"אני מנסה להגיע לנערים חרדיים כדי לתת להם אומץ להתגייס. אני יודע שהגיוס יעשה להם טוב"

"אני מעדיף שלא ניכנס עמוק לתוך השכונה, זה יכול להיות מסוכן", אומר לי סמ"ר משה ברוכים כשאנחנו הולכים בסמטאות האבן הציוריות של שכונת גאולה בירושלים. "אני כבר רגיל, אבל אני לא רוצה שיפגעו בך".

מה כבר הם יכולים לעשות לי, אני שואלת אותו. הרי הם לא ירביצו לאישה.

"אולי, אבל גם לספוג קללות ויריקות זה מאוד לא נעים. עברתי את זה לא פעם ולא פעמיים כשהסתובבתי פה במדים. קיללו אותי, ירקו עלי. אני כבר יודע לזהות לפי המבטים מתי המצב עלול להתחמם. את רואה את הקבוצה הזאת של צעירים שעומדת מולנו? תסתכלי על המבטים שלהם. נראה לי שזה הסימן שלנו לעוף מפה".

ברוכים (22), חייל חרדי, ראש תחום שילוב חרדים בלשכת הגיוס בירושלים, הוא לא ממש דמות פופולרית ברחוב החרדי. הוא מזוקן, על ראשו כיפה שחורה, ופאות קצרות מוסתרות מאחורי האוזניים. מבעד למדי צה"ל מבצבצת ציצית, שמסגירה את היותו חרדי.

המראה של חרדי במדים הוא לא קל לעיכול ברחוב החרדי. ביום ראשון השבוע הותקף אוטובוס של לוחמים מגדוד נצח יהודה החרדי בשכונת מאה שערים בירושלים. עשרות המפגינים, שמחו נגד מעצר של צעיר חרדי שהשתמט מצה"ל, קראו לעבר החיילים "חרדקים", "געוולד" ו"ציונים החוצה".

את ברוכים זה ממש לא הפתיע. "מגיל צעיר מלמדים אותם שחיילי צה"ל הם חזירים שטניים מוצצי דם. אז כשאני הולך בשכונות החרדיות במדים, תלמידי הישיבות והילדים הקטנים מסתכלים עלי בבוז ובסלידה, כמו מצורע שצריך להקיא מהחברה החרדית. עדיין חשוב לי להדגיש שאלה שמסיתים נגד הצבא ונגד החיילים הם קומץ קטן.

"אני יודע היטב מה החיילים שנקלעו להפגנה הזאת הרגישו, אבל לא צריך לתת לזה במה גדולה מדי. זאת לא פעם ראשונה ולא פעם שנייה. בעבר הם גם באו להפגין מול לשכת הגיוס בירושלים. עשו קצת רעש, צעקו, קיללו והלכו. בשורה התחתונה, יש שינוי בציבור החרדי, בני נוער מתעניינים היום בגיוס יותר מאי פעם.

בשנה האחרונה הוא זכה ללא מעט איומים וטלפונים מטרידים מגורמים בקהילה החרדית, שניסו להפחידו ולהניא אותו מביצוע תפקידו, בעקבות קמפיין החרדקים (ראשי תיבות לחרדי קל דעת, אבל למעשה כינוי גנאי שמורכב מצירוף של חרק וחיידק).

בפליירים ובפשקווילים שנתלו בשכונות החרדיות צוירו קריקטורות של חיילים, הנראים כמו חזירים. ברוכים מראה לי צילום של פשקוויל כזה, שעליו מתנוסס ציור של חייל חרדי במדים עם אף ואוזניים של חזיר, ובידו ספר תורה. על הפשקוויל נכתב: "נסחפתי אל חיי הבטלה, ישבתי על הברזלים בשכונה, טבעתי בירוקת המבאישה, שלחו אותי לבלבל את בחורי הישיבה ולייבש להם את הנשמה. אני עובד עליהם עם סיסמאות מהגמרא, אבל בפועל אני דבר אחר לגמרי. אז מי אני? החרדק מלשכת הגיוס".

הקמפיין התחיל חודש לפני שברוכים התגייס, "אבל לקח לזה זמן להיקלט. שבוע אחרי הגיוס נכנסתי לשכונת מאה שערים עם מדים כדי לקנות חלות, ולא עשו לי כלום. היום כבר בלתי אפשרי להיכנס לשם עם מדים".

כרזות מתוך קמפיין החרדקים. "עשו לנו פרסום חינם"

לפני שנה הוא התחיל להרגיש את ההסתה על בשרו. "האווירה נעשתה לא נעימה. השתדלתי להימנע מכניסה לשכונות חרדיות, כדי לא למשוך אש. השיא היה כשהם פירסמו חוברת שנקראת 'חוברת הציידים', שבה הופיעו שמות, תמונות, כתובות וטלפונים של כל החיילים החרדים ואנשי משרד הביטחון שמעודדים גיוס חרדים.

"אם עד אז השם שלי עבר מפה לאוזן, מאז פרסום החוברת הוא התפשט כמו אש בשדה קוצים. וזה היה מפחיד. הייתי מקבל עשרות טלפונים מטרידים ביום, חלקם ממספרים חסויים כדי שלא אוכל לחסום אותם. היו שואלים אם אני משה, וכשעניתי שכן, התחילו לקלל אותי שאשרף בגיהינום, שהשם ייקום דמי. פעם אחת הם גם איימו שישרפו לנו את הבית.

"פחדתי מאוד. היו חיילים ששמם התפרסם בחוברת, וריססו להם כתובות נאצה מתחת לבית או ניקבו להם את הגלגלים של האוטו. אני זוכר שבכל פעם שהלכתי עם מדים בשכונות החרדיות, הרגשתי כמו מטרה נעה.

"בהתחלה הצבא הורה לנו לא להסתובב עם מדים, מחשש שיפגעו בנו. תידרכו אותנו איך להתנהג. אמרו לנו לבדוק את האוטו לפני שאנחנו נכנסים. לעשות סימני זיהוי נסתרים על האוטו כדי לדעת אם מישהו נגע בו, ובעיקר להיות ערניים ודרוכים בכל פעם שאנחנו יוצאים מהבית.

"מעבר לפחד שלי על עצמי, פחדתי גם על אמא שלי ועל האחים שלי. זאת היתה תקופה לא נעימה".

שקלת להחליף טלפון?

"אומרים שאין כזה דבר פרסום שלילי. כל פרסום הוא פרסום, וגם פה זה הוכיח את עצמו. בזכות החוברת, שפירסמה את השם שלי, קיבלתי הרבה מאוד פניות מחרדים מתלבטים, שהצליחו להגיע אלי בקלות. הם עשו לי פרסום חינם.

"היום, בעקבות עבודה של הצבא והמשטרה, כמות ההטרדות פחתה כמעט לאפס, וכמות החרדים שהתגייסו בשנה האחרונה עלתה, כך שהקמפיין אולי דווקא עזר לנו". 

ההתנגדות הרבה ברחוב החרדי לא גרמה לך לחשוב שאולי עדיף שלא יתגייסו?

"ממש לא. אני חושב שמי שלומד באופן רציני בישיבה וחי לפי 'תורתו אומנותו' צריך להמשיך ללמוד תורה. אבל יש לא מעט שלא לומדים בישיבה והולכים לעבוד, ורשומים כאילו הם עדיין בישיבה. מבחינתי זה גזל. מהם אני מצפה להתגייס ולתרום את חלקם".

•  •  •  •  •

אבל כשאני הולכת איתו ברחוב, אני רואה גם חבר'ה צעירים שמביטים בו במבטי הערצה, חלקם אף מעזים להישיר אליו מבט ולהגניב חיוך אוהד. "זאת תופעה שלא היתה קיימת פעם. אלה בחורים בני 18, 20, שלא מסתדרים בישיבות שלהם ומפנטזים על היום שבו יהיה להם אומץ לעמוד מול משפחתם ומול החברה החרדית ולהגיד שבמקום ללמוד בישיבה, הם מתגייסים לצה"ל.

"אני מנסה להגיע אליהם כדי לתת להם את האומץ הזה. אני מאמין שגיוס יעשה להם טוב, ואני גם יודע בפני אילו חששות הם עומדים. אני ממש רואה בזה שליחות, לא רק תפקיד".

בשלוש וחצי השנים האחרונות, מאז היום שבו החליט להתגייס, הוא פועל בשטח ומשמש אוזן קשבת וצינור מידע לבחורים האלה. בתקופה הזאת עברו תחת ידיו אלפי חרדים מתלבטים. רבים מהם התגייסו ומשרתים היום ביחידות החרדיות שהצבא פתח במיוחד עבורם, כמו גדוד נצח יהודה", בחטיבת כפיר, פלוגת תומר בגבעתי ופלוגת הנגב בחיל האוויר. 

"כשהם נפגשים איתי כדי להתעניין בקשר לשירות, הם באים בלי ידע בכלל. כל החיים הם הסתובבו בסביבה חרדית, למדו תורה בישיבות. כל מה שקשור לצבא, ליחידות צבאיות ואפילו לדרגות, זר להם. ברוב המקרים הם יודעים שגיוס לצבא משמעותו ניתוק הקשר עם המשפחה ועם הקהילה שבה הם חיים. זה מפחיד מאוד". 

איפה אתה פוגש אותם?

"בדרך כלל הם באים אלי ללשכת הגיוס, אבל יש גם כאלה שמעדיפים לא להתקרב ללשכה ומבקשים להיפגש ברחוב הומה, הרחק מהשכונות החרדיות. 

"בשלבים הקשים האלה של קבלת ההחלטה אני מכוון ומכין אותם לקראת הגיוס. אני מתפקד בתור האמא והאבא שלהם, נמצא שם בשבילם כל יום, כל היום. יש כאלה שמבקשים שאדבר עם ההורים שלהם ואסביר להם מה המסלול שהם הולכים לעבור. יש אפילו כאלה שמתקשרים לשאול מה כדאי להם לארוז בתיק ליום הגיוס. בקיצור, אני שם לכל מה שהם צריכים, הטלפון שלי זמין 24 שעות ביממה".

ביציאה משכונת גאולה, ממש מול הכניסה לשוק מחנה יהודה, בדוכן קטן של מיצים טבעיים, אנחנו פוגשים את א' בן ה־20. כבר ארבעה חודשים שהוא לא לומד בשום ישיבה. חברים המליצו לו להתגייס, והוא התקשר לברוכים.

"הוא אמר לי שמצא את מספר הטלפון שלי באינטרנט, כשחיפש חומר על גיוס חרדים. השיחה היתה קצרה, הוא בעיקר התעניין מה האופציות שעומדות בפניו, ואז נעלם. לא השאיר לי מספר לחזור אליו. נראה לי שהחששות הבהילו אותו, והוא היה צריך עוד קצת זמן.

"בשבוע האחרון הוא התקשר שוב, וקבענו להיפגש. הוא לא רצה לבוא ללשכה, אז קבענו כאן, ברחוב".

סמ"ר ברוכים בירושלים. "בצבא פתאום הייתי בסביבה של בנות, חיילות. רק אחרי שישה חודשים הביישנות נעלמה ולמדתי לתקשר"  // צילום: יהושע יוסף

א' גר בשכונה מתחרדת. לבוש חולצה לבנה מכופתרת ומכנסי בד שחורים, ועל ראשו כיפה שחורה. גופו צנום, משווה לו מראה צעיר מכפי גילו. הוא מתיישב בכיסא שלידנו ולא מפסיק להסתכל לצדדים.

"לא ציפיתי שיהיו כאן כל כך הרבה חרדים, כנראה שזה בגלל החגים. אני ממש מפחד שמישהו יראה אותי פה איתכם ויצלם. אם ההורים שלי יידעו שאני רוצה להתגייס, אני אבוד".

ברוכים מנסה להרגיע אותו. "אין לך מה לדאוג כאן ברחוב, אתה מוגן", הוא אומר לו, מנסה להתנתק בעצמו מעוברי האורח הסקרנים, שלוטשים מבטים. "למה אתה רוצה להתגייס?"

"אני לא ממש מסתדר בלימודי הישיבה עם הרבנים והמסגרת", אומר א'. "אני מרגיש שזה לא מתאים לי כל כך. יש לי חבר שהתגייס לפני חצי שנה לפלוגת תומר החרדית בגבעתי. הוא מאוד המליץ לי לבוא. אמר שהמסלול מעניין, ושבשנה השלישית נותנים להשלים בגרויות. אני חושב שזה יהיה קרש קפיצה בשבילי. שמעתי שעכשיו פותחים גם בצנחנים פלוגה של חרדים, נראה לי שאני רוצה ללכת לשם".

אני שואלת אותו איך תגיב המשפחה אם תדע. "אם אני מתגייס, אין לי יותר הורים ומשפחה", הוא משיב מייד. "אני לבד בעולם. אף אחד לא יקבל את הצעד הזה. גיוס לצבא נתפס אצלנו כמשהו שמשחית את הנפש ומרחיק אותנו מדרך התורה. מעבר לכך, זה גם יפגע בסיכויים שלי למצוא שידוך ולהתחתן".

ברוכים מסביר לו שברגע שהוא יחתום על מסמכי הגיוס, צה"ל יטפל בו כחייל בודד. הוא יקבל מקום מגורים ותקציב למחיה, בהתאם למצבו המשפחתי. "האגודה למען החייל ועמותת נצח יהודה מסייעות לחיילים בודדים ברכישת רהיטים וכל ציוד חיוני לדירה. אתה תהיה עם עוד חיילים חרדים שנמצאים במצב שלך, אז אתה לא באמת תהיה לבד.

"מעבר לכך, יש עמותות פרטיות, כמו עמותת נצח יהודה, שמלווה את החיילים החרדים לאורך כל הדרך, עוזרת להם במציאת שידוך, וגם מנסה לגשר בינם לבין בני המשפחה". 

ברוכים מראה לו את טופסי הגיוס, אבל א' לא משתכנע. הוא עדיין לא מרגיש מוכן. בחור חרדי, שעומד מטרים בודדים מאיתנו וצופה בנו מתחילת השיחה, מעורר את חשדו. כשהבחור מוציא טלפון מהכיס, א' מזנק מהכיסא ומבקש לסיים את השיחה. "אני אהיה איתך בקשר", הוא מבטיח לברוכים, ונעלם בתוך שניות.

ברוכים מתקשה להסתיר את האכזבה שעל פניו. "מעולם לא כפיתי על אף אחד להתגייס. אני לא מטיף להם ולא מנסה לשכנע. זאת צריכה להיות החלטה שלהם נטו, שמתבססת על מידע מהימן שאני מספק.

"אני מאמין שא' יתגייס בסוף. הוא צריך עוד קצת להתבשל. ניתוק מהמשפחה הוא מחיר מאוד כבד, ואני לא בטוח שאני הייתי מוכן לשלם אותו אם המשפחה שלי היתה בוחרת לנתק איתי את הקשר בעקבות הגיוס".

•  •  •  •  •

הוריו של ברוכים, יורם (56), יבואן של מוצרי חשמל, ורונית (56), עקרת בית, היו זוג חילוני לכל דבר. שניהם שירתו בצה"ל, האב בחיל החימוש והאם כפקידה טכנית בחיל האוויר. הם נישאו בגיל 31 ועברו לשכונת פסגת זאב בירושלים. שם נולדה בתם הבכורה, עדן (23), ושנה אחריה - משה.

בתקופה ההיא החלו ההורים ללכת להרצאות שקירבו אותם לדת. כשמשה היה בן שנה, הם חזרו בתשובה והפכו לחרדים. "מאז שאני זוכר את עצמי, אני חרדי. אני לא מכיר צורת חיים אחרת, וטוב לי עם זה.

"כל חיי התחנכתי במסגרות חרדיות. ביסודי למדתי בתלמוד תורה 'יוסף לקח' בירושלים. אחר כך למדתי בישיבה הקטנה 'לב אליהו' בשכונת רמות, ובגיל 17 עברתי לישיבת 'ראשית חוכמה' שבהר חוצבים".

יש לו ארבעה אחים. עדן, האחות הבכורה, עשתה שירות לאומי במשטרה. רועי (21) הוא תלמיד ישיבה. האחיות הצעירות טליה (16) ומעיין (14) לומדות במוסדות חינוך חרדיים לבנות.

לפני חמש שנים התגרשו ההורים, והאב עבר להתגורר בשכונת גילה. האם והילדים, ובהם משה, גרים עד היום בפסגת זאב, אף על פי שמדובר בשכונה לא חרדית.

ההחלטה להתגייס לצבא החלה לנקר אצל ברוכים בסביבות גיל 18. "לא הסתדרתי בישיבה הגדולה, ואחרי שנה שהייתי שם עזבתי והלכתי לעבוד אצל אבא שלי במחסן של מוצרי החשמל. הרגשתי שאני מחפש משהו אחר.

"באותה תקופה היה לי חבר טוב שהתגייס לגדוד החרדי נצח יהודה בחטיבת כפיר. הוא היה לוחם, ותמיד חזר מאוד מרוצה. כשהתייעצתי איתו, הוא אמר לי שאם הלימודים לא מספקים אותי, כדאי לי להתגייס. 

"עברתי הרבה מאוד לבטים ביני לבין עצמי. החברים שלי מהישיבה, שסיפרתי להם שאני שוקל להתגייס, ניסו כל הזמן להניא אותי מזה. היו מביאים לי חוברות נגד הצבא. אמרתי לעצמי: אם הצבא כל כך משחית ואני אתקלקל בו, אז עדיף שלא אתגייס.

לפני הגיוס. "לא הסתדרתי בישיבה הגדולה, אחרי שנה עזבתי והלכתי לעבוד"

"אבל אחרי חצי שנה הצורך התעורר שוב. התייעצתי עם בן דוד חילוני, ששירת בפיקוד העורף, והוא מאוד המליץ לי על זה. בסוף זה קרה, בן רגע. החלטתי שאני עושה את זה, ולמחרת נסעתי ללשכת הגיוס בירושלים ואמרתי: שלום, באתי להתגייס. קיבל אותי רס"ל איתמר שטרית, שהיה בתפקיד שאני נמצא בו היום". 

ההורים שלך תמכו בהחלטה? 

"הם תמיד אמרו לי שהם רוצים את הכי טוב בשבילי. ברגע שהחלטתי שהצבא זה המקום שבו אני רוצה להיות, הם היו לצידי לאורך כל הדרך. ואני מאוד מעריך אותם על כך, כי אני יודע עד כמה זה יכול להיות קשה.

"אח שלי תמך בי כשהתגייסתי, אבל אחר כך שינה את דעתו. היום הוא חושב שחרדי צריך ללמוד בישיבה. אנחנו לא מדברים על זה יותר מדי, כל אחד עושה מה שטוב לו. הוא מצא את עצמו בישיבה, ואני בצבא. למרות חילוקי הדעות בנושא הזה, אנחנו בקשר מצוין".

•  •  •  •  •

ביום שבו התייצב בלשכת הגיוס, נקבע לו פרופיל 72, בעקבות אלרגיה. "זה סגר בפניי את האופציה להיות לוחם, כמו שרציתי, ומאוד התאכזבתי. אבל בדיוק התפנה אז מקום בתחום של שילוב חרדים, והציעו לי לעשות את זה ולהתגייס מייד.

"לא אשכח את השוֹק הזה. ביום שלישי הייתי בלשכת הגיוס, ואחרי יומיים, ביום חמישי, 4 באפריל 2013, כבר הייתי חייל בצבא ההגנה לישראל, עם מדים וקיטבג. מרוב שהם היו לחוצים שאכנס לתפקיד, נשלחתי לטירונות רק אחרי ארבעה חודשים בצבא".  

את היום הראשון שבו יצא הביתה במדים הוא לא ישכח לעולם. "בחזרה מהבקו"ם לקחתי אוטובוס הביתה. אני זוכר שהנהג צעק למישהו, 'חייל, תתקדם קדימה'. אני הייתי שקוע בעצמי. רק אחרי כמה דקות טובות הבנתי שהחייל שהוא מתכוון אליו זה אני. אז נפל לי האסימון שאני כבר לא תלמיד ישיבה, אלא חייל בצה"ל.

"מעבר לזה, תחשבי שפתאום הייתי בסביבה של בנות, חיילות. לא ידעתי איך לדבר איתן, על מה לדבר איתן. כל הסיטואציות החברתיות האלו היו זרות לי ורחוקות ממני מאוד. תקופה ארוכה ישבתי בתוך עצמי, בלי לדבר עם אף אחד.

"רק אחרי שישה חודשים התחלתי להשתחרר. הביישנות נעלמה, ולמדתי לתקשר עם חילונים, גם עם בחורות. למדנו להכיר אחד את השני. כשהם רצו לדבר על יציאה לבילוי בערב שבת, הם ידעו לא לעשות את זה לידי. כשהבנות נגעו בי בטעות או שמו לי יד על הכתף, הן מייד תפסו את עצמן והתנצלו, הרי אני שומר נגיעה.

"היום זה נראה לי הכי טבעי בעולם להיות בסביבה הזאת".

איך שילבת את זמני התפילות עם סדר היום הצבאי?  

"בטירונות במחנה 80 כולם היו דתיים לאומיים או חרדים, אז זה היה יותר קל. אבל גם בלשכת הגיוס יש עוד חיילים חרדים כמוני, שבעה. רוב השאר הם חילונים, והאמת היא שהרוב חיילות.

"אנחנו מקיימים שלוש תפילות ביום. האוכל שאנחנו מקבלים הוא עם תעודות ההכשר הכי מחמירות שיש, כמו כשרות של הרב רובין, כשרות שחב"ד מאוד מקפידים עליה והיא מאוד יקרה.

"בזמן השירות גמרתי מסכת גמרא, שזה מאוד לא פשוט. זה דורש משמעת, במיוחד כשעושים את זה תוך כדי האינטנסיביות של השירות. בשנה השלישית עשיתי מכינה והשלמתי בגרויות, מה שלא קיים במוסדות החרדיים. זה ייתן לי נקודת פתיחה טובה יותר עם השחרור".

איך הגיבו החברים שלך לעובדה שהתגייסת?

"סיפרתי להם רק חודשיים אחרי שהתגייסתי. עם החבר'ה מהישיבה הגדולה אני כבר לא בקשר, אבל עם החברים מהישיבה הקטנה כן. אנחנו אפילו נפגשים ולומדים ביחד".

•  •  •  •  •

ברוכים פעיל בכל ירושלים ומוכר מאוד בציבור החרדי. הוא מדגיש שתפקידו הוא לא לכפות גיוס על חרדים, אלא לשוחח עם חרדים שפונים אליו ומביעים עניין בגיוס. "אני לא הולך לבתי ספר וישיבות כדי לתפוס את תלמידי הישיבה מחוץ לישיבה ולחפור להם על הצבא. אין פה שום כפייה או ניסיונות שכנוע.   

"פרט לכמה בתי ספר חרדיים וישיבות, כמו בית הספר החרדי 'עמל ירמיהו' ובית הספר הטכנולוגי החרדי 'עתידך', שמזמינים אותי להרצות בפני התלמידים ולתת להם מידע מסודר לגבי הגיוס והצו הראשון, כל החבר'ה מגיעים אלי עצמאית.

"השם שלי עובר מפה לאוזן, הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל. תראי, רק בחצי השעה האחרונה היו לי 30 שיחות של מועמדים לגיוס, שמתלבטים וזקוקים לי.

"הפחד הכי גדול שמתגייסים חרדים צריכים להתמודד איתו הוא הניתוק מכל מה שמוכר וידוע להם. רובם מוחרמים על ידי המשפחות שלהם. אלה שבוחרים להתגייס למרות זאת, למרות הידיעה הוודאית שיאבדו את המשפחה, הם גיבורים בעיניי, וראויים לכל התמיכה האפשרית. אני לא בטוח שאני הייתי מסוגל לשלם מחיר כל כך כבד. למזלי, אף אחד מבני המשפחה שלי לא ניתק את הקשר איתי.

"מרבית החבר'ה שמסיימים את הישיבות לא מקבלים שום הכנה או הכוונה לחיים האמיתיים, והצבא מהווה עבורם קרש קפיצה. הוא פותח להם אפיקים חדשים של תחומי עניין, שאחרי השחרור יעזרו להם להשתלב בלימודים או בעבודה מסודרת. זה לא דבר של מה בכך".

michali100@gmail.com

אפשר לבחור בין חמישה מסלולים

אלה המסלולים הייעודיים שמפעיל צה"ל לחרדים המתגייסיםמסלול נצ"חמסלול שח"ר מסלול האקדמיזציה (העתודה החרדית) • קרן ישראל• ישיבות דרך חייםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו