הוריקן ושמו דונלד

אחד הסיפורים הגדולים של קמפיין 2016 היה מספר הפעמים שדונלד טראמפ "זכה" לטקסי אשכבה פוליטיים בתקשורת האמריקנית והמשיך הלאה במירוץ, אף שהיה מדובר בציטוטים ובהערות שהיו, לכאורה, מחסלים את סיכוייו של כל מועמד אחר.

אלא שדונלד טראמפ שרד, אולי כי לאמריקה לא היה מעולם מועמד כמו דונלד טראמפ. לטוב ולרע. הצלחתו הגדולה בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית (כנגד כל הסיכויים) היתה, בין השאר, משום שלאמריקנים אין היום אמון בפוליטיקאים שלהם (הציצו בסקרים). הילארי קלינטון, בבחירות האלה, היא זו המייצגת את הפוליטיקאים, את הממסד, את הכשלים, את העבר. בוודאי לא את השינוי. זה אולי גם מסביר מדוע סקר ארצי שפורסם שלשום ברשת פוקס ניוז מצביע על יתרון של 2% עד 4% למועמדת הדמוקרטית, אף שהוכרזה כמנצחת הגדולה של העימות הראשון, ולטראמפ היה שבוע מאוד בינוני.

ואז, בסוף השבוע נפלה הפצצה בדמותן של אמירות סקסיסיטיות משנת 2005, בטרם חשב טראמפ על הסבה מקצועית והצטרפות לחיים הפוליטיים. השאלה הגדולה היא אם זוהי השערורייה האחת יותר מדי. האם זה הדבר שאמור לחסל סופית את סיכוייו של טראמפ ב־8 בנובמבר? האם שוב טעו החזאים וסופת מת'יו היתה בכלל סופת טראמפ?

אחרי שהבהרנו כי הדברים שאמר טראמפ בוטים וגסים, וראויים לכל גינוי וגם לא תואמים אדם שרץ לראשות ועד הבית, הרי צריך להודות באמת: בסיפור שלפנינו יש גם הרבה מאוד צביעות. טראמפ אמנם הוקלט אומר דברים בוטים, אלא שקלינטון, הבעל, הנשיא, נתפס עם המכנסיים למטה בחדר הסגלגל. אלא שביל קלינטון הוא חלק מהממסד, יקיר וושינגטון, שאף על פי ששיקר אחרי פרשת מוניקה לוינסקי, זכה לחיבוקים ובעיקר לסליחה ולכפרה, גם מאשתו. טראמפ הזדרז - בצדק - להתנצל בצורה הברורה ביותר. להבדיל מההתנצלות בחצי פה לפני כחודש בשארלוט, הפעם ההתנצלות של המועמד הרפובליקני היתה חד־משמעית. 

ייתכן שדווקא הנכונות שלו להכות על חטא בצורה כה מוחלטת תהיה, באופן אירוני, הזדמנות להתחבר יותר לבוחרים ולהוכיח כי הוא יודע לבקר גם את עצמו.

יש להניח שהתקשורת לא תסלח לו, גם לא חלק מהממסד הרפובליקני שרואה בטראמפ נטע זר שלא היה צריך להגיע עד הלום. הסנאטורים וחברי בית הנבחרים הרפובליקנים, שמושביהם עומדים גם כן לבחירה בנובמבר, הזדרזו לתקוף את טראמפ. הם לא חושבים על הבית הלבן, הם חושבים על הכיסא שלהם. הצרות של טראמפ לא מעניינות אותם. הם לא רוצים לשקוע יחד איתו. בסוף השבוע דווח כי הוועדה הארצית של המפלגה הרפובליקנית החלה לבדוק היבטים משפטים למקרה שטראמפ כבר לא יהיה מועמד. תזכורת: טראמפ ניצח את הפריימריז בלי הממסד. השאלה הגדולה היום, חודש לפני הבחירות, היא כיצד יגיבו הבוחרים, מה גם שבמדינות רבות כבר החלו להצביע (הנשיא אובאמה כבר הצביע באילינוי).

מעניין יהיה לראות כיצד תשפיע השערורייה האחרונה על הצבעתן של הנשים, שגם כך לא הפגינו, על פי הסקרים, התלהבות גדולה מהמועמד הרפובליקני. מסקרן לדעת כיצד גם ישפיעו האמירות של טראמפ על הבוחרים המתלבטים. מסקרן גם כן לראות כיצד תשפיע החשיפה האחרונה על אותם בוחרים שהתכוונו - כפי שכותב האתר "פוליטיקו" - לסתום את האף ולהצביע לטראמפ בשם הנאמנות למחנה הרפובליקני. יש להניח כי החידה לשלוש השאלות היא גם הפתרון לבחירות. מכל מקום, גם אחרי "קלטת ה־47%" של מיט רומני ב־2012 שאלו אם נגמר הקמפיין שלו. אך רומני דווקא הצליח להפגין כישורים טובים בעימותים - ואף הביס את אובאמה באחד מהם - וכמעט גם ניצח בבחירות. 

לעימות הערב בסנט לואיס, שאפשר לקרוא לו עימות גורלי, מגיע טראמפ כמו קבוצת כדורגל שחייבת לנצח, ולא כמו אחת שאין לה כבר מה להפסיד.

העובדה שמייק פנס הוציא הודעה, שבה הכריז כי כבעל וכאבא הוא חש עלבון מהדברים שאמר טראמפ, דווקא אמורה לסייע לטראמפ גם אם פנס חושב על בחירות 2020. למעשה, כאשר פנס צייץ את שצייץ, ונשאר במירוץ, הוא שלח מסר למחנה השמרני ובעיקר למצביעים האוונגליסטים שאפשר לחיות עם האמירות של טראמפ, שהבין כי לא כך מדבר מי שמבקש להיות נשיא ארה"ב. מכל מקום, יש להניח שעד 8 בנובמבר עוד נכונו לנו הפתעות נוספות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו