילה את גולדן סטייט לעוד התנגשות של סגנונות.
שאקיל מול יואינג. "גם ב־2016 שאק יהיה תופעה", אומר ל"ישראל היום" סקאוט ניו אורלינס, ירון ארבל // צילום: GettyImages
וככל שיותר סנטרים עושים את הדרך לכיוון הספסל, כך גם הם מתרחקים מהטבעת. משחק הגב לסל - פעם מאפיין בלתי נפרד של הענף, אפילו מצד פורוורדים וגארדים - הולך ומצטמק. רק חמש קבוצות בעונה שעברה בחרו באופציית הפוסט אפ לפחות ב־10 אחוזים מההתקפות שלהן (סן אנטוניו במקום הראשון עם 14.3) לעומת 22 לפני עשר שנים, על פי נתונים של חברת הסקאוטינג Synergy Sports. "אנחנו מאבדים חלק מהספורט שלנו", אמר בשנה שעברה בערגה מאמן מילווקי ג'ייסון קיד למגזין "Grantland" (שכמו הפוסט אפ, עליו השלום).
אותן סטטיסטיקות מתקדמות היו גם אלה שתרמו בעלייתו של "הסנטר החדש": 20 נקודות ו־10 ריבאונדים למשחק - אאוט, צמצום אחוזי השדה של היריבה שעה שאתה על המגרש ויצירת חסימות בהתקפה לסלים - אין. ווילט צ'מברלין בוודאי מתהפך בקברו. אנדרו בוגוט, למשל, יצליח לשמור העונה בדאלאס כמעט על אותו שכר שהרוויח בגולדן סטייט (כ־11 מיליון דולר) לא מעט באמצעות סטטיסטיקות שמבליטות את יעילותו ההגנתית ופחות בגלל 5.4 נקודות ו־7.4 ריבאונדים למשחק שצבר בעונה האחרונה בווריורס - שיאי קריירה שליליים.
"אני מרגיש שאנחנו הופכים את המשחק למסובך יותר ממה שהוא אמור להיות", הלין קיד, והפך, גם אם לרגע, לאוהד מהרחוב, "השורה התחתונה היא כזאת: ככל שאתה יותר קרוב לסל - ככה אתה הופך לאיום גדול יותר". ספר את זה לסטף קרי.
הלילה:
קליבלנד - ניו יורק (02:30, ספורט 5)
יוטה - פורטלנד (05:00, ספורט 5 לייב)
גולדן סטייט - סן אנטוניו (05:30, ספורט 5)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
