גשר המיתרים

בן כמה אתה, אני שואלת את האיש שבע־הימים שלמולי. "תמיד שואלים אותי בתדהמה, אתה צעיר? אנשים חושבים שאני בן 90. חוקרים רצו לחקור את החי"ת והעי"ן הירושלמיים שלי. נולדתי זקן. גדלתי בנחלאות. מי שישב לידי בבית הכנסת כשהייתי בן 4 היה בן 84. את הטבק שלו הרחתי".

הגיל הכרונולוגי של חכם דוד מנחם, אחת הדמויות המרתקות שמצמיחה ירושלים, לא רלוונטי. בן בלי גיל שקשה גם לשייך לפלג או מפלגה: רב בית כנסת בשכונת רסקו בירושלים; מוסיקאי ואיש במה שמופיע לצד שמות כמו שלומי שבן, קובי אוז, האחים אריאל; מלמד בישיבה החילונית; חבר הקואליציה הבין־דתית העולמית; מתרגם מערבית את שירת אום כולתום; זוכה פרס ירושלים לאחדות ישראל; פייטן שנלחם להכיר לספרדים את תרבותם; פמיניסט; מוסמך לרבנות מישיבת מרכז הרב; מנגן על עוד, חליל נאי וכלי הקשה; מהשבוע גם בין מובילי מרכז תפילה משותף לאנשי דת יהודים, נוצרים ומוסלמים. 

הוא גדל בנחלאות בירושלים, לצד הסבים שעלו מעיראק בשנות החמישים. ילד שישי מתוך שבעה. בילדות ישב על ברכי הסבא מצד האמא, חכם גורג'י יאיר, שהיה רב מקובל ופייטן. כמו אל סבו, גם אל מנחם מוצמד התואר "חכם" ("רב" בערבית), שהיה מקובל אצל הספרדים. ביסודי למד בתלמוד תורה חרדי־ספרדי, בכיתה ח' נכנס לישיבה בעלת אופי ליטאי אבל עזב כי לא מצא בה ציונות, ובישיבת מרכז הרב הרגיש בבית: בגיל 15 התקבל בה ללימודים בשיעור א' (המבוגרים ממנו בשלוש שנים) ונשאר שם שני עשורים.

"היום, כשאני מלמד תורה בישיבה החילונית בירושלים, אני מוצא את עצמי מול תלמידים עם שאלות בראשיתיות, עמוקות. כל ביטוי בארמית צריך הסבר, מה שאני רגיל לשמוע ולהשמיע וכבר נשמע באוזניי כצפצוף התוכי, אצלם הוא רענן".

ולא מפריע לך שהם לומדים שלא על מנת לקיים?

"למה שלא על מנת לקיים? הם יהיו ישראלים טובים יותר ויהודים טובים יותר. אני לא מלמד אותם הלכות תפילין, אבל בתורת המידות לרמב"ם הם יהיו צדיקים. קובי אוז שואל אותי שאלות בהלכות שכנים. הוא לא מקיים את ההלכה? למדתי מרבותיי שכשיהודי מקיים מצווה תשמח מאוד, וכשתראה אותו עושה עבירה תלמד עליו זכות.

"צריך להיות אוהב את הבריות נקודה, לא כדי לקרבן לתורה, אלא אוהב אותן כמות שהן. כל יהודי ששומר שבת ובוחר במסורת אבותינו ממלא את ליבי שמחה אבל אם שיכפלנו מאה אלף דתיים טכנוקרטים, מה עשינו בזה? הייתי רוצה שכולנו נעבוד את הקדוש־ברוך־הוא באהבה ויראה מתוך דעת. אני לא בא להחזיר בתשובה אלא לפתוח את עולמי בפניהם. דלת פתוחה זה לשני הצדדים. אין מפגש שאני לא בא פתוח באמת. אם באתי רק להשמיע, זה יהיה מפגש לא מוצלח". 

מנחם הוא מהמפיצים הבולטים של תורת מניטו, הרב יהודה ליאון אשכנזי. "כשהעם העברי ישב בארץ ישראל היו לו 12 זהויות שונות, 12 שבטים", הוא מצטט מהגות מורו. "כשיצא לגלות, כל הזהויות התרכזו תחת שבט יהודה, הפכנו ליהודים, ומה שהחזיק אותנו יחד היה 'כמה אתה דומה לי'. עכשיו שבנו להיות עברים, 12 שבטים, 12 צבעים יפים מאוד. אין דבר כזה כור היתוך. אף צבע לא צריך לוותר על המסורת שלו. לייסד סידור תפילה אחיד זו יהירות". 

 

"אין ברירה אלא לשלב ידיים"

כבר עשור וחצי שהחכם הירושלמי הזה מקים גשרים דרך לימוד ומוסיקה. השבוע, במסגרת פסטיבל "מקודשת" של עונת התרבות בירושלים, הוא מוביל את החלק היהודי בפרויקט "אמן": בית תפילה משותף לשלוש הדתות במרכז המוסיקה בגיא בן־הינום. מנהיגי קהילות מוסלמים, נוצרים ויהודים שיתכנסו לסדנאות לימוד ושיח, ניגון ותפילה. באחד מערבי הפסטיבל צפוי מופע של מנחם בפיוטים לצד קודסי, נגן נאי מוסלמי־סופי מטורקיה. 

מה עושים בתפילה משותפת?

"זו תפילה שלא בבית כנסת, כמו של רבי נחמן מברסלב", הוא מסביר. "אשיר איתם את 'כל ברואי מעלה', 'אל מסתתר בשפריר חביון', 'אדון עולם'. נכוון יחד כוונה למען רפואה, סליחה, שלום. הנוצרים היו יצירתיים כדי לאתר תפילות שלא ממוענות אל ישוע, אלא לאל האחד".

לא ברור מאליו שיהודי המחויב להלכה יתפלל בחדר אחד עם כמרים נוצרים, שנחשבים ביהדות לעובדי עבודה זרה. 

"כולנו יודעים להגיד שיש ליהדות ייעוד אוניברסלי, אבל איך מקדמים אותו? בהסתגרות? לפני מאה שנים היה אסור לנו לפגוש נוצרי, כי לא יכולנו להם. הם היו החזקים ואנחנו החלשים. חוכמת המסכן בזויה, דבריו אינם נשמעים. היום יש לנו ריבונות, וגם הדת שלנו חזקה. מותר לנו להתכנס איתם לשם תפילה לאלוהים, בלי סממנים חיצוניים.

"היחס לנצרות צריך בירור. הנצרות היא יהדות שפגשה את הרוח היוונית ויצרה אלילות. אם נוציא מהנצרות את היסוד המיתולוגי היווני, נוכל לדבר על ישו כתלמיד חכם ולא ישו כאלוהים. מאז הרמב"ם עד ימינו יש כתות חדשות, הפרוטסטנטים, למשל, שאין בהם אלילות. גם באיסלאם יש רגישות גדולה לנצרות, אבל אין לנו ברירה אלא לשלב ידיים".

לאן הולך החיבור הבין־דתי הזה? בעוד 200 שנה כולם יתכנסו באותה דת?

"לחלוטין לא. אם נרצה ואם לא יש לנו אחריות על הנצרות והאיסלאם, האחים הקטנים שלנו. יש לנו תפקיד משותף: להאמין באל אחד ולבשר את אחדות האל, כשכל אחד הולך לפי הספר שלו. אסור להשאיר לדאעש את המקום לדבר בשם השם. ההסבר של מניטו לברכה 'אשר בחר בנו מכל העמים' הוא שהקדוש־ברוך־הוא לקח מכל עם קצת, ויצר את עם ישראל כדי שיהיה עם שיכול לדבר עם כל העמים. במשמעות הזאת היסוד הגזעני מתמוטט. האל כפה עלינו בחירה כדי שנעביר את תורתו, את מסרי הצדק והמוסר, לאחרים.

"הרמב"ם כתב שהנצרות והאיסלאם סוללות את הדרך למשיח כי בזכותן כל העולם עוסק בתורה: 'כבר נתמלא העולם כולו מדברי התורה ופשטו באיים רחוקים ובעמים ערלי לב'".

הכל אידילי ביחסים בין הדתות? אין שפך דם?

"אסור להכחיש את שפך הדם של המוסלמים. אני לא מסתדר עם הגישה של הרבנים האנגלוסקסים המתוקים ומלאי הדבש שאני פוגש במפגשים בין־דתיים, כשיש כיבוד טעים וכולם מחובקים. אני ערבי במהותי, אני דובר ערבית, ואני לא מרכך שום דבר. אני אומר למוסלמים בפנים שהם אחראים לשפיכות דמים.

"במפגש באנטליה, אחרי ששרנו והתפללנו יחד, אמרתי שכשברוך גולדשטיין רצח במערת המכפלה מאה רבנים הוציאו אלף גינויים, אבל כשמחבל נכנס לישיבה שלי ורצח שמונה ילדים שום איש דת מוסלמי לא גינה, למרות שבקוראן כתוב שאסור להרוג אדם בבית אלוהים. הרבנים המתוקים נעו באי־נוחות אבל אסור לשקר. האמת והשלום צריכים ללכת יחד".

נגמרו המשימות בעם ישראל שצריך להשקיע בנצרות ובאיסלאם?

"יש לנו אחריות לתקן עולם במלכות שדי. רב שלא חושב שצריך להתפלל היום על סוריה, בעיניי הוא לא רב. היהודים בגלות, כשהם אמרו שמשהו ידוע ל'כולי עלמא', כל העולם, הם התכוונו לכל בית המדרש שלהם. זו יהדות גלותית. יהדות גאולתית מבקשת לצאת מבית המדרש, להתערב במציאות כולה. גם הרב קוק דיבר על זה".

למדתי לא מעט הרב קוק. אני לא זוכרת שדיברו איתנו על נשמת העולם אלא על נשמת האומה. 

"הטעו אותך", הוא אומר, שולף מהספרייה את "אורות" של הרב קוק, בכריכה הלבנה המוכרת, ומקריא קטע שכאילו הוחבא: "'צרות העין הגורמת לראות בכל מה שמחוץ לגבול האומה (עם ישראל) רק כיעור וטומאה היא מהמחשכים הנוראים שגורמים הריסה כללית'. 

"הרב קוק דיבר אהבת הבריות, דיבר אהבת אדם, כתב עשרות פעמים שצריך לכבד את הדתות הקרובות ליהדות. הוא נפטר ב־1935, לפני השואה. אחרי השואה הבן שלו, הרב צבי יהודה, הדגיש את הכיוון הלאומי על חשבון האוניברסלי. חלק מהדור הבא לוקח את אהבת האומה והופך אותה לסיסמאות של 'הצל'.

"איזו אהבת אומה רוצים? לצעוק 'יהודי הוא נשמה, ערבי הוא קללה'? להגדיר את אהבת ישראל כשנאת הגוי? אלא לחנך שאנו אוהבים אלו את אלו, ומתוך כך אוהבים את השאר". 

 

"חסר לנו על מה לריב?"

הוא נע עם תפיסות העולם התיאולוגיות המהודקות שלו בין נצרת, רמאללה, ירושלים ובירות העולם. בבית התפילה שייפתח השבוע יישבו מנחם והרב דב זינגר, ראש ישיבת מקור חיים, לצד שייחים, כמרים ונזירות. אחת מיוזמות הרעיון היא הרבה תמר אלעד־אפלבום, ראש קהילת ציון של התנועה המסורתית. 

"בתוך היהודים קשה יותר לשבת", מהנהן מנחם כשאני שואלת אותו על שותפות עם רבה קונסרבטיבית. "מברכים אותי שאני הולך לעשות שלום עם גויים, וכשאני פוגש את האחים שלי מרימים גבות. יש לי לגיטימציה לא לשבת עם בני עמי? נגמר לנו על מה לריב, רק על זה שאישה הניחה תפילין בכותל? איבדנו פרופורציות? תמר היא חברה טובה ואני רואה אותה מעל ההגדרות של אורתודוקסים־רפורמים־קונסרבטיבים. חשוב שקולה יישמע". 

19 שנים בילה מנחם בישיבת מרכז הרב הציונית־דתית אבל כיפה שחורה מונחת על ראשו. בסלון הצנוע שלו, שבו מתארחים אמנים ויוצרים, ניבט הבן־איש־חי מקיר אחד והרב קוק מקיר אחר. "השפה הציונית־דתית מתאימה לי יותר מהשפה החרדית, בעיקר בזווית הציונית. אבל אני לא מבין את הכברת המילים בציונות הדתית על החיבור בין קודש וחול. אצל ספרדים החיבור הזה היה טבעי. חזנים שעולים להגיד קדיש במנגינה של עבד אל־והאב, והמואזין הגדול בטורקיה שהיה יושב בבית הכנסת ללמוד את המנגינות מהחזן היהודי.

"רבנים בגיל שלי שלמדו בישיבות נחשבות חושבים שכולנו באנו מיערות אוקראינה", הוא מבקר את הדרת אנשי המחשבה הספרדים. "אני יודע את הרב קוק, השפת אמת, הרש"ר הירש ורבי נחמן מברסלב, אבל הם לא מכירים את אנשי הרוח המבריקים שיצאו מיהדות המזרח. לא מזמן הייתי בשיעור תורה ביישוב קהילתי־דתי נחמד. אדם ממוצא מרוקאי סיפר סיפורי חסידות מהיערות. איפה הסבים שלכם מקזבלנקה, ממרקש? הם לא נחשבים? לאן זה נעלם?"

 

הרב של הזמרות

אחרי סאגת השריון לאלי אוחנה בבית היהודי, הביע מנחם מחאה פומבית כלפי יו"ר המפלגה בנט. "כעסתי. אוחנה היה קישוט, ולא הקישוט הנכון. תביא אדם שמאתגר את הציונות הדתית, ספרדי שמודע להיסטוריה שלו. אמרתי דברים קשים ואני מרגיש שנעשה תיקון בוועדת ביטון, שבה קראו לאנשים שמבינים מהי מזרחיות".

מירי רגב מבינה מהי מזרחיות?

"לא. מול צ'כוב לא שמים את אייל גולן אלא את סמיר נקש, סופר והוגה דעות יהודי־עיראקי. מול מוסיקה קלאסית לא שמים פופ מזרחי אלא את עבד אל־והאב. גם לנו יש אליטות. אני מתרגם את אום כולתום. זו שירה".

אתה גם שומע את אום כולתום?

 "אנחנו ספרדים. אין לנו את הבעיות האלה. מרן הרב יוסף קארו, פסק שבזמן קריאת שמע אסור לשמוע אישה שרה, וקול שרגילים בו לא אסור. הפכתי להיות הרב של הזמרות. שיר נאסר או מותר לא בגלל מי ששר אותו אלא בגלל התוכן. אם מישהו מתכוון לשיר שירי ערווה, אסור לו לשיר אותם בין שהוא גבר ובין שהוא אישה. 

"לא אעלה על במה עם אישה כי זה לא המקום שלי, אבל הצניעות חייבת לקבל כלים חדשים. עיסוק של רבנים באורך של בגדי נשים זה לא בסדר. צריך ליצור מציאות שבה נשים מתייעצות בנושאי נידה עם נשים חכמות. אמרתי לרבנים, תשלחו אתם מראות שלכם לנשים ונראה איך תרגישו. תתפללו חודש אחד בעזרת נשים הצפופה למעלה ותנו לנשים להתפלל למטה. הבת שלי שינתה לי את כל העולם כשבגיל שלוש הסתכלה על תמונה שבה שלושים גדולי ישראל ושאלה למה אין אף אישה". 

לגבי החברה החרדית אומר מנחם שתהליכי ההיטמעות בישראליות נמצאים שם בכיוון נכון ובקצב נכון, ואסור להפריע להם. "אחרי שבעים שנה של חרדיות, לא יצאה משם יצירה גדולה, לא אמירה תיאולוגית מעניינת, לא חידוש. הילד בן השש לומד את אותה תורה שלמד הסבא שלו בן השמונים. אבל הדור הבא מתקן את זה. עוד שלושים שנה יהיו ישראלים־חרדים חדשים שימזגו את הרוח היהודית הטובה עם הרוח הישראלית. בתנאי שלא יפריעו להם. הגדרת החרדיות היא להתנגד. מול רפורמות הם מתכנסים. אם ינסו להאיץ מבחוץ, התגובה תהיה הגבהת החומות". 

אני יושבת מול אדם למדן, מחויב לתורה ללא ספקות, שראשו פתוח אל ארבע כנפות השמיים. הלוואי שיהיו לנו עוד כמוך.

"אם כולם יהיו כמוני יהיה משעמם. אני חוזר לעניין השבטים. שכל אחד ישמור על הייחודיות שלו. כשנהיה טובים במחנות שלנו נוכל ליצור טוב משותף עמוק ולא רדוד. אני רוצה חכמים חילונים. אני רואה דתל"ש שיצא מישיבה, למד כך וכך מסכתות, ובסוף הוא ממלצר ויושב בחוף הים. בשביל זה יצאת בשאלה? השם עשה אותך דתל"ש כדי שתצא חיים נחמן ביאליק. אני לא רוצה את כולם רבנים. שביאליק לא יהיה רב, שיהיה משורר, אך שכל אחד יעשה את הדבר שיעשיר את כולנו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו