שנה אחרי הכותרת שעלתה ב ״ישראל היום״ - ״שנה הבאה נכבוש את ברלין״ - מקיימים נכי צה״ל מבית הלוחם בירושלים את ההבטחה שנתנו: היום (יום ראשון) יתייצבו על קו הזינוק במטרה להגיע להשגים ולנצח. וגם אם לא - ״את הרוח החזקה שלנו אף אחד לא ישבור. מבחינתנו אנחנו כבר ניצחנו״, אומרים החברים בשיחה עימם.
״לכל מרתון יש את הסיפור המיוחד שלו, כל מרתון ומצבור הרגשות המשתחררות בקו הסיום, כל מרתון מסכם בדרכו תקופה מיוחדת, כל מרתון מתמצת פרק אחר בחיים. והסיפור של ברלין החל לפני כשנה ורקם עור וגידים עם סיום מרתון ירושלים״, מסר מברלין ערב לפני איציק אבן רם.
אחרי חמישה חודשים של אימונים מפרכים ומתישים בהם רצו החברים מאות ק"מ הם מרגישים מוכנים מתמיד לתת את כל אשר להם. לראשונה, בברלין. והם נרגשים מאוד.
אבן רם, ״ידענו עליות רבות וקשות, אינטרוולים מהירים מאד, התחלנו את הריצה בחשכה וסיימנו בחום הרב, הקפנו את האיצטדיון 400 פעמים, אכלנו ג'לים ובלענו כדורי מלח, רוקנו את הברזיות בשביל המסילה, חרשנו את הוואדי, החלפנו לפחות שלושה זוגות נעלים , הגרנו זיעה שנטפה כמים , אבל על כל זה יכולנו ואנו עומדים גאים ונחושים ימים ספורים לפני המרתון מרוגשים אך גאים שעמדנו ביעדים שהצבנו לעצמנו״.
לדברי החברים המתמודדים, שרצים על בסיס שבועי בעליות והירידות של ירושלים, "מרתון" מעמיד בפניהם שני אתגרים עיקריים: אתגר פיסי לצד האתגר הרוחני - המנטלי. על האתגר הפיסי הם אומרים, ״זהו אתגר מתמשך של צמצום הפער בין "הפוטנציאל" או "הכישרון" לבין מימושו, אתגר של גילוי עצמי ושל מתיחת גבולות האפשר והוא נגיש ותלוי לגמרי בנו. בעוד שבאתגר רוחני מנטלי- במרתון, אין הפתעות , תכנון אסטרטגיית הריצה צריך להיות מאד רציונאלי ומדויק המתבסס על ניסוי ומשמעת לכל אורך תכנית האימונים ולא התפתיתם לסטות מהתכנית בתחרות. צריך לשנן את התסריט ולדעת שאנו מסוגלים״.
ומעבר לכל ההערכויות והלחץ והחרדות הטבעיות שלפני, אומרים בקבוצה כי על דבר אחד בבירור יש הסכמה מוחלטת בין כולם, ״רגעי השיא האישיים שלנו בריצה היו עם החברים הטובים , עם מתחרים שכל כך רצינו לנצח, וברגעים הגדולים והבלתי נשכחים שבהם ניצחנו גם מבלי שניצחנו״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו