אסקייפיזם

קצת לפני סוף השנה העברית החולפת ותחילתה של זו המסתיימת היום, גילה העם היושב בציון את טרנד ה"אסקייפ רום", או "חדרי הבריחה". כמו תמיד זה החל בתל אביב בתחילת הקיץ - ועד הסתיו הקודם, מדינת ישראל כבר נתפסה בקדחת שאפיינה את השנה העברית האחרונה.

חדרי הבריחה הפכו לבילוי החביב על הבורגנות הארץ־ישראלית, זו שמצליחה לפלס לעצמה זמן פנוי בתוך המאבק ההישרדותי האמיתי של היומיום, לארגן לעצמה בייביסיטר ולברוח לכמה שעות מהבית לפעילות חברתית הישרדותית בכאילו, שנמשכת לרוב כשעתיים.

בישראל קיימים יותר מ־200 חדרי בריחה, שרובם מצליחים למדי - מקיבוץ הגושרים בצפון ועד אילת בדרום, כאשר במרכז הארץ מתרכזים רוב החדרים. רק כדי לסבר את האוזן, אם בקיץ 2015 פעלו בתל אביב וסביבתה בקושי 50 חדרים, וגם הם ברובם פעלו רק בסוף השבוע - הרי בקיץ האחרון, כאמור, בקושי היה אפשר למצוא חדרים פנויים לשחק בהם מכיוון שכל ערב כיף של חברה גדולה או זמן פנוי של סטודנטים נוצל לטובת ה"אסקייפ רום". במילים אחרות, זו היתה השנה שהבורגנות הישראלית הצעירה זנחה את אירועי הקריוקי למיניהם, ועברה להפעיל קצת יותר את המוח.

"אין ספק שמה שעובד כאן הוא הגירוי האינטלקטואלי", מסבירה מיכל דיין בת ה־31 מתל אביב. "כל מי שמחפש בילוי אחר שבו גם המוח עובד, שבו אתה משתף פעולה עם השותפים שלך, אז ברור שה'אסקייפ רום' מושך אותו יותר מבילוי אחר. כמה חברים יוצאים למסעדה ומשם ממשיכים לחדר בריחה, כדי להוסיף משהו לבילוי שלהם.

"זה הופך אירוע שלם, לדוגמה בימי הולדת, ומהנה הרבה יותר אם כמובן אנשים בעניין, וגם לא חייבים לעשות את זה בחבורה, אלא אפשר ללכת עם חברה או עם בן הזוג. כמובן, אפשר לעשות את זה גם לבד, אבל מדובר קודם כל בבילוי חברתי".

יכול להיות שחלקכם שואלים עכשיו מה זה בדיוק "אסקייפ רום", אז הנה הסבר קצר: מדובר במשחק הרפתקאות שבו כמה אנשים ננעלים יחדיו בחדר אחד, וצריכים להשתמש בחפצים שונים הנמצאים בחדר כדי למצוא רמזים, לפענח צפנים, לפתור סידרה של חידות - ולהימלט מהחדר בתוך זמן מוגבל.

פעם היה נהוג לשחק משחקים אלה בבית, בעזרת המחשב או קונסולת המשחקים, אולם כמו בכל דבר אחר בחיינו, גם כאן סף הגירוי שלנו עלה - מה שהוביל ליציאה החוצה וליצירת תחרות מול אחרים בזמן אמת.

 משתתפים בחדר בריחה בת"א // צילום: גדעון מרקוביץ

על פי ויקיפדיה, למשל, "המשתתפים במשחקים אלו צריכים להשתמש בכושר הבחנה וחשיבה ביקורתית, יכולות אנליטיות וכישורים אסטרטגיים כדי לברוח מהחדר. השראות אחרות ליצירת המשחק נלקחו ממשחקי לוח, מסרטים ומספרים".

במילים אחרות, המשחקים הללו מיועדים לכמות לא גדולה של אנשים, וגם אם אתם חובבי סודוקו וחידות היגיון - לא בטוח שתמצאו את הידיים ואת הרגליים במשחק ספציפי, אף על פי שסביר להניח שתיהנו ממנו. חדרי בריחה מאורגנים סביב נושא מסוים שבתוכו מתרחשת העלילה של החדר, והמשתתפים מתקדמים במשחק עם פתרון החידות.

בדרך כלל לפני הכניסה לחדר מועברת הדרכה שמטרתה לספר למשתתפים במשחק את סיפור המסגרת. ההדרכה מתבצעת על ידי מדריך או סרטון קצר, ובחדרים מתקדמים נעשית אף באמצעות משקפי מציאות מדומה.

כבר לפני שמונה שנים היה אפשר לשחק בחדרי בריחה באסיה, ומשם נדד העסק לעולם, כאשר בשנתיים האחרונות בודפשט, לדוגמה, הפכה למוקד עלייה לרגל לחדרי בריחה בשל הפופולריות העצומה של המשחק בקרב הצעירים ההונגרים. עם זאת, כמעט בכל בירה אירופית אפשר למצוא חדרי בריחה, וישראלים רבים אף משלבים את הבילוי באירופה בפעילות בחדרים אלו.

 

אפשר לעשות קופה

מתי פדרמן, איש רפואה ממרכז הארץ, נחשף לראשונה למשחקים דווקא במזרח אירופה: "היינו בטיול בבוקרשט לפני שלוש שנים, ואמרנו, 'יאללה, בואו ננסה'. התלהבנו מאוד, וכשזה הגיע לארץ הלכנו לאחד כזה והוא היה ממש, אבל ממש, גרוע. אחר כך הנושא השתפר גם בארץ. מבחינתי זה בילוי חברתי או בילוי משפחתי, אבל מה שעובד עלי כאן הוא כמובן הגירוי האינטלקטואלי, אבל בעיקר עניין התחרות, כי גירוי וחידות יש גם בסודוקו ובתשבצים.

"אני אדם תחרותי כנראה, ומה שמתרחש בחדרי הבריחה מאפשר כל מיני סוגים של תחרויות. אתה נגד האחרים, אתה נגד הזמן, אתה נגד החדר עצמו, אתה נגד אנשים שאתה מכיר ולא מכיר, ואפילו אתה נגד עצמך - כי אתה מאתגר את עצמך בכל פעם. בבילויים שלי אף פעם לא התחברתי לקריוקי, כי תמיד חיפשתי משהו מעניין יותר, שיתחבר גם למי שאני בחיים האישיים שלי - והבילוי הזה ענה על הצורך".

אז אם נדמה לכם שהטרנד נמצא כעת בשיאו ואתם רוצים להיכנס לביזנס, דעו לכם שההשקעה הכספית הנדרשת להקמת "אסקייפ רום" היא ממש לא קטנה, וגם ההכנסות לא מובטחות מיידית. השטח המינימלי הדרוש להקמת חדר כזה הוא 45 מטרים רבועים, וכדי לאפשר לקבוצות של חמישה שחקנים או יותר לשחק יחדיו - יש צורך בחדר גדול אף יותר.

הטרנד בשיאו // צילום: גדעון מרקוביץ

כדי להפוך את העסק לרווחי רצוי להוסיף עוד חדר ולעבוד כל השבוע, אחרת ייקח זמן רב עד שתתחילו לכסות את ההשקעה הראשונית. דמי השכירות מתחילים בכ־5,500 שקלים לחודש, אבל ברוב הפעמים מכפילים ואף משלשים את עצמם. תוסיפו לכך תחזוקה ושכר לעובדים, ועם שאר ההוצאות, ההשקעה הכספית הראשונית לחדר ברמה גבוהה תעמוד על 115 אלף שקלים, והעלות החודשית לא תרד מ־30 אלף שקלים. לא זול, אך נוכח הטירוף שמתחולל שם בחוץ, אפשר לעשות קופה לא רעה, בעיקר כשעלות משחק נעה בין 80 ל־150 שקלים לאדם, עבור משחק של שעה.

 

הצפה של אדרנלין

אז מה בעצם עובד עלינו כאן? מה מפעיל את הריגוש או, אם תרצו, ממה לכל הרוחות אנחנו בורחים, ועוד מבחירה? "יש פה כמה דברים שעובדים עלינו במקביל כאשר אנחנו בוחרים להשתתף במשחק החברתי הזה", מסביר בחיוך קובי תורג'מן, ממרכז אלה להתמודדות נפשית עם אובדן: "הרי מה מתרחש? אתה בולט שם בהרבה דברים חזקים, שבחיים הרגילים לא תמיד ניתנת לך הזדמנות לבלוט בהם. למשל, אדם שלא בלט בספורט יכול למצוא את עצמו מצטיין דווקא במשחק כזה, כי זה מפעיל אצלו דברים כמו חשיבה אנליטית, ודברים נוספים שגורמים לו לבלוט לפתע במשחק מהסוג הזה".

תורג'מן טוען שכמו תמיד במקומות הללו, הפנטזיה עובדת חזק: "כולנו אוהבים למצוא את עצמנו בסיטואציה שהמשחק הזה יוצר. יש בו מציאות מדומה, סיפור מסגרת של בית כלא או בית משוגעים, אבל על תנאי. כי מה אומרים לנו החוקים? רק כמה חידות, ואז תברחו מהחדר. אתה תמיד בורח ממשהו, ויש בזה משהו שמפעיל את הרגש. יש לנו יכולת להיכנס לסיטואציה קשה אבל להישאר בשליטה כל הזמן, זו תרגולת חזקה מאוד. זה בונה מתח ומשחרר אותו.

"בישראל לברוח ממציאות קשה זה כמעט הכרח, זה חשוב וזה בולט, כי אנחנו יודעים ממה בנויים החיים שלנו כאן. והנה מישהו, שיש לו פנטזיה להיות אסיר שבורח מהכלא, יכול להגשים אותה בלי לשבת 15 שנה בבית סוהר ולחפור מנהרה בכפית. אנחנו מתמודדים כאן עם הרבה דברים שהיינו רוצים מאוד בחיינו האישיים, אבל לא באמת היה לנו אומץ לעשות אותם. אז הנה אומרים לנו - תשלמו כסף לשעתיים ותהפכו לגיבורי הרגע. אם אתה מבלה את חייך כל היום בחברת היי־טק, יש מעט מאוד רגעים שבהם אתה מרגיש גיבור, והמשחק מספק לך הזדמנות. תראה מה קורה במסגרות אחרות, בסימולטורים צבאיים לדוגמה, ואיך הכל זולג אל תוך עולם המושגים הזה של ה'אסקייפ רום', שמפעיל אצלנו את האדרנלין".

 

בחזרה למבצע אנטבה

ואכן, ההצעה שהגיעה לשולחן המערכת מדובר צה"ל דיברה על הסימולטור החדש של חיל האוויר, שמחזיק בסימולטורים ייחודיים, שלא לומר מגניבים, למדי. הפעם היה מדובר בבסיס נבטים רחב המימדים הממוקם בנגב, שבו נבנה סימולטור חדש בסגנון ה"אסקייפ רום".

ואם אצל החבר'ה של רב־אלוף גדי איזנקוט כבר מדברים על "אסקייפ רום", זו סיבה מספיק טובה להדרים ולבדוק במה מדובר. הקוראים הוותיקים זוכרים בוודאי שבשנה שעברה הצליח כותב שורות אלו לטבוע בתוך גיגית של חיל הים, לרסק מטוס צבאי מעל בתי הזיקוק בחיפה בסימולטור שספק אם חווה טייס גרוע כל כך, ולקנח בהרג חפים מפשע בעזרת כלי נשק משוכללים. לא הפעם, הבטחתי לעצמי, לא עוד פעם להפוך לבדיחה בפני אנשים שנולדו בתקופת באג המילניום.

"צוהר חדש לכל תפיסת העבודה שלנו". חיילי צה"ל מעמיסים רכב למטוס ההרקולס // צילום: גדעון מרקוביץ

בכניסה לבסיס קיבלו את פנינו בחיוך סגן דוד, סג"מ ברק ורב־טוראית סיוון. הם הצעידו אותנו אחר כבוד אל מטוס הרקולס ענק שהזדקן והתעייף, אבל אם היה רוצה באמת היה יכול להמשיך לעבוד. "הקרנף" הענק הזה, אחד המטוסים האמינים בהיסטוריה הצבאית המודרנית, ניצב במלוא תפארתו ומסרב לצאת מכלל שימוש. לידו ממתין לנו סגן אלעד, קצין מקצועי במרכז הדרכת תובלה, עם חיוך רחב. האמת, נדמה שיש לו סיבות לחייך.

בעוד בעולם, במדינות כמו בלגיה וארה"ב, זוכים מטוסי תובלה שכאלה לסימולטורים שעולים עשרות מיליונים, הפיכתו של ההרקולס המיושן לסימולטור עצמו הוא רעיון מבריק - שמוכיח שוב שהראש היהודי ממציא לנו פטנטים, והצוות של אלעד אחראי לעניין הזה.

גם בצבא מפוטם וגם בחיל כמו חיל האוויר המדושן, הצעות חסכוניות וכה יעילות שכאלה, כפי שיתגלו בהמשך, גורמות לנו לחשוב את המחשבה הקבועה - "איך לא חשבו על כך קודם?" 

"נכון, כמו בכל הסימולטרים של חיל האוויר, אין לך את התחושה של כוח הג'י, אבל חוץ מזה יש לך את כל מה שאתה צריך. האימון הוא ברמה גבוהה ושם דגש על האספקטים שאנחנו מחפשים, וחיפשנו להם פתרונות יצירתיים", מספר סגן אלעד.

אז בסיום כל ההקדמות, הגיע הזמן להתנסות בדבר האמיתי: טיסה מדומה בהרקולס וניסיון להימנע מהתרסקות תוך כדי פתרון תקלות אקוטיות. אנחנו מטפסים על ההרקולס, רעשי המנוע שלו מתחילים לפעול במלוא עוזם, ורק האוזניות עוד עוזרות בצורה כלשהי לדמיין שאני שומע משהו מההוראות שניתנות לי.

מתוך תא הטייס המוגבה מגיע קולה של רב־טוראית סיוון: אחת הדלתות פתוחה ולא נסגרה כמו שצריך, או כך לפחות טוענת הנורה הדלוקה. התחלנו במשימה. לאחר כמה דקות של תדרוך אני מצליח בכוחותיי, המעטים גם כך, לקשור עם רתמה את הדלת הכבדה לבסיס המטוס (היא כבר לא תיפתח, באחריות). את המשימה הראשונה שאני לוקח בה חלק עברתי בהצלחה. 

אני מחליט לפרוש בשיא, כאשר המטוס מתמלא עשן ויש לפתוח את חלקו האחורי ולהתכונן לנחיתת חירום תוך כדי פתיחת דלתות וחילוץ של היושבים במטוס. המשימה כרוכה גם בהשתלטות על נזילת שמן שמתפרץ בשטח המטוס, אבל אני חוסך לחבר'ה את המאמץ.

החום האדיר בתוך ההרקולס, הרעש וההוראות בקשר גורמים לי לחשוב על כך שאולי טוב שוויתרתי על חדרי הבריחה בתל אביב, כי אחרת עוד הייתי נשאר תקוע שם הרבה אחרי שהבעלים של המקום היה הולך הביתה, בלי להתקרב בכלל לפתרון.

חום אדיר, רעש והוראות בקשר. כתבנו בפעולה בזמן שמנע מהמטוס "להתרסק" // צילום: גדעון מרקוביץ

"אתה רוצה לראות איך מעמיסים מכונית להרקולס כזה?" נשמעת ההצעה של הבחורים הצעירים והסמכותיים כל כך בחלל ההרקולס, ואני אומר לעצמי שזה משפט שחלמתי לשמוע מאז הייתי ילד, כשצפיתי בסרט "מבצע יונתן" של מנחם גולן. כבר דמיינתי לעצמי את המרצדס השחורה והתחלתי לצבוע את הפנים שלי, אבל החבר'ה הרגיעו אותי: "שום מרצדס, בוא נכניס את המכונית שנסענו איתה לכאן". אידי אמין דאדא לא יגיע כבר ל"אסקייפ רום" הזה.

העסק מרשים למדי, הרכב עולה על המטוס בתוך דקות ספורות ונקשר בתום מספר שניות מועט יותר מקשירת שרוכים של אדם ממוצע. "אפשר להכניס לכאן גם שלוש מכוניות, אפשר לעשות את זה גם בלילה, אפשר לעשות את זה גם עם לוחמים בפנים. אבל הכי חשוב הוא שאפשר לעשות את זה על הקרקע במדינה שלנו, בלי להעלות את המטוס לאוויר, בלי להשקיע בסימולטור מיליונים רבים, ובעיקר הוא זמין לנו בכל שעות היום ומתי שאנחנו רק רוצים לתרגל", מסביר אלעד ולוקח אותנו בחזרה אל החדר הממוזג.

"אין דבר שעושה את העבודה טוב יותר מתרגול", הוא מסביר. "אם אדם עולה על המטוס ונוצרת סיטואציה שהוא לא נתקל בה בעבר, אז זה לא משנה כמה פעמים נדבר עליה או נכתוב עליה או נדון עליה. אנחנו צריכים לחוות אותה על בשרנו. וברגע שאנחנו עושים אותה שוב ושוב ושוב, בזמן אמת, אנחנו אמנם מופתעים, אבל מופתעים פחות - והטייס והצוות מתרגשים פחות", ממשיך אלעד.

"מה שבנינו כאן הוא צוהר חדש לכל תפיסת העבודה שלנו, הזמינות שלו, כמות החיילים שיכולה לעשות בו שימוש, זה משנה עבורנו את הכל. ובעיקר לצד האלמנט הפיזי זה עובד על הצד המנטלי, שהוא חשוב מאוד, ובסימולטור אנחנו מקבלים את העניין הזה הכי קרוב למציאות שאפשר".

 

"לברוח מהנאצים"

אז כן, אפשר לתאר לעצמנו שבמקביל לצה"ל ולצבאות העולם, שממשיכים להפוך את עצמם אט־אט לגופים שמתאמנים ומשתמשים יותר ויותר בסימולטרים בעיקר בשל העניין הכלכלי, גם עולם ה"אסקייפ רום" ישתנה ויקצין עצמו, אחרת, כמו כל שאר הטרנדים, הוא פשוט ייעלם והאוהדים השרופים ימשיכו לנוע לעבר הטרנד הבא.

דוגמה לקיצוניות הזו היה אפשר למצוא בחודשים האחרונים בדרום הולנד, שם עוצב חדר "אסקייפ רום" כביתה של אנה פרנק, והקהל הצעיר הביע התרגשות אמיתית "לברוח מהנאצים". על אף הביקורת הציבורית, החדר המשיך לפעול.

"אסקייפ רום" // צילום: גדעון מרקוביץ

בחודשים האחרונים העולם החרדי החל אף הוא לגלות את ה"אסקייפ רום", והוא מצטרף לעולם הדתי, שהפך אף הוא את הבילוי בחדרי הבריחה להצלחה גדולה. "ברור שלאורך הזמן אתה מגלה שהעסק חוזר על עצמו ואתה תופס את השיטה, אז מובן שמימד ההפתעה והחידוש יורד, כי כמו בכל דבר - ברור שגם פה יש שיטה ויש משתתפים שמצליחים לעלות עליה", מסבירים מיכל ומתי, שהתנסו בחוויה.

"אבל זה באמת רק אצל אלו שעושים את זה באופן קבוע, ואין הרבה כאלה, לפחות לא בקרב הקהל המבוגר. רוב הקהל מתנסה בזה בפעם הראשונה, ויש עוד הרבה ישראלים שטרם התנסו בכך".

אז אם עדיין לא הספקתם לבקר ב"אסקייפ רום", כנראה הגיע הזמן, כי יש סיכוי שבשנה הבאה כבר נדבר על טרנדים ובילויים אחרים בבורגנות הישראלית. כך או כך, יהיה מעניין לראות מי יצליח לברוח מה"אסקייפ רום" שנקרא ארוחות החג. שיהיה בהצלחה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו