הדור החמישי

זמן התגובה האנושי המינימלי המקובל על האיגוד הבינלאומי לאתלטיקה (IAAFׂ) הוא עשירית השנייה. כך נקבע לאחר מדידות אלקטרוניות מדויקות ומחקרים רבים. בחיי היומיום, חלק הארי של האירועים שלהם אנו נדרשים להגיב מאפשר לנו זמן תגובה ארוך הרבה יותר; אבל בתחום ספציפי כמו ספורט, זמן התגובה יכול להיות ההבדל בין ניצחון למפלה. הנושא עולה לבחינה בייחוד בהזנקות לריצות למרחקים קצרים. באולימפיאדת אטלנטה ב־1996, לדוגמה, נפסל האצן הבריטי יליד ג'מייקה, לינפורד כריסטי (שהגן על מדליית הזהב שלו בריצת 100 מטרים מהאולימפיאדה הקודמת בברצלונה), משום שזמן התגובה שנמדד לו היה 0.86 שניות לאחר יריית ההזנקה, כלומר קצר יותר ממה שנחשב כמינימום האנושי האפשרי.

בלוחמה באוויר, לעומת זאת, זמן תגובה הוא עניין של חיים ומוות. זמן תגובה מהיר יותר מעניק לטייס יתרון עצום; מי נועל קודם על מי (את הכוונת) הוא המבחן, והוא שיקבע מי ישרוד בקרב. לכן משקיעות יצרניות מטוסי הקרב מאמצים אדירים להעניק לטייס את היתרון הזה באמצעות מערכות מתקדמות. מערכות אלו מאפשרות לו לזהות יריבים ממרחקים גדלים והולכים, בהפיכת חלק מההחלטות שעל הטייסים לקבל בזמן אמת - לאוטומטיות, ובהפיכת המטוס לקשה מאוד עד בלתי אפשרי לזיהוי על ידי האויב. 

בחיל האוויר הישראלי רווחה אימרה ידועה: "זה שאינך רואה - הוא זה שיפיל אותך"; בזמנו הכוונה היתה לטייס שמתמקם בעיקר מאחוריך, או שמגיע מכיוון השמש והסנוור מונע ממך לראותו. היום קיבל המשפט הברור הזה - שבעיקרו עדיין נכון - משמעות שונה לגמרי. 

מדובר במטוס קרב בן הדור החמישי, שהוא חיה אחרת לגמרי מהמטוסים בני הדור הקודם. לא מדובר כאן בשדרוג פלטפורמה קיימת, בשיפורי מהירות וזריזות, בהגדלת טווח ויכולת נשיאה או בהוספת מערכות כאלה ואחרות. מדובר במערכת הפועלת באינטגרציה מלאה בין מבנה המטוס, המערכות שלו, הטייס - והסביבה. 

אי אפשר להפריד בין המרכיבים השונים של המערכת הזאת, ולכן גם אי אפשר לשפוט אותה בכלים שבהם שפטנו את המטוסים הקודמים. זה עולם אחר. במקרה הזה, זה אולי נראה כמו ברווז, וזה טס כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז - אבל זה בהחלט לא ברווז. זה ברבור. 

ביקורת דוגמת "רדיוס הפנייה של F-16 קטן יותר משל ה־F-35" (חמקן בן הדור החמישי) - תכונה בעלת ערך רב בקרב אוויר, בייחוד כשאתה מנסה "להתיישב" על הזנב של יריבך, אומרים בחיל האוויר, היא לא רלוונטית. "גם היום יצליח F-16A (הדור הראשון של מטוסי ה־F-16) לבצע פנייה הדוקה יותר מזו של F-15E (הדגם החדיש ביותר של המטוס)", אמר טייס בכיר, "אבל כל הרעיון של ה־F-35 הוא שמתאר הקרב בכלל לא יגיע למגע צמוד כל כך בין המטוסים. ה־F-35 יפיל אותו הרבה קודם". 

הוכחה מעשית לרעיון הזה ניתנה בפריסה שביצעו לפני כחודשיים שבעה מטוסי F-35 באיידהו. במסגרת הפריסה, כך על פי אתר חיל האוויר האמריקני, ניסו שמונה מטוסי F-15E ליירט את מטוסי ה־F-35 - ונכשלו לחלוטין: 0 הפלות. הם פשוט לא הצליחו לנעול עליהם את הכוונות. ניצחון חד־משמעי לחמקנים. 

 

שלבי ההתפתחות

הבה נעשה סדר: את מטוסי הקרב שאחרי מלחמת העולם השנייה נוהגים לחלק לארבעה "דורות" עיקריים, כשהיום אנחנו מצויים כמובן בתחילתו של הדור החמישי. בקבוצת המטוסים בני הדור הראשון אפשר למנות את ה־F-86 סייבר האמריקני, המיג 15 הסובייטי והמיסטר הצרפתי. כולם מטוסים סילוניים, על גבול מהירות הקול, ובעלי יכולת תמרון מפותחת לזמנה. ה־F-86 קנה את תהילתו במלחמת קוריאה, ואילו המיג 15 והמיסטר היו מעורבים כאן, אצלנו, במלחמת סיני. החימוש העיקרי שנשאו המטוסים הללו היה תותח. הדור השני, שפרח פחות או יותר בשנות ה־60, כבר הכיל מטוסי קרב אימתניים ומשובחים כמו המיג 21, אחד ממטוסי הקרב המצליחים ביותר בכל הזמנים (קרוב ל־14 אלף יוצרו), ה־F-104 סטארפייטר ("מטוס האלמנות") והמיראז' המוכר לנו היטב, גיבור מלחמת ששת הימים. 

נתונים מרשימים. סוחוי T-50 // צילום: אי.פי

קבוצת המטוסים הזו מתאפיינת במהירות על־קולית גבוהה, במכ"מ מותקן במטוס, ובטילי אוויר־אוויר אינפרה־אדומים. הטילים לא היו בהכרח מדויקים במיוחד, ותקלות רבות נתגלו בהם, אבל הם בהחלט העניקו לטייסים יכולת ראייה - והפלה מעבר לטווח הראייה הפיזי (Beyond Visual Range). מטוסים אלה הצטיינו מאוד בקרבות אוויר, אך יכולת האוויר־קרקע שלהם היתה שולית.

הדור השלישי, זה של סוף שנות ה־60 ושנות ה־70, מאופיין בעיקר על ידי ה־F-4 פאנטום האימתני, עמוד השדרה של חיל האוויר במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, ושחקן מרכזי במלחמת וייטנאם. יותר מ־5,000 פאנטומים יוצרו על ידי "מקדונל דאגלס" במהלך השנים, מה שהופך אותו למטוס הקרב המערבי השני הנמכר ביותר בעידן הסילון (אחרי ה־F-84 ריפבליק תאנדרג'ט, שממנו יוצרו 7,500 מטוסים). 

קבוצת מטוסים זו, הכוללת גם את המיג 23, מוגדרת כבר כרב־משימתית, ולצד טילים מונחי מכ"מ מדויקים וקטלניים הרבה יותר מטילי הדור הקודם, שהעניקו להם יכולת אוויר־אוויר מרשימה, יכלו הפאנטומים לשאת 9 טונות פצצות מכל הסוגים ולתקוף מטרות קרקע ביעילות רבה. 

הדור הרביעי מכיל את המטוסים המוכרים לנו היום: F-16, F-15, מיג 29, ראפאל ו־F-18. שורשיהם בשנות ה־80, אך הם עברו תהליכי שדרוג מאסיביים, שהביאו אותם לסטטוס המוגדר "דור 4.5". תהליכים אלה טיפלו בעיקר במערכות האוויוניות של המטוס, אך עם שינויי מבנה קטנים ביותר. כך שלמעשה, עד להופעת ה־F-22 וה־F-35 - עברו 35 שנה ללא פלטפורמה פורצת דרך. 

גם מטוסים חדשים שיוצרו במהלך השנים הללו, דוגמת היורופייטר טייפון או הסוחוי 35, משתייכים בעצם לאותו דור. מדובר במטוסים מעולים המופעלים בטכנולוגיות עילית, מהמתקדמות שידועות לאדם. בין היתר - ניהוג אלקטרוני של המטוס (Fly By Wire), מחשב משימה, מכ"מ דיגיטלי, חימוש חכם ועוד ועוד. 

אלה מטוסים שמסוגלים לבצע משימות מרוחקות בדיוק מירבי - מטוסי ה־F-16 ביצעו את תקיפת הכור העיראקי, ומטוסי F-15 תקפו את מפקדת אש"ף בתוניס במרחק 1,250 ק"מ מבסיסם. במלחמת לבנון הראשונה הצליחו מטוסים אלה לשתק את מערך טילי הנ"מ הסורי, ובהתמודדות בינם לבין חיל האוויר הסורי זכו בניצחון ללא תקדים - 0:84, כלומר - 84 מטוסים סוריים מופלים ללא שום אבידה לכוחותינו. 

 

ליגה אחרת 

ועכשיו הגיע תורו של הדור החמישי. בשלב הזה קיימים רק שני מטוסים מבצעיים העונים לדרישות הקטגוריה, שניהם אמריקניים: ה־F-22 רפטור הדו־מנועי, וה־F-35 החד־מנועי, שאמור להגיע לחיל האוויר הישראלי ב־12 בדצמבר השנה, וייקרא כאן "אדיר". שני המטוסים מיוצרים על ידי חברת לוקהיד מרטין האמריקנית. בעולם קיימים עוד כ־9-8 מטוסי דור חמישי בדרך, בדרגות פיתוח שונות (ראו מסגרת). 

בהכללה, על פי מקורות שונים, מטוסים מדור חמישי אמורים להיות חמקנים גם כאשר הם נושאי חימוש (כלומר טילים ופצצות נמצאים בבטן המטוס). קרינת המכ"מ שלהם קשה לגילוי על ידי מערכות גילוי פסיביות (LPIR), ביצועיהם גבוהים, האוויוניקה מתקדמת, ומערכות המחשב בעלות יכולת אינטגרטיבית גבוהה, לצורך היתוך מידע ורישות עם מרכיבים אחרים (חיישנים, לדוגמה), כל זאת ליצירת מודעות מצבית מדויקת לטייס בשדה הקרב. 

בלשון מובנת יותר, עבור האזרח מן השורה, אפשר לומר שהדרישה ממטוס בן הדור החמישי היא שהוא עצמו לא יהיה ניתן לגילוי (חמקן), בעוד הטייס שלו ייהנה מתמונת שדה קרב מפורטת עד לפרטים הקטנים ביותר, שמעובדת באופן מתוחכם על ידי המחשב שלו, שבו כמות מידע בלתי נתפסת. 

טייסים שכבר טסו בסימולטור של ה־F-35 מדווחים כי יכולת היתוך המידע היא הדובדבן שבקצפת תכונות המטוס. היא מאפשרת לטייס להקדיש חלק קטן יותר מתשומת הלב שלו למשימת ההטסה ולהפנות כמעט את כל תשומת ליבו למשימה הקרבית המוטלת עליו. 

המטוס, בהפרזה, טס כמעט מעצמו. "בזכות היתוך המידע, בזכות האינטגרציה בין המערכות השונות של המטוס הזה, טייס יכול להפיק ממטוס בודד בסדר גודל דומה יותר ממה שאפשר לעשות במקומות אחרים. נגיד את זה בזהירות, שום מטוס לא מתקרב למקומות האלה", אמרו והוסיפו: "העצמאות שה־F-35 מעניק (לטייס ולמתכנן) ביכולת שלו לקחת משימה ולעשות אותה מההיבט המודיעיני ועד להיבט ביצוע משימה, דרך השרידות שלו, היא בליגה אחרת". 

המטוס חולק מידע ומקבל מידע עם כל מבנה לוחם, ביבשה, בים ובאוויר, ומסוגל לשתף פעולה עם כל סוג של כוח צבאי בצורה מושלמת. בעיקרון, כל מה שרואה טייס אחד במבנה - רואים כולם. הוא גם מסוגל לבצע בבת אחת כמה משימות במקביל. לדוגמה: תקיפה קרקעית, שיתוק מכ"מים, איסוף מודיעין והפצתו. 

על פי פרסומי היצרן, בהשוואה למטוסים הקיימים היום, ה־F-35 יעיל פי שישה בקרבות אוויר, פי שמונה בתקיפות קרקע ופי שישה באיסוף מודיעין. עם התרחבות מעגל האיומים סביב ישראל והשינויים באופי המשימות, ספק אם יש מטוס אחר שמסוגל להעניק לה את היכולות המבצעיות להתמודד עם אתגרים בקנה מידה בסדר גודל כזה, כמו שמעניק לה ה"אדיר". 

כדי להדגים משהו מיכולות המטוס, אפשר לקחת לדוגמה את הקסדה. זו קסדה יצוקה בהתאמה אישית לראשו של כל טייס, העוקבת אחר תנועת העיניים שלו כדי לתת לו בכל שנייה את תמונת הקרב הרלוונטית. אם יתבונן מטה, לדוגמה, הוא לא יראה את קרקעית התא אלא את המתרחש מתחת למטוס. 

הודות לשישה סנסורים הממוקמים בכל צידי המטוס, הטייס יכול בכל רגע נתון לקבל תמונה תלת־מימדית מקיפה של כל מה שנעשה סביבו, 360 מעלות, כאילו הוא יושב בתוך כדור שקוף. כל האינפורמציה הרלוונטית מוזרמת כל העת דרך הקסדה אל עיני הטייס, ומשחררת אותו ממעקב אחר מחוונים רבים. הקסדה, המבוססת על טכנולוגיה ישראלית של חברת אלביט ומיוצרת בשותפות עם חברת רוקוול קולינס, עולה בהתאם: 400 אלף דולרים ליחידה. 

 

רמה אחת מעל כולם

למה ישראל צריכה את המטוס הזה, ה־F-35, ומטוס דור חמישי בכלל, שבו היא משקיעה מיליארדים? בחיל האוויר משוכנעים שזו הדרך היחידה לשמר את היתרון האיכותי של ישראל, יתרון חיוני שמאפשר לה לשרוד ולקיים חיים, פחות או יותר נורמליים, בסביבה עוינת. 

מירוץ החימוש הטכנולוגי אינו נפסק לעולם. כשישראל רכשה F-15 ו־F-16, לקח זמן, אבל היום יש F-15 בסעודיה ו־F-16 במצרים, ומיג 29 בסוריה. סוללות טילי נ"מ S-300 המשוכללות בעולם נמצאות כבר באיראן. חד־משמעית, משוכנעים בחיל האוויר, שגם מטוסי דור חמישי יגיעו לזירה. היתרון של ישראל הוא במועד המוקדם שבו אנחנו מקבלים את הטכנולוגיה הזאת לידינו, ובניסיון הנרכש בהפעלתה. 

עבור חיל האוויר מדובר קפיצת מדרגה שמחכים לה בקוצר רוח, עד כדי כך שראש מטה החיל, תא"ל טל קלמן, התבטא בהרצאה שעסקה בלוחמה האווירית בדור החמישי, ש"אם בעבר קלט החיל פלטפורמות והתאים אותן לחיל האוויר, היום יש להתאים את החיל לפלטפורמה החדשה של ה'אדיר'. לכן נעשו שינויים במטה חיל האוויר, בלהק ציוד ובטייסת ה'אדיר' המתוכננת, הבונה את עצמה בצורה שונה מטייסות אחרות".

השוואה: כשה־F-35 וה־F-22 פוגשים את המתחרים

• המתחרה הרציני והמעניין ביותר לצמד המטוסים האמריקניים הוא הסוחוי PAK FA T-50. בבלוגים המקצועיים עורכים בינו לבין ה־F-22 , הנחשב לחמקן מספר אחת, השוואות מדוקדקות, ואין מסקנה חד־משמעית. מדובר במטוס קרב דו־מנועי, חמקני, שאמור להחליף את המיג 29 והסוחוי 27. 

המטוס טס לראשונה ב־2010, ומיועד להיכנס לשירות ב־2018. הוא יכול להגיע למהירות של 2 מאך ולטווח שיוט עצום של 5,500 ק"מ. מטוסי הסוחוי בני הדור הקודם הוכיחו יכולת תמרון מצוינת בתצוגות אוויריות, והיו בעלי נתונים מרשימים. אין סיבה להניח שה־T-50 ייפול מהם. 

• ל־T-50 יש גם גירסה המפותחת עם הודו, ונקראת HAL Sukhoi PMF/FGFA, האמורה להיכנס לשירות ב־2022.

• לסינים יש שני מטוסי חמקן בפיתוח. המעניין יותר הוא הצ'נגדו (ה־J-20 Black Eagle), חד־מושבי ודו־מנועי. ה־J-20 ביצע את טיסת הבכורה שלו בינואר 2011 והוא אמור להפוך מבצעי בשנה הבאה. החמקן הסיני השני הוא ה־F-60. סין היא המדינה היחידה מלבד ארה"ב המפתחת שני חמקנים במקביל.

• הקוריאנים מפתחים מטוס דור חמישי משלהם, בשם KAI KF-X. המטוס הרב־משימתי מיועד לשרת את חילות האוויר של דרום קוריאה ואינדונזיה.

• גם יפן בין המפתחים חמקן, ה־Mitsubishi ATD-X Shinshin. ה"שינשין" החד־מושבי והדו־מנועי מוגדר מטוס ניסיוני לבחינת טכנולוגיות חמקנות, וביצע את טיסת הבכורה שלו באפריל 2016. הוא בעל טווח קרבי של 2,900 ק"מ ומהירות מירבית של 2.25 מאך. 

• אחרונה חביבה היא טורקיה, שנמצאת בשלבי פיתוח ראשונים של החמקן שלה, TAI TFX/F-X, ומציגה רק שרטוט מחשב שלו. מהשרטוט ניתן להסיק שמדובר במטוס דו־מנועי וחד־מושבי, המפותח יחד עם סאאב השבדית ונעזר במערכות של BAE הבריטית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו