ממש עוד מעט אהיה אמא לילד בגן. עוד ארבעה ימים בדיוק אבל מי סופר?
כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה. לרגע שאוכל לחזור לעבוד כמו פעם. לרגע הזה שאוכל לנהל את הזמן שלי ללא תלות במתי ירדם צהריים ואם בכלל. לרגע הזה שאוכל להשלים את כל המטלות שצברתי עוד מתקופת ההריון ודמיינתי שאספיק לבצע בחופשת הלידה. לרגע הזה שאוכל להכין לעצמי קפה חם ולשתות אותו במלואו, כשהוא עוד חם. בלי הצורך לשחד מישהו בביסקוויט, כדי שייתן לי רגע אחד קטן, לעצמי.
עכשיו, כשהזמן הזה עוד רגע כאן, אני מנסה לדמיין את הבוקר הראשון בגן. אני מרגישה כאילו פיל התיישב לי על החזה. פיזית. קשה לי לנשום וכואב לי הלב.
המחשבה על להפקיד את הדבר היקר לי ביותר בחיי, את ביטחונו חינוכו ואושרו, מרבית שעות היממה, בידי מישהו אחר, טוב ככל שיהיה, כמעט ולא נתפסת בעיניי.
(כן אמא, אני יודעת שכולם עוברים את זה בשלב זה או אחר. ולא, זה לא עוזר לי, זה רק מעצבן אותי יותר).
חשוב להקדים ולבסס את היחסים עם הגננת, כך הבנתי. לכן אני מקפידה כבר חודש, לריב איתה כל לילה, בשנתי. לא כל כך בטוחה על מה האמת, וזה גם לא ממש משנה.
התסריט האפשרי לגמרי, שהיא זו שתיהיה ליד בני כשיעשה את צעדיו הראשונים, או שתשמע אותו אומר את מילותיו הראשונות, או שלא תנתר מספיק מהר כדי למנוע את המפגש בין המצח שלו לפינת השולחן - גורם לי לחוש קשת של תחושות קשות, שקשה לי להרפות מהן.
"מה זאת אומרת הם אוכלים בקבוצות? למה נראה לך שזה מעניין אותי שנשיכות זה שלב טבעי בהתפתחות? אסיפת הורים? מה לי ולזה? תפני לאמא שלי.
למה לא אמרת לי שהילדים צריכים לבוא בחולצה לבנה ביום שישי?? אה.. אמרת ..? אז למה לא הזכרת לי??"
הפרידה הקשה // צילום: אילת אדר
איך אדע אם הוא צריך אותי, אם הוא צמא או רעב. אולי הוא צריך שיחליפו לו ואף אחד לא שם לב? ומה אם מישהו העליב אותו, לקח או משך לו? ואיך אני יודעת אם זה היה הוא שעכשיו צרח?
אני עומדת להתגעגע המון, אני יודעת. אבל אני גם לא יכולה להתחיל לדמיין איזה כיף יהיה להצליח לשתות כוס קפה שלמה בבוקר, לאכול משהו בישיבה, או לעשות מקלחת טובה. אפילו אם אני מתכוונת לבכות תוך כדי.
אז רגע לפני תחילת השנה, קצת אחרי שמיציתי את שלב ההדחקה וויתרתי על שלל פתרונות אפשריים למועקה (קלונקס למשל, או לשלוח מישהו אחר במקומי לגן) אספתי כמה טיפים שיקלו עליהם הזאטוטים ועליכם ההורים ולו במעט, את התקופה הקרובה.
1. הכינו קודם כל, את עצמכם
השבוע הראשון עומד להיות קשה במיוחד, דווקא עבורנו ההורים. הגן היפה והקסום שבחרתם בקפידה לילדכם, עומד להראות אחרת לגמרי בבקרים הקרובים. כדאי להתכונן ולצפות למהומה רבה. הסצנה קורעת הלב, בה אתם מדמיינים שוב ושוב בראשכם, את הילד או הילדה בוכים ומסרבים להיפרד. עכשיו תכפילו את זה ב20 ילדים, גננת וסייעות שינסו להרגיע, תוסיפו לזה עוד כ20 זוגות הורים חרדים, לחוצים וממהרים ועוד כמה (אני ביניהם) מייבבים מחוץ לשער הגן.
נסו בכל זאת להירגע. הזכירו לעצמכם את כל הסיבות בגללם בחרתם לשלוח את ילדכם דווקא לגן הזה. זכרו שהמעבר למסגרת החדשה -הגן הוא מקום חיובי עבור ילדכם שצפוי לצבור חוויות חדשות, מעניינות וחשובות להתפתחותו. הוא ילמד להשתלב בחברה, ירכוש מיומניות חברתיות, יתמודד עם קונפליקטים ותחרותיות ויתנסה בפעילויות חדשות ושונות. תוך זמן לא רב תבינו, שיתכן בעצם, שהרבה יותר כיף להם בגן מאשר בבית.
2. דברו על הנושא והכינו את ילדכם מראש עד כמה שניתן
ספרו לילדכם על השינוי הצפוי בחייכם, הם מבינים וחכמים יותר מכמה שנדמה. גם אם הם לא מדברים. נסו לתאר להם בכמה משפטים קצרים מה יקרה בעוד כמה ימים, גם אם הוא לא יבין הכל או יזכור. "בעוד כמה ימים תתחיל ללכת לגן" "בגן תכיר חברים חדשים" "לגננת שלך קוראים עדי". חשוב לנסות להעביר במילים, את תהליך הפרידה. חשוב גם לספר לו על המקום בו הוא עתיד לבלות, את מרבית שעות היום.
כדאי לבקר בגן יחד עם ילדכם, לפני תחילת השנה ואפילו כמה פעמים אם מתאפשר. להסתובב יחד בחדרים השונים, לטייל בגינה ובחצר המשחקים ולשוחח עם הגננת ויתר אנשי הצוות כדי שלא יהיו זרים לו לגמרי, ביומו הראשון בגן. שבוע הסתגלות.
ביחרו את הדרך המועדפת עליכם לגן והקפידו ללכת באותה דרך כל פעם. הצביעו בדרך על שיח הפרחים, על העץ הגדול, על חנות המכולת ועל הספסל. דרך החזרה על המסלול הקבוע והפרטים השונים בדרך, ילדכם ילמד לזהות את הדרך במהרה וזו תהיה עבורו מעין 'הכנה' בכל בוקר, לקראת הכניסה לגן והמפגש עם הגננת והילדים.
אני אתגעגע // צילום: עינה קפלן
3. שמרו על השגרה
בתקופה הקרובה, המנעו מלהעביר את ילדכם תהליך גמילה ממוצצים, מבקבוקים, מחיתולים, או מהנקה. המתינו עם הקניית הרגלי שינה חדשים או העברה לחדר אחר בבית. שבירת השגרה עלולה לערער את בטחונו של הילד, ולהקשות על ההסתגלות לגן החדש. כל השינויים, יכולים לחכות עד לאחר סיום תהליך ההסתגלות וההתאקלמות לשגרה החדשה שנוצרה.
4. היום הראשון
לצד ההתרגשות והחששות מהבוקר הראשון בגן, כדאי מאוד לקום מוקדם מהרגיל. על מנת להספיק להתעורר ולהתארגן ברוגע ובנחת ולאכול משהו קטן כדי שיגיע לגן שבוע ורגוע. אפשרו לילד לקחת איתו בתיק הגן מוצץ, בובה אהובה או צעצוע קטן שישמשו עבורו מעין 'חפץ מרגיע', שיקל עליו את השינוי. את הבגדים החגיגיים שמרו להזדמנות אחרת והלבישו את ילדכם בבגדים נעימים ונוחים, כדי שיוחל לנוע ולשחק וכדי שיהיה נוח להחליף לו חיתול.
חשוב מאוד, תגיעו לגן ביום הראשון כמה שיותר מוקדם (לפני שמתחיל הכאוס שהזכרנו קודם) . עשו הכרות משותפת עם המשחקים, הפינות השונות והמתקנים בגן אך אל תאיצו בילדכם להשתלב מיד לשחק או להשתשע עם יתר הילדים אפשרו לו להתמודד ולהסתגל למקום החדש בקצב שלו. אם תזהו בגן משחקים או חפצים שיש לכם גם בבית, הראו לו אותם ובכך תעזרו לו לפתח תחושת בטחון מדברים שהוא יודע ומכיר מהבית.
5. רגע הפרידה
זה הזמן להניח בצד, רחוק מכם את כל החששות, חוסר הבטחון, העצב, והחרדה. כדי לא לערער את בטחונו או לשדר לילדכם שזה מה שהוא צריך להרגיש עכשיו. הסבירו לו בקצרה לאן אתם הולכים, מתי אתם חוזרים לקחת אותו ומי ישמור עליו בזמן שלא תהיו והיפרדו לשלום. השתדלו מאוד לא להתמהמה ולא ליצור דרמה מיותרת.
ייתכן שמהרגע הראשון ילדכם יהיה שמח ורגוע בגן. אם תתעכבו סתם ולא תשחררו, תקשו עליו ותתקשו לייצר שגרת פרידה בימים הבאים.
נסו להפריד בין הפחדים והחששות שלכם לאלה של ילדכם. עם כמה שקשה הפרידה, אל תחשבו להעלם או לברוח לילד מבלי להפרד ולומר שלום. דבר זה עשוי להגביר אצלו את החרדה.
מהרגע בו אמרתם שלום וסיימתם להיפרד, עליכם להסתובב לכיוון היציאה וללכת.
חייכו, נופפו לשלום, סגרו אחריכם את השער והרכיבו את משקפי השמש. כעת, בקלאס ובנונשלנטיות, גם אתם יכולים להתחיל לבכות.
ברכות, צלחתם בגבורה את הבוקר הראשון שלכם בגן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו