"שבץ שכולל דימום - הקשה והקטלני ביותר"

כמה ישראלים לוקים בכל שנה בדימום מוחי?

מדובר בכמה מאות אנשים בשנה. 15-10 אחוזים ממקרי השבץ, שבהם מדובר לרוב על סתימה של עורק, מסתיימים בדימום לתוך רקמת המוח, כמו במקרה הנוכחי, שהוא סוג השבץ הקשה ביותר מבין מקרי השבץ.

במה מתבטא הסיכון היחסי הרב בסוג השבץ בזה?

מבלי לדעת את סך הנתונים הספציפיים בעניינו של פרס, מדובר בסוג השבץ הקשה ביותר והקטלני ביותר - הן מבחינת תמותה והן מבחינת תחלואה. זאת משום שגם מי ששורד אותו נותר במצב נוירולוגי קשה מאוד, ראו מקרה אריק שרון ז"ל.

מהם הטיפולים במצב של שבץ?

הטיפולים די מוגבלים, והטיפול העיקרי הוא שמירה על המערכות מסביב - ובכלל זה טיפול בהפרעה בקרישת הדם, וכן הנשמה/הרדמה. לנוכחותו של המטופל בבית החולים בעת שבץ יש בהחלט משמעות חיונית.

מהם גורמי הסיכון הנפוצים לשבץ? 

אחד מגורמי הסיכון הוא פרפור פרוזדורים/פרפור עליות - קרי: קצב לא סדיר של הלב, שגורם להיווצרות קרישים קשים במערכת הדם העורקית ש"עפים" לכיוון המוח. 

מהו חלקם של מדללי הדם של פרס במצבו הנוכחי?

בדמיון מסוים למקרה של שרון, אחד הסיכונים במדללי דם מתבטא בכך שהתרופות גורמות לדימומים, משום שהן נוגדות קרישה, כך שהניגוד החריף הוא בין הדימומים הרבים לבין הסכנה שבגללה ניתנו לו תרופות אלו מלכתחילה. 

מהו המשקל של הגיל לגבי סיכויי ההחלמה?

ללא ספק הסיכוי לשרוד את המצב ככלל, ובפרט באיכות חיים טובה, הוא נמוך יותר לאור גילו. גם להשתלת קוצב הלב משקל מסוים במורכבות המצב הנוכחי. 

צריך לזכור שסך הנתונים האובייקטיביים של הגיל - ובכלל זה הפרעות קצב, תפקוד הכליות, לחץ דם וזיהומים למיניהם הוא כזה, שאירוע מוחי בסדר גודל כזה עלול לסכן את החיים ברמה רב־מערכתית. כאמור, הפגיעה היא בשל מאסה של דם. הלכה למעשה, יש חלון זמנים קצר וחשוב שבו אפשר לחדש את הדם, שהוא עניין של מספר שעות. בפועל, לאחר גיל 80 - חלון הזמנים איננו עולה על 4 שעות. כל מי שמפתח אירוע מוחי צריך להגיע מיידית לחדר מיון ולחדש את זרימת הדם למוח. לכן, אם האירוע אמנם החל בשעות הצהריים אז נניח, בזהירות הראויה, שככל הנראה חלון ההזדמנויות נסגר, וכעת אנו חוזים בסיבוכים של האירוע המוחי.

מהן הדילמות כעת - בשעות הגורליות?

בשלב זה מנסים לייצב את לחץ הדם והדופק, כאשר ההרדמה "משמרת" את המוח. ההתלבטות הקשה בשלב כזה היא בשאלה אם לבצע ניתוח ובעצם לנקז את הדם. אני משתדל, מניסיוני האישי, לבדוק מה הרצון של החולה לפני האירוע ולא להסתפק רק במידע הרפואי שלו, שחשיבותו רבה כמובן. בהקשר זה המשפחה היא גם כן גורם בהחלטה. זאת נוסף על דו־שיח המתקיים בין כמה רופאים. 

מהם החידושים בתחום?

מהשנה שבה אירע המקרה של אריאל שרון (2005) עבר יותר מעשור, כך שנוסף לנו מידע רפואי בעניין והטיפול השתפר. בפועל, הניתוחים נעשים בצורה יותר טובה ויותר מדויקת והניתוח הופך לבטוח יותר מבחינה יחסית. 

ד"ר שגיא הר־נוף הוא מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים בילינסוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו