שר הילדים / לאה גולדברג
זו היתה שנה וחצי כיפית במיוחד עבור אוהבי לאה גולדברג, הורים וילדים כאחד. "יקינתון - סיפור על חברות ושיר" מאת שהם סמיט (איורים: רוני פחימה), תיאר את סיפור חברותן של גולדברג ושל רבקה גווילי, שהוליד את השיר "פזמון ליקינטון". אחריו הגיע "דודה לאה, מאת: שומיש", ביוגרפיה מושקעת ונועזת לילדים על חייה של גולדברג, שנכתבה גם היא על ידי שהם סמיט (איורים: נטלי וקסמן־שנקר).
כעת רואה אור "שר הילדים" (ספרית פועלים), שבהשוואה לטקסטים הקודמים אינו מעוגן במחויבות למה שקרה באמת, אלא להפך - עוסק בחלומות ובכוח הדמיון. למרות השם הממלכתי, שר הילדים הוא למעשה קוסם גמלוני. בכל לילה הוא יוצא מצויד במראה מפתה, שבה משתקפים חלומותיהם של ילדים. אם החלום מוצא חן בעיניו, יעזור הקוסם לילד להגשימו, ובתנאי שהחולם עצמו לא ישכח את חלומו. זהו טקסט קצר, לירי ומתגלגל על הלשון, כמיטב המסורת של גולדברג. בחירתו החכמה של המאייר ניב תשבי בפלטת צבעים לא שכיחה - כתום־שחור וגוני כחול - מעניקה לטקסט איכויות טומנות סוד, "ליליות" ומלנכוליות מעט.
הלב שלי קופץ וצוחק / רוסה לגרקרנץ
מי שהתאהב בגישתה האופטימית לחיים של דּוּני השבדית בת ה־6 בספר "החיים המאושרים שלי", יוקסם גם מספר ההמשך, "הלב שלי קופץ וצוחק" (ידיעות ספרים וטל־מאי, תרגום משבדית: דנה כספי, איירה: אווה אריקסון). כעת הילדה השמחה, ש"ממציאה סופים חדשים לכל הסיפורים העצובים", מסתגלת לעזיבת חברתה הטובה אלה־פרידה, שעימה החלה להתכתב בסוף הספר הראשון לאחר שהשתיים למדו קרוא וכתוב.
הלב שלי קופץ וצוחק / רוסה לגרקרנץ
כמו בספר הראשון, חוויותיה של דוני, שהתייתמה מאמה וחיה עם אביה, מתובלות באותו דוק מתוק־מריר שמאפיין חוויות ילדות: כשהלב סוער ורחב הכל נראה חמוּר, אך יכול גם להישכח במהרה בלי הסברים. דוני מגיבה בבלבול כששתי חברותיה, תחליפים חיוורים וערמומיים לאלה־פרידה, מחליטות להתעמר בה קלות בגלל דבר שאינו באשמתה, והנקמה מצידה לא מאחרת להגיע. בעידן שבו המסכים מחליפים חברים, יפה במיוחד נאמנותה של דּוּני לחברתה. הספר עוסק ברגישות ובאמינות בתופעת הבריונות בבתי הספר, ומבליע מסר מציאותי ומנחם, בלי דרמטיזציה מוגזמת.
הצבעים חוזרים הביתה / דרו דיוולט
אוליבר ג'פרס האירי הוא אחד המאיירים המצליחים והמשפיעים בעולם. בין הספרים שאייר ו/או כתב: "הבקבוק והלב", "הילד שאהב לאכול ספרים", "תקוע" וכמובן "הצבעים בשביתה" המשעשע. באחרון דנקן חובב הציור מקבל מכתבים זועמים ומצחיקים מהצבעים האהובים שלו: הכחול מתלונן שקטן משמעותית כי דנקן משתמש בו יותר מדי, הוורוד מלין שדנקן ממעט לצייר בו כי הוא "צבע של בנות" וכן הלאה. כפיצוי, מחליט אוליבר ג'פרס להיענות לדרישות הצבעים ולאייר את ה"מגנום אופוס" שלו בספרו של דרו דיוולט, "הצבעים חוזרים הביתה" (ידיעות ספרים, מאנגלית: נטע גורביץ).
הצבעים חוזרים הביתה / דרו דיוולט
הפעם נאלץ דנקן להתמודד עם צרה חדשה, בדמות סידרת גלויות חדשה ונעלבת ששולחים לביתו הצבעים שנזנחו: הבורדו קובל על כך שנשכח בתוך הספה; הצהוב והכתום הומסו יחד ונשארו להיצלות בשמש; צבע האדמה הופקר לחסדי הכלב של דנקן, שהקיא אותו על השטיח - וזו רק ההתחלה. גם בספר זה כמעט כל כפולת עמודים נחלקת לשניים: בחצי אחד מופיע תוכן הגלויה, ובשני מופיעים איורים מעשה ידיו של דנקן. אין שום יכולת לפספס עם הספר הזה, שמלבד היותו מצחיק מאוד מנפץ את הקשר השכלתני בין איור מהוקצע לאיכותי. חוסר השלמות המודע לעצמו של האיורים מביע דווקא מסר עמוק על יצירתיות ועל חשיבה מחוץ לקופסה.
מרבד קרפדות / אור ארנסט
קשה להגדיר את הספר "מרבד קרפדות" (הוצאת עצמית), וכאן טמון ייחודו: הוא לא רוצה שתתעסקו בהגדרות. מבחינת יוצריו, הכותבת אור ארנסט והמאייר אורי טור, אתם יכולים לקחת ממנו שביב מחשבה, להיתפס על מילה מצחיקה שאתם לא מכירים ולתהות. בהקדמה, ארנסט מספרת שהיתה ילדה אמיצה בבוקר ופחדנית בלילה, ילדה שפחדה משדים ומרוחות רפאים והלכה מתוך שינה. הדיאגנוזה: החולה בריאה, פשוט יש לה דמיון מפותח. היא משתמשת בו כדי לכתוב סיפורי מתח והרפתקאות, וכך גם מה שהיא מעודדת את קוראיה לעשות: לשאוב מכוחם של החלומות ליצירה, ואולי גם ליצירת משמעות.
מרבד קרפדות / אור ארנסט
הספר מכיל סיפורי חלום שיריים ומופשטים, וגם שירים סיפוריים אינטליגנטיים על הרי געש בסירופ ענן, מדוזת טרמפולינה ועפיפוני חתולי־ים - ואפילו גם כמה מסרים פמיניסטיים. אין ספק, ארנסט לא מזלזלת בקוראים הצעירים. וטור, שידוע בשפה הפסיכדלית והסוריאליסטית של איוריו, משתלב לעילא בעולם נטול הזמן, המקום ולעיתים גם ההיגיון שהיא יוצרת.
חלקו השני של הספר מורכב מיומן אישי, הכולל שאלונים וגם דפים ריקים המעודדים את הקוראים לכתוב את חלומותיהם או לצייר אותם.
ים-יבשה / שירי צוק
בראיון עימה סיפרה הסופרת שירי צוק בבדיחוּת ששאיפתה כאמא היא "לשחק עם הילדים משחקים שבהם אני עושה כמה שפחות, והם כמה שיותר". אין ספק שמשחק הילדים ים-יבשה הוא פתרון מוצלח: ההורים אומרים לסירוגין את צמד מילות הקסם, והילדים קופצים. אך האם אפשר להעביר את חדוות המשחק לדפיו של ספר? מתברר שכן.
ים-יבשה / שירי צוק
"ים-יבשה" (כתר) הוא ספר משחק מצחיק, והשפה החזותית של המאיירת איה גורדון־נוי משלימה אותו היטב. רני בן ה־10 רוצה ללכת לים, אך משפחתו עסוקה בסידור הבית. התפקיד שלו? לא להפריע. מהר מאוד השטיח הביתי נדמה לו כמו ים כחול, והספה - כיבשה מוגנת. הספר הוא אופציה חביבה לעצלנים שבינינו, שבמקום להפעיל את הרגליים יכולים להפעיל את האצבעות ואת הדמיון וכך לצאת למסעות.
גן גורים / רפאל ספורטה
העדנה המחודשת של רפאל ספורטה לא דועכת. אחרי "ארמון החול: שירים וסיפורים" שאיחד את מירב כתביו, ואחרי יציאתו לאור של ספר הקרטון לפעוטות "זרת זרת לשלום", הגיע תורו של הספר הכי מפורסם של ספורטה, הלוא הוא "גן גורים".
גן גורים / רפאל ספורטה
לצורך הוצאתו המחודשת של הספר (הוצאת כנרת) נסרקו מחדש האיורים המקוריים והנפלאים של איזה הרשקוביץ, וכעת הקוראים יכולים להתענג מחדש על אבא פיל אוטומוביל, גורי הגן החמודים, הגננת הדובה ועוד. "גן גורים", שיצא לראשונה ב־1958, הכתיב את הפואטיקה המיוחדת של ספורטה מאז: תיעוד רגעים קטנים מחיי היומיום של הפעוטות בעדינות אין־קץ, בהומור שובבי ובחדווה אמיתית, שבוודאות תקסום לכל ילד קטן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו