1 הפער בין התדמית הציבורית של דמויות מובילות בספורט הישראלי לבין אופיין האמיתי הוביל לרדידות השיח וחייב, בגלל סיבות של נגישות, הדבקת תוויות ותבניות כדי לפשט את המציאות המורכבת: אחד רס"ר, השני לפטופ, השלישי עצלן, לרביעי יש תחת והחמישי בלנדר. מדובר בכתמים שרק אליפויות יכולות להלבין, אם בכלל.
נדמה שדווקא אצל ארז אדלשטיין הפער בין התדמית למציאות כמעט חופף: אידיאולוגיה סדורה שלפעמים מתבטאת כקפריזה, הבנה עמוקה של החומר המאפשרת ניתוח רב־מימדי של בניית קבוצה וניהול עונה המתפרש לעיתים כאובססיה, ורגישות יתר המתקשה להפריד בין רעשי הרקע לרעשי האדמה. לכן, כשנותנים לאידיאולוג טהרני קבוצת כדורסל כמו מכבי ת"א, תהיו בטוחים שהוא יביא את האג'נדה שלו, שאליה נחשפנו מעט בטורניר דיאמנטידיס (בעיקר ההתקפית), כי הוא פשוט לא יכול אחרת.
אפשר לשייך את הכדורסל של אדלשטיין לרקע הגיאוגרפי או הפוליטי (האדום) שלו, מהסוג שראינו בהפועל ת"א ובנבחרת ישראל של השנים האחרונות - כדורסל עם יסודות סוציאליסטיים שבו כוחות חברתיים פועלים למען השני ומועדפים על יכולות האינדיבידואל, טוב ככל שיהיה. אם תרצו, ברני סנדרס של יד אליהו. לכן תראו חיתוכים, הנעת כדור, גארדים שתופסים עמדה עם הגב לסל וגבוהים שזורקים מבחוץ. כמו במציאות, גם במקרה הזה היא מכתיבה לסוציאליסטים עובדות וכוחות שוק שבסופו של דבר מחייבים כישרון כדי להשיג תוצאות, ולכן יכולת אישית של בידודים ומשחק בין שניים חייבים להיות חלק מהרפרטואר, כמו בכדורים האחרונים והקובעים מול ברצלונה, כשכולם זזו הצידה לפיק אנד רול של יוגב אוחיון ומאיק צירבס.
.jpg)
אדלשטיין (במרכז) יחד עם רמי הדר (מימין) וליאור ליובין. צוות האימון החדש של מכבי ת"א // צילום: אלן שיבר
ביושבו כפרשן, אדלשטיין הטיף למאמנים המקבלים קבוצה מוכנה לא להחליף חצי סגל אלא לעבוד עם מה שיש. לכן ההתעקשות שלו על סוג משחק כזה, כשבסגל שלו נמצאים סוני ווימס, די.ג'יי סילי ואנדרו גאודלוק, הולך להיות סוג של מאבק ציביליזציות. במקרה של ווימס צפויה פחות בעיה - יש לו יכולות סקורריות, אבל כאלה שהוכפפו למשחק קבוצתי כמו שראינו בקבוצותיו הקודמות. סילי נעלם בשיטה הזו מול פנאתינייקוס ובא לידי ביטוי יותר מול ברצלונה. גאודלוק הוא מקרה מסובך יותר ויהיה מעניין לראות אם אדלשטיין יאלף אותו או אם השחקן יעלף את המאמן. בכל מקרה, השיטה הזו צריכה עוד הרבה זמן.
נדמה שאחת הסיבות המרכזיות לשימוש בשיטה הזו קשורה גם להצלחות הקודמות שלה, ולפעמים למאמנים קשה להתנער מפרצי נוסטלגיה שמתחברים להם אסוציאטיבית להצלחות. נוסטלגיה זה מקום מסוכן להיות בו עבור מאמן. הניסיון של דיוויד בלאט ב־2014 להיות אידיאולוגי הפך לתצוגת בידודים של טייריס רייס וריקי היקמן וגביע יורוליג אחד בארון. כי זו האידיאולוגיה המוצלחת ביותר במכבי: כשגביעים וצלחות יגיעו לארון שלנו, אתה יכול להופיע עם חולצת צ'ה גווארה למסעדת 206.
2 הרזומה של אדלשטיין ידוע ביכולות ההגנתיות של קבוצותיו. כרגע העבודה שלו בתחום זה מרובה, אבל ניתנת לתיקון: הפנמת החוקיות בטיפול בפיק אנד רול, הרוטציות לאחריה, הגנת המעבר, הגנת הצבע ועוד. הדברים יתוקנו בתרגול, הסברה, גערות וספסול. בינתיים צירבס זוכה בפרס קונוס הזהב, כשעל כל שתי נקודות שקלע קיבל שלוש. היית מצפה שחלק מהדברים יהיו מובנים בשחקנים ושהמאמן לא יהיה חייב להזכיר אותם: להיות קרוב לקלעים, ריבאונד ואגרסיביות. בוודאי בעונה שתרצה להצהיר שהחבורה שלבשה צהוב בעונה הקודמת התפיידה שלא על מנת לשוב.
גל מקל. יש לו הרבה מה לשפר // צילום: עודד קרני
3 הפציעה של גאודלוק אמנם פוגעת באדלשטיין ברמה המיידית עם מחסור בשחקן מרכזי, אבל כשיבריא, מאפשרת לו לשלוף שפן מהכיס, כשהקבוצה תרוץ ותבשיל מעט והצרכים האסטרטגיים שלה יהיו יותר ברורים. זה גם תלוי ברמת הבגרות של גאודלוק ובהפנמת תפקידו בקבוצה רצה כשיחזור. אם נצטט שוב את אדלשטיין מכיסא הפרשן, נזכור שהוא אמר שלשלב זר באמצע עונה זו אמנות, ולכן הפעם הוא יצטרך להיות האמן כשהיתרון הוא שגאודלוק נמצא כאן פיזית, מתחבר חברתית, מכיר את הנפשות הפועלות, שומע את הערות הצוות המקצועי ורואה את שיטת המשחק. כל זה רק מגביר את הרעב אצלו לחזור, לשחק ולהוכיח.
4 נחלי מכבי ת"א ייתקלו מתישהו בוואדי שייקח אותם מעבר לים גל מקל. למרות שבנה את עצמו בצורה מרשימה, צריך לחפור עמוק כדי למצוא כלפיו אמפתיה. ככה זה עם נסיכים. למרות הסימפתיה הבסיסית ואולי הבלתי ניתנת להפרכה של אדלשטיין כלפיו, הוא יצטרך ללמוד בדרך הקשה. זה לאו דווקא שחרור הכדור במעבר, אלא תזמון שחרור הכדור ביציאה מהפיק אנד רול. זה קורה כי לרוב מקל לא מייצר יתרון שיוצר תגובה הגנתית, המאפשרת שימוש בריווח ומסירה לגבוה המתגלגל או לשחקנים ששומריהם מתכווצים לצבע. ואז, כשלא נוצר יתרון, מקל מחפש למסור, אבל לא תמיד יש לו איך ולמי, ואז נוצרת תדמית של מישהו שלא יכול או לא רוצה למסור, ומכאן "כדררת יתר".
הפתרון שלו הוא בדרך כלל עצירה על שתי רגליים לזריקה, מסירה לא מספיק טובה או הליכה לטבעת מול גבוהי יורוליג וסיומת באחוזים מפוקפקים. הראייה הפריפריאלית שלו, ואיתה המודעות למסירה, לוקה בחסר. שיפור זווית הגוף בכניסה לחסימה והגברת מהירות הריצה כשהשומר שלו מגיב לחסימה, יכולים ליצור יתרון ומשם לשחרר את הפקק. התקפית, תלוי בהרכבים, מישהו צריך להגיד לו שהוא אופציה שלישית עד חמישית בהיררכיה. כמעט כל עונה היא עונת מבחן עבור כל שחקן, אבל יותר עיניים ספקניות יביטו בו, מחכות להיות צודקות או לעמוד בצניעות ובחרטה על טעותן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
