בעוד חודש וקצת, ב־26 בנובמבר, ימלאו שלוש שנים למותו של אריק איינשטיין, ועדיין המחשבות עליו, על השמחה שהעניק לחיינו ועל תחושת הפספוס של סוף חייו, מאוד מעסיקות אותי.
חשוב לי לספר לאנשים על אריק, על יצירתו, וקצת על הבנאדם שהיה לי הכבוד להכיר מקרוב. אני עושה את זה במפגשים ברחבי הארץ, ובשנה האחרונה גם בתוכנית רדיו שבועית, מדי שבת ב־13:00 בגלי צה"ל. אחד הדברים שבולטים לי הוא הפער בין האהבה וההערכה העצומה של רבים לאיינשטיין (נדמה לי שאין שום אמן ישראלי כל כך אהוב) לבין העובדה שפעילותו המוסיקלית בשנים האחרונות לחייו כמעט שאינה מוכרת לקהל הרחב.
אני פוגש המון אנשים שחושבים שהאלבום "יש בי אהבה" מ־1995 הוא אלבומו האחרון של איינשטיין. כשאני אומר שמאז הוא הוציא עוד שבעה אלבומים - הם נדהמים. פשוט לא יודעים שהוא היה אמן פעיל עד סוף חייו. אלה שיודעים שהוא המשיך להוציא אלבומים נוטים להגיד שרמת היצירה שלו בשנות ה־2000 לא מתקרבת לרמות היצירה שלו בשנות ה־70 או ה־80, וזו עמדה שיכולה היתה להיות לגיטימית אילו רק שמעו את אלבומיו האחרונים. הבעיה היא שרוב אלה שסוברים כך לא טרחו להקשיב לאלבומיו האחרונים של אריק.
האלבום האחרון שהוציא אריק היה "כל הטוב שבעולם" ב־2007, ביחד עם גיא בוקאטי. איינשטיין ובוקאטי, מוסיקאי די אלמוני עד אז, מצאו שפה משותפת וחברות שהחזיקה מעמד עד הסוף המר. האלבום "כל הטוב שבעולם" הורכב כולו (למעט שיר אחד, "רגע לפני", שכתב יעקב רוטבליט) ממילים ומלחנים של בוקאטי. בשיר אחד, מרגש במיוחד, אריק השתתף בכתיבת המילים: "רוקד את הטנגו לבד". "כתבתי לך מיליון שירים, וזה יהיה האחרון, נתתי לך מכל הלב, אז קחי ממני קצת כאב, קצת כאב, זה הורג אותי ככה לאט לאט. בזמן האחרון רוקד את הטנגו לבד, אני צריך אותך, את לא שולחת יד, אל תלכי רחוק, כאילו כבר ויתרת, מחכה לך כאן בבית, כתבתי לך מיליון שירים", אומר השיר. האם השיר הזה מופנה לאהובה פרטית או שהוא מופנה גם למדינה? לתקשורת? לקהל?
זה היה השיר האחרון שאריק כתב. בשנים שבאו אחרי הוצאת האלבום, אריק לא התלונן אבל מדי פעם שאל בכאב מדוע לא מכירים את האלבום. האם אין באלבום הזה שום שיר ראוי? זו היתה בשבילו אכזבה גדולה, ואף על פי שבוקאטי ואריק המשיכו להקליט לא מעט שירים בהמשך, אריק לא הקליט עוד אלבום.
האם אנשים יגלו את "כל הטוב שבעולם" באיחור? האם ייקח לו זמן אבל גם הוא יקבל מעמד של אלבום זהב? את אריק זה בוודאי ישמח, איפה שלא יהיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו