לזכור אותו בזכות החמלה

בעיצומה של המערכה לבחירת נשיא המדינה העשירי קיים עימי בנימין (פואד) בן־אליעזר שיחה בבית הקפה בתא בתל אביב, להסביר לי כי יש לתמוך בו ולא במתחרהו ראובן (רובי) ריבלין.

השיחה גלשה לביוגרפיה המבהיקה שלו - באמת מבהיקה - במערכות ישראל. הוא הגיע מעיראק וטיפס במערכת שהיתה שמורה כמעט רק לצברים ממפלגת העבודה בגלגוליה השונים. הוא מהמיעוט, טען (גם ריבלין חש כך כדור שני לאנשי הליכוד בגלגוליו הקודמים).

"פואד" - "זה תרגום של הרצל", נהג לומר - לחם ונפצע ופיקד ועלה לגדולה, ולא מלכתחילה הצטרף למפלגת השלטון אלא הגיע אליה לאחר פעילות בסיעות זניחות עם עזר ויצמן ועם אהרן אבוחצירא, וטיפס לצמרת עד כי עמד בראש מפלגת העבודה וכיהן כשר הביטחון, והכל לתפארת ולתהילה.

עסקנותו ידעה ימי חולין. הוא סחר־ומכר, אך גם היה איש טוב לב עם חמלה רבה. רצה לחלק לכולם ובלבד שלא תפרוץ מריבה. היה לו חוש למסחר עוד מימי היותו צוער בקורס הקצינים. הוא ידע לרכז סביבו עסקנים ולחבר אליו פעילים בעמדות מפתח, והעסקאות הפוליטיות, ככל שאינן ביטוי לעדינות, נחשבות לגיטימיות במאבקי הכוח בכל משטר דמוקרטי.

באותה שיחה הערתי לו בזהירות כי יש רינונים שבתחום הכספי הוא אינו מקפיד על שמירת החוק. לא שידעתי דבר, אבל שמעתי לחישות. הוא השיב בסיפור הזוי או מדהים: ידידה הותירה לו רכוש ענק באזור גדרה. הדברים ידועים היטב ליעקב אגמון. אילו רצה היה נאבק על הרכוש מעיירת הביל"ויים, אבל משצצה לפתע יורשת אחרת שמח שהיא קיבלה הכל, כי אינו להוט להון.

שוחד? כסף אסור? תעתיק של הגילויים על אהוד אולמרט ואברהם הירשזון? "לא יעלה על הדעת". נותרתי תומך בריבלין, אבל הוא לא ויתר. יום אחד - ב־6 ביוני 2014 - טילפן אלי להמשיך בשיחה. כמה שעות לאחר מכן נעצר לחקירה. שאלתי במסרון אם בשעה שטילפן אלי ידע כי הוא עומד להיחקר, והשיב: "לא, לא ידעתי. מדובר במרדף שמנהלים נגדי מעל לשנה סביב רכישת הבית שלי ביפו. מקווה שהכל ייגמר בשלום".

ידוע כיצד זה נגמר. ישראל ניצלה מפרשת שחיתות־ב' של נשיא מדינה ובחרה באיש הנכון. אז תכפה מחלתו, שהלכה והעצימה עד כי לנוכח כתב האישום החמור שהוגש נגדו נמצא כי אינו יכול לעמוד לדין. באורח פורמלי הוא נפטר חף מפשע. זה יקל לזכור את פואד מהצבא ומגמילות החסדים. כפי שאמרה פעם בתו של החוטא אלישע בן אבויה, "האחר", לעורך המשנה רבי יהודה הנשיא: "זכור תורתו ואל תזכור מעשיו".

•   •   •

לוחם, בצבא ובכנסת

בכל התפקידים שמילא, הפעיל בנימין בן־אליעזר שילוב של חום ונחישות גדולה • מהילדות בעיראק ועד למירוץ לנשיאות: אבני הדרך של פואד 

בצה"ל ובפוליטיקה, בשדה הקרב ובבית המחוקקים, ידע בנימין בן־אליעזר להפעיל שילוב מנצח של חום אנושי ונחישות גדולה; שילוב שחש כל מי שדרכו הצטלבה עם זו של "פואד" במגוון התפקידים שמילא בשירות המדינה. 

בן־אליעזר ייזכר כאיש צבא בכיר וכפוליטיקאי ותיק. שיא הקריירה הפוליטית שלו היה כשנבחר ב־2001 לתפקיד שר הביטחון, וזמן קצר לאחר מכן ליו"ר מפלגת העבודה, אך לפני כן מילא שורה ארוכה של תפקידים בממשלה ובכנסת. 

בן־אליעזר נולד בעיר בצרה שבעיראק ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1950. ב־1954 התגייס לגולני ומשם טיפס בשרשרת הפיקוד: במשך השנים שירת בה כמפקד כיתה, מחלקה ופלוגה. במלחמת ששת הימים פיקד על סיירת שקד, ובמלחמת יום הכיפורים שירת כקצין אג"מ תחת פיקודו של ישראל טל. בגיזרת לבנון, בתחילת שנות ה־70, בן־אליעזר היה אחראי על הקשר עם הפלנגות הנוצריות וכן על הקמת "הגדר הטובה". ב־1978 מונה למפקד אזור יהודה ושומרון בדרגת תא"ל, ומשם עבר לפוליטיקה.

תפקידו הפוליטי הראשון עם עזיבת צה"ל היה מזכיר מפלגת תמ"י. הפוגה קצרה מהפוליטיקה החזירה אותו לזירה הצבאית, כשמונה ב־1983 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין למתאם פעולות הממשלה בשטחים, תפקיד שבו שירת כשנתיים. עם חזרתו לפוליטיקה הקים את מפלגת "יחד" עם עזר ויצמן. לאחר הבחירות ב־1984, שבהן זכתה לשלושה מנדטים, הצטרפה יחד למפלגת העבודה - וכך הפך פואד לחבר במפלגה זו. 

ניצחונו של יצחק רבין בבחירות 1992 הביא את בן־אליעזר לראשונה לתפקיד שר - כשרבין מינה אותו לשר הבינוי והשיכון. פואד היה גם הנציג הממשלתי הראשון שנפגש עם יאסר ערפאת בתוניס, לשם יצא בשליחותו של רבין ב־1994. ניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות ב־1996 הביא למעברו של בן־אליעזר לאופוזיציה, אולם כעבור שלוש שנים, עם ניצחונו של אהוד ברק ב־1999, שב לממשלה כסגן ראש הממשלה ושר התקשורת. 

הקים חומת מגן

בבחירות ב־2001 ניצח אריאל שרון, מה שהוביל את ברק להודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. מי שתפס את מקומו של ברק היה שמעון פרס, שמונה לשר החוץ, ובן־אליעזר מונה לשר הביטחון, ולאחר מכן ליו"ר מפלגת העבודה. כשר ביטחון הוביל בן־אליעזר את מבצע חומת מגן לחיסול תשתיות הטרור ביהודה ושומרון. ההצלחה הגדולה של המבצע לא סייעה לו לנצח שוב בבחירות לראשות המפלגה, ובפריימריז שהתקיימו ב־2002 ניצח עמרם מצנע.

זמן קצר אחרי המבצע, התפטר בן אליעזר מתפקידו על רקע התנגדותו לתקציב המדינה שאותו תיכנן שרון להעביר. המחיר הפוליטי של המהלך היה הדחת בן־אליעזר עצמו מהנהגת העבודה. מ־2003 ועד 2005 ישבה המפלגה באופוזיציה; בהמשך, בעקבות תוכנית ההתנתקות והתפטרות שרי המפד"ל והאיחוד הלאומי, שבה לממשלה - ובן־אליעזר התמנה לשר התשתיות הלאומיות. לתפקיד זה שב גם בממשלה הבאה, בראשות אהוד אולמרט. 

בממשלת נתניהו השנייה, ב־2009, התמנה לשר התמ"ת. ב־2011 התפטר מתפקידו, לאחר שברק פרש ממפלגת העבודה והקים את מפלגת עצמאות. 

רצה תפקיד בכיר אחרון

אחרי המסלול הארוך והמרשים, ייעד עצמו בן־אליעזר לתפקיד בכיר אחד אחרון: נשיא המדינה. אלא שארבעה ימים לפני הבחירות לנשיאות זימנה אותו המשטרה לחקירה באזהרה, בחשד שקיבל בניגוד לחוק כספים למימון רכישת ביתו ביפו מאיש העסקים אברהם נניקשווילי. בן־אליעזר טען אז לרדיפה פוליטית, אך הסיר את מועמדותו ברגע האחרון.

במהלך דצמבר 2015, לאחר חקירה ממושכת, הוגש נגד בן־אליעזר כתב אישום חמור. הוא הואשם בלקיחת שוחד בסך 2.25 מיליון שקלים ובדרישת שוחד של 1.2 מיליון שקלים. במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה מטעם הפרקליטות בקשה לחלט את ביתו ביפו, וכן לחלט 575 אלף דולרים שנתפסו בכספת שלו. 

בפברואר השנה נפתח משפטו. עם זאת, היה צורך להתחשב בבריאותו המידרדרת: בעקבות חוות דעת של רופא מומחה מטעם התביעה, כתב שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב בני שגיא כי "הנאשם אינו יכול להיות שותף פעיל במשפטו, ואף לא להעיד". לבן־אליעזר היה סיכוי טוב שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, יעכב את ההליכים המשפטיים נגדו לנוכח חוות הדעת הרפואית.

מתי טוכפלד וצבי הראל טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו