הסיפור על ארז אדלשטיין ומכבי ת"א הוא סיפור על שמן ומים - לא היה סיכוי ששני הצדדים יתערבבו זה בזה. ובכל זאת, כל סאגת הפיטורים לא מוציאה טוב את המועדון על רקע השנים האחרונות. העובדה ששום מאמן שלא קוראים לו פיני גרשון או דיוויד בלאט לא יכול לעבוד בו היא נורה אדומה למקבלי ההחלטות שם.
משהו בין התדמית ההייטקיסטית שמכבי מנסה לשוות לעצמה לבין מה שקורה בשטח לא מתחבר. מצד אחד, המועדון מצהיר על צעדי ארגון מחדש ומצד אחר, בתוך שנה שני מאמנים לא עוברים את חודש נובמבר. הפעם נוצר כאן היבט נוסף - סוגיית השפעת השחקנים על התנהלות המועדון. "מכבי פתחה כאן פתח מסוכן", אומר גורם בכיר בענף, "שחקנים קובעים מי יהיה המאמן או לפחות מי לא יאמן". מצב כזה עלול לחזור כבורמנג לקבוצה. כשנותנים לשחקנים כזה כוח, טוב לא יכול לצאת מזה.
אדלשטיין בחר בהתנתקות מוחלטת, לפחות כלפי העיתונאים, אך בסביבתו יש כעס גדול על המהלך וההתנהלות. "לא נתנו לו סיכוי אמיתי והפקירו אותו מול השחקנים", אמרו מקורביו, "מכבי לא ידעה לעכל מאמן כמו ארז שהוא מאמן עם דרך וחזון. איך אפשר להגיד עליו שאין לו שיטה? השחקנים ראו שהדברים על המגרש לא הולכים כמו שצריך אז הם היפנו את החיצים כלפי המאמן כדי להוריד מעצמם אחריות". עוד טענה שחזרה היא שעם סוני ווימס היו בעיות גם בצסק"א מוסקבה, אבל שם לא איפשרו לו לעשות מה שהוא רוצה.
במכבי, כמובן, רואים דברים אחרת. "כשאין ברירה אז אין ברירה ולא משנה מה השעה ואיזה יום היום", אמרו שם. במכבי טוענים שחשבו בצורה קרה ועניינית, השאירו את הרגשות בצד ולקחו את ההחלטה הכי נכונה למועדון בנקודת הזמן הזו. במועדון טוענים כי אדלשטיין לא היה אוטוריטה על הקווים מהיום הראשון ושהאורות האדומים נדלקו מוקדם מאוד.
גורם במכבי אמר: "אולי יש כאן פגיעה תדמיתית, אבל קטנה ממה שחושבים, כי אנשים ראו שהוא עשה המון טעויות. המהלך הזה מובן ציבורית יותר ממה שחושבים. הוא לא עשה התאמות נכונות כדי שסגל השחקנים שיש כאן יצליח. לא נכנענו לשחקנים, הוא פשוט איבד את חדר ההלבשה ולא היה אפשר להמשיך".
