הילארי קלינטון ודונלד טראמפ יודעים שבעימות הראשון היום ביניהם הם לא בהכרח יכולים לנצח את הבחירות, אבל אחד מהם יכול להפסיד.
הדבר החשוב הוא לא בהכרח לנצח אלא להישאר בחיים בתום 90 דקות.
זה הולך להיות הסופרבול של העימותים מבחינת שניהם. וכמו בסופרבול, בסוף מדברים כולם על ההופעה, הרבה פחות על התוכן. "ההופעה הכי טובה בעיר" - סליחה, בעולם - אמורה הערב לשבור שיאי צפייה חדשים. לא פלא: שישה שבועות לפני הבחירות והכל אפשרי.
באמריקה השאלה הגדולה היא איזה שפן תשלוף הילארי מהכובע באוניברסיטת הופסטרה בניו יורק. מטראמפ מצפים להיות טראמפ. זה מה שהוא יודע וזה מה שגם הביא אותו עד הלום. למעשה, בקמפיין של הילארי צריכים דווקא להסביר לה ללמוד מטראמפ. אף אחד לא יזכור לה מה היא אמרה אלא אם כן היא תעשה משהו באמת מיוחד או שתגיד משהו שאף אחד לא מצפה ממנה. מה, למשל? להודות שהיא העבירה חומר מסווג או אפילו להפתיע את טראמפ ולהגיד לו שהיא מתגעגעת לימים שהם היו חברים. זה יכול להביך אותו. זה גם יכול לזכות אותה בנקודות. לעומת זאת, אם היא תמשיך להסתגר ולהיות דפנסיבית, יש להניח כי טראמפ ימשיך במומנטום.
אבל גם טראמפ צריך לעשות משהו באמת מיוחד. הוא חייב לשדר אופטימיות. קמפיין שלילי לא יביא לו נשיאות. טראמפ אוהב לצטט את רייגן. שיציץ בקלטות של העימות משנת 1980. רייגן שידר אופטימיות. כך כובשים את אמריקה. אתמול - אבל גם היום.
טראמפ גם צריך להיזהר ממלכודות. אם, נניח, הוא ינהג כלפיה בצורה בוטה, כפי שעשה מול המועמדים הרפובליקנים, הוא יכול לאבד את הנשים בפריפריה במדינות מפתח כמו פנסילבניה ואוהיו. אסור לו לסיים את העימות עם חותמת של שוביניסט. הבחירות מתקרבות ואין זמן לתקן.
צריך להודות כי הוא דווקא מגיע לעימות בעמדת כוח. אמרו עליו כבר את הכל. הציפיות ממנו הן לא גבוהות. היא בעלת הניסיון, היא המקצוענית, היא זו שצריכה גם להגן על המדיניות של הממשל היוצא. חובת ההוכחה עליה.
השניים צריכים לדבר לאמריקה, לא אחד לשני. כל אחד מהמועמדים יבקש להוכיח שהוא זה שמייצג את אמריקה של היום.
אמנם לאזרח האמריקני יש דעה מאוד שלילית על שניהם. אבל יכול להיות שאולי אחרי הערב, פתאום אמריקה תגלה חיבה לשניים. מדוע? כי מה שאמריקה באמת אוהבת זה את אירוע הסופרבול והנה, בזכות השניים, הם קיבלו סופרבול בתחילת העונה ויש עוד שלושה כאלה.
• • •
הצפי: עימות היסטורי
בכל העולם נערכים לצפייה בקרב הענקים הראשון של טראמפ וקלינטון "ראש בראש" מול המצלמות, שיתקיים מחר לפנות בוקר
ארה"ב כולה מתרגשת לקראת אחד מרגעי השיא של מערכת הבחירות הנוכחית: העימות הטלוויזיוני הראשון בין המועמדת הדמוקרטית הילארי קלינטון ליריבה הרפובליקני דונלד טראמפ, שיתקיים בשעה 04:00 לפי שעון ישראל באוניברסיטת הופסטרה שבמדינת ניו יורק. על פי הנתונים, מדובר באירוע טלוויזיוני בעל מימדים היסטוריים שהשפעתו על מערכת הבחירות עשויה להיות מכרעת.
על פי סקר של רשת NBC והעיתון "וול־סטריט ג'ורנל", כשליש מהמצביעים ציינו כי לשלושת העימותים תהיה השפעה מכרעת על הצבעתם בקלפי. באופן "מאוד חשוב או די חשוב", ליתר דיוק. מהנתונים עולה כי מדובר על 37% מהרפובליקנים ו־31% מהדמוקרטים שעשויים להחליט או לשנות את החלטתם בתום הצפייה במופע הפוליטי.
סקר נוסף, של רשת ABC והעיתון "וושינגטון פוסט", מעניק תשובה חד־משמעית לגבי המתח בארה"ב לקראת העימות הראשון. לא פחות מ־74% מהנשאלים ציינו כי בכוונתם לצפות בו. על פי סקר זה, כ־80 אחוזים ציינו כי עמדתם לא צפויה להשתנות, אך לאור נתוני הצפייה הגבוהים שעשויים לעבור את 100 מיליון הצופים, 20% המתלבטים מייצגים מיליוני מצביעים.
על פי סקר זה, המועמדים נמצאים בשוויון סטטיסטי, כאשר קלינטון מובילה על טראמפ בשני אחוזים בלבד. לעומת זאת, על פי הסקר היומי של ה"לוס אנג'לס טיימס", טראמפ מוביל עם 46.4% לעומת 42.3% לקלינטון.
מערכת הבחירות הנוכחית היא תקדימית במובנים רבים, כאשר רוב התקדימים - לטובה או לרעה - נקבעו על ידי דונלד טראמפ. את הסערה האחרונה עורר טראמפ כשרמז שלשום כי יזמין לעימות את ג'ניפר פלאוורס, מאהבתו לשעבר של הנשיא ביל קלינטון. עם זאת, אתמול מחנה טראמפ כבר נסוג מהרעיון השנוי במחלוקת. מושל אינדיאנה, מייק פנס, המועמד להיות סגנו של טראמפ, הכחיש בתוקף את האפשרות. גם מנהלת הקמפיין של טראמפ, קליאן קונווי, הדגישה כי המועמד הרפובליקני "רצה רק להעביר מסר".
גם בארץ רבים מכוונים את השעונים המעוררים כדי לצפות בקרב הענקים של הפוליטיקה האמריקנית - שצפוי להתחיל בשעה 4 לפנות בוקר, שעוננו. חלק מערוצי הטלוויזיה הישראליים הודיעו כי יעבירו אף הם את העימות בשידור ישיר, ובטוויטר מצחצחים עשרות פרשנים פוליטיים מכל העולם את מקלדתם כדי לחוות את דעתם על הנעשה בזמן אמת.
מניקסון ועד אובאמה
גם אם נתעלם לרגע מהסקרים, אין ספק כי לעימותים שמגיעים בסמיכות למערכת הבחירות השפעה דרמטית על התוצאות. גם כשמביטים עליהם בראייה היסטורית אפשר ללמוד מהם לא מעט.
כך, לדוגמה, זכור לכל העימות הטלוויזיוני הראשון בבחירות של 1960, שבהם התמודדו ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון, בעוד שהופעתו של ניקסון היתה חיוורת, השכיל קנדי לנצל היטב את מצלמות הטלוויזיה, ובזכות הופעה נמרצת וכריזמטית קירב את דרכו אל הבית הלבן.
בבחירות הקודמות ב־2012 הנשיא אובאמה אמנם ניצח, אך לאחר הופעה חיוורת של הנשיא בעימות השני הפער בינו לבין יריבו מיט רומני הצטמצם באופן משמעותי.
אלי לאון וסוכנויות הידיעות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו