זהות. יש לא מעט דרכים להפוך לאלופת הפרמייר ליג, הליגה המקומית היוקרתית באירופה, אך תהיה אשר תהיה הדרך, היא נדרשת, כיוון שהמקריות, כמו זו שסידרה ללסטר סיטי את הזכייה ההיסטורית בתואר בעונה שעברה, עובדת אחת לכמה עשורים.
מסיבה זו, כל קבוצה בעלת שאיפות לכתר האנגלי צריכה קודם כל להחליט על זהותה - מי היא רוצה להיות. הערב, באיצטדיון אנפילד המחודש, ייפגשו שני מועדונים גדולים שעדיין נמצאים בשלבי הגיבוש של זהותם החדשה. ליברפול של יורגן קלופ ומנצ'סטר יונייטד של ז'וזה מוריניו.
תחילה המארחת, המחכה לאליפות ראשונה מאז 1990. למעט העונה המלהיבה אך המקרית עם לואיס סוארס ב־2013/2014, ליברפול נראתה כמי שהרימה ידיים בקרב מול שאר הגדולות, ולמעשה התגלגלה ללא תכלית מעונה לעונה, תוך שהיא רושמת הישגים לעיתים רחוקות. העונה, הראשונה שאותה בנה מההתחלה המנג'ר הגרמני, אפשר לומר בזהירות שה"מייטי רדס" סוף סוף יודעים מה הם רוצים מעצמם.
אמנם עוד חסרה להם קצת יותר משמעת, בעיקר בהגנה, אבל השחקנים הפנימו את דרכו של קלופ, ואוהדיה מאמינים שהזהות החדשה תהיה מלהיבה. ההתקפה עובדת היטב: מהירה, שוטפת ודי קטלנית; כל שחקן התאים את עצמו לחשיבה של קלופ, גם אם נשלח לתפקיד שאינו רגיל או אוהב (ג'יימס מילנר הפך מקשר למגן שמאלי מעולה); וכל מי שאובחן על ידי קלופ לאורך העונה שעברה כלא מתאים, גם אם בעל פוטנציאל, מצא לעצמו בית חדש.
אצל מנצ'סטר הסיפור שונה. גם אחרי שלוש עונות, היא לא מצליחה להתגבר על עזיבתו של אלכס פרגוסון. הנעליים הענקיות של המנג'ר המיתולוגי לא מצאו מחליף בעל מידה מתאימה, וכעת היא מנסה לעשות את השינוי עם המנג'ר הפורטוגלי, שלאורך השנים בצ'לסי יצא רבות נגד האדומים מאולד טראפורד. לאוהדים הוא עושה כאב ראש גדול. הם לא אוהבים אותו, ומנסים להשלים עם מה שנגזר עליהם מההנהלה.
איזו זהות מבקש מוריניו לעצב? קצת קשה להבין. מצד אחד הוא מכתיב צורת משחק אפורה ומכנית, ומצד שני שיכנע שני כוכבי ענק בעלי סגנון מלהיב עד ראוותני, זלאטן איברהימוביץ' ופול פוגבה, לחתום בקבוצה (תמורת סכומי עתק).
הניגוד הזה בא לידי ביטוי על הדשא. למעט ההתפוצצות במחצית הראשונה מול לסטר, שבה כבשה רביעייה, יונייטד מציגה כדורגל משעמם עם נגיעות מועטות של יופי וברק. נדרשת סבלנות רבה עד שיונייטד החדשה תתגבש, אם בכלל.
השנאה. היריבות בין שתי האדומות היא הגדולה ביותר שיודעת הפרמייר ליג. מדובר ביריבות שהיא הרבה מעבר לספורט ומכילה בתוכה רגשות קיפוח, מאבקים כלכליים־חברתיים והיסטוריה. האיבה שלהן זו לזו גדולה יותר מזו שהן חשות כלפי היריבות העירוניות.
משחק ערב בין השתיים הוא נדיר. המשטרה, למען הסדר והביטחון, מונעת לרוב סיטואציה כזאת, מתוך חשש מהשילוב המסוכן של שנאה, אדרנלין, שעות חשיכה ואלכוהול. הפעם האישור הגיע, ובסוף השבוע שוחררה הודעה משותפת של המועדונים: "אנו מבקשים מכל האוהדים להתנהג בצורה מכובדת ולעזור לנו למנוע כל צורה של תוקפנות והתנהגות דיסהרמונית... מי שייתפס נוהג באלימות יסולק מהאיצטדיון וסביבתו ומסתכן במעצר". נותר רק לקוות שהאזהרה הזאת תספיק כדי לעצור את החוליגנים.
מומנטום. בטרם נבלמה על ידי פגרת הנבחרות, ליברפול רשמה רצף של ארבעה ניצחונות ליגה. קלופ נבחר למאמן חודש ספטמבר, הקבוצה שלו הפגינה כדורגל מהנה לצד אופי, ויהיה מעניין לראות אם היא תמשיך מהמקום שבו נאלצה לעצור ותיצמד לשתי המוליכות (סיטי וארסנל).
יונייטד, לעומת זאת, גימגמה בארבעת המשחקים האחרונים. כאמור, היתה את ההתפוצצות על לסטר, אך מעבר לכך היא נוצחה פעמיים (על ידי ווטפורד וסיטי) וגירדה נקודה מול סטוק. האם כל זה נותן יתרון לליברפול לקראת המשחק מחר בערב? לא בטוח. כי למרות ששתי הקבוצות התחדשו, לכל שחקן ושחקן ברורה חשיבות הניצחון על היריבה הגדולה - והעיקר שנזכה לכדורגל משובח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
